איך נשמע מוזיקה במכונית (ומה יקרה לרדיו)

 

 The Connected Car

בדיוק לפני שנה הנתונים הראו שכרבע מהאמריקאים מחברים את נגני ה-MP3 לרכב והרכב משמש רק מגבר. בהמשך החלו להופיע אפליקציות מוזיקה ורדיו לסמארטפונים המותאמות לנהיגה שניתן להפעיל באמצעות פקודות קוליות. לדוגמא עם Asteroid אומרים בקול שם אמן או שיר והם מתנגנים, בנוסף האפליקציה גם מזהה תחנות רדיו רלבנטיות לפי מיקום ב-GPS.

אך בראשית 2011 התגבר השיח על עתיד המוזיקה במכונית המקוונת ונעשה ברור ששירותי סטרימינג הולכים להתיישב במערכת ההפעלה של המכונית.
פנדורה היו ראשונים להציג את המערכת שמתחברת למכונית ומשדרת אליך את המוזיקה המועדפת ותחנות רדיו שיצרת בדיוק כמו במחשב. היצרניות הראשונות ששיתפו פעולה עם פנדורה היו BMW (כך זה עובד עם אייפון) וטויוטה (כך זה עובד עם מכשיר Entune).

פנדורה ברכב

בשבוע שעבר שירות הסטרימינג של MOG הצטרף למגמה והשתלב במערכת ההפעלה של מכונית המיני החדשה. בקליפ שמדגים את העניין אפשר לראות שהחיבור הראשוני מתבצע דרך הסמארטפון אבל בהמשך כל השליטה על תחנת המוזיקה המותאמת אישית נעשית דרך לוח המחוונים ברכב עצמו (בתגובות כבר אפשר לזהות דאגה מפני הסחת דעת מוגזמת מהנהיגה).

השפעה על הרדיו

50% מהאזנה לרדיו בארה"ב נעשית ברכב ואין פלא שה- Connected Car מפחידה את אנשי הרדיו. נדמה לי שהמאמר שפורסם בניו יורק טיימס עם הכותרת Will the Internet Kill Traditional Car Radio? הבהיל עוד יותר את אנשי תעשיית הרדיו שגם בלי קשר למכוניות כמעט כל שבוע כותבים טור שמבהיר כי יש להשלים עם העובדה שפנדורה היא התחליף לרדיו או המלצה לרדיו לאמץ את מה שפנדורה עושים.

מהרגע שמכניסים אינטרנט לרכב מחסלים את ה- local listeners כי אין יתרון ובטח לא מונופול לתחנות רדיו לפי מיקום גיאוגרפי (למעשה אפשר להאזין לרדיו גם ממדינה ויבשת אחרת), לכן התחרות בין התחנות תתעצם ויש חשש שרובן ישדרו תכנים דומים ביתר שאת וחלקן אף ייעלמו.

מצד שני יש הרואים בכך הזדמנות לתחנות קטנות דוקא להרחיב את קהלן ולהתאים את המודל העסקי שלהן על ידי פיתוח אפליקציות.
סביר להניח שיעבור לפחות עשור עד שרוב הרכבים יהיו מקוונים ובכל מקרה לא חסרות אוכלוסיות המעדיפות הפעלה פשוטה וקלה של רדיו רגיל על פני התעסקות עם תוכנת מחשב ברכב.

חוויות הולכות ונעלמות

בספר המרגש Love Is A Mixtape מתאר המחבר איך נהג שעות בכבישי ארה"ב תוך האזנה למיקסטייפ בקלטות שהכין במיוחד לנסיעה. בישראל אפשר אולי להשוות לנסיעה הארוכה מצפון לדרום, כמו מורפלקסיס המכין כל שנה פסקול מסע לאינדינגב. האם בעידן של music on demand במכונית עדיין תמשיך המסורת?
אחרי סיור במדיטק יעל רגב ואנוכי בטרמפ עם עומר סנש. כמות הדיסקים ששניהם מעבירים ומדפדפים יחד עם הדיסקים שזרוקים במושב האחורי ומכסים את רצפת הרכב עדיין זכורה לי. מאז לא ראיתי כאלה תמונות וגם לא את המחזה המצחיק של קרוב משפחה מתקין מערכת מפלצתית בתא המטען עם חיבור למחשבים ניידים בשווי גבוה ממחיר הרכב.

לפני שבועיים הופסק בעולם ייצור מכוניות עם טייפ.
לזכרם של ה- Car Cassette Decks הכנתי לקט מיוחד של סצנות מסרטי קולנוע (1980-2009) בהן מתרחש אקט של האזנה לקסטה בטייפ של האוטו:

להמשך >>

לקנות מוזיקה דרך גרופון – צרכני מוזיקה באתרי מכירות קבוצתיות

לאחרונה יש הרבה ידיעות על אתר הרכישות הקבוצתיות Groupon שנסק תוך שנה למעמד שבו הוא יכול להרשות לעצמו לסרב להצעת רכישה של גוגל ב-6 מיליארד דולר.

 איך זה עובד

1. בכל יום מופיעות בגרופון הצעות יומיות, בכל תחום, לקופונים עם הנחות משמעותיות, בדרך כלל על פי אזורים גיאוגרפיים, אבל לא רק.
2. ההנחה תקפה רק אם מספר מינימום של משתתפים רוכש את השובר הספציפי ולכן יש אינטרס לגולש להמליץ ולהפיץ את העסקה.

לפני שבועיים התבשרנו שגרופון נכנסים לישראל ואני מודה שהתחלתי קצת לפנטז בראש תסריטים בהם שוקי וייס מציע קופון של 40% הנחה על כרטיס להופעה של אינטרפול בגני התערוכה בתנאי שיש 3000 נרשמים לעסקה.
חשוב להדגיש שהעסקאות צריכות גם להיות כדאיות ומשתלמות וגם שכיחות וקבועות כך שממש יהפכו להרגל צרכני וצורת קנייה שגרתית. כי הפואנטה היא כל השנה ליהנות מהופעות במחירים טובים ולא להתנפל על הנחה באופן חד פעמי כאילו קיבלנו מבצע מאיזה בנק...

לפחות בארה"ב שני התנאים מתקיימים, גרופון ואתרים דומים יוצרים סוג של תרבות צריכה חברתית ומשהו שם כנראה עובד טוב כי נכון לעכשיו זו חברת ההיי-טק עם קצב הצמיחה הגדול ביותר בהיסטוריה.

 גרופון ומוזיקה

לפני חודשיים גרופון נכנסה לראשונה לשוק הורדות המוזיקה עם האלבום LOUD של ריהאנה. שוב, העיקרון הוא שככל שיותר אנשים מעוניינים כך העסקה משתלמת. צפויות השנה עוד כ-650 עסקאות מוזיקה באתר ובמידה מסוימת בגלל ההמלצות ו"האופי החברתי" של גרופון הוא עשוי להפוך לעוד מדד רייטינג לתעשיית המוזיקה שאוהבת לספור "לייקים" בפייסבוק או להסתכל על גרפים ב-Last.fm.

אתמול נשבר שיא "ההנחה הקבוצתית הגדולה ביותר אי פעם" באתר המתחרה LivingSocial: מעל 1.3 מיליון גולשים רכשו קופון 50% הנחה על כרטיס מתנה וירטואלי של אמזון בשווי 20 דולר. במילים אחרות 10 דולר במתנה, סכום חביב לרכישת דיסק או ספר. האם נראה בקרוב מבצעים דומים של "האוזן השלישית" בגרופון הישראלי?

אני ממליצה להיכנס לעמוד העסקה של רדיו KCRW בגרופון כדי לראות שימוש אופייני ונכון באתר. תחנה ציבורית בלוס אנג'לס, שתומכת גם במוזיקה עצמאית, מציעה 50% הנחה לכרטיס חברות שכולל בין השאר הנחות להופעות, זכאות למתנות כמו דיסקים וכרטיסים ועוד.
שימו לב בתחתית העמוד למידע הנוסף - ביקורות על התחנה, דיון בתגובות וכמובן צורת הניסוח של ההטבה - בגרופון נוצרה איכשהו מסורת של ניסוחים יצירתיים וחברות אכן משתדלות להשקיע בטקסטים מקוריים, יש אפילו טענה ש"הכתיבה היא ליבת העסק".

אגב, אנשי הרדיו בארה"ב כבר רואים בגרופון מתחרה שלהם בשוק הפרסום, שימו לב לדברים של Jim Kerr בראיון הזה.

עדכון 1: עם פרסום הפוסט יאיר יונה כתב לי על האתר Groupees שמתכוון למכור מוצרים דיגיטלים בתחום הבידור (מוזיקה, משחקים, סלולרי...) בשיטה שעל הדרך עוזרת לאמנים לשווק את עצמם: מכירה מוזלת מאוד למקסימום 48 שעות עם גיוס צרכנים ויראלי שנעשה דרך פייסבוק וטוויטר.

עדכון 2: במאי 2011 נחתם שיתוף פעולה בין גרופון ל-Live Nation לגבי כרסטיסי הופעות

להמשך >>

פסנתרנית מעולה, קליפ עם קסטה ועוד עדכונים

תהיתי מתי זה יקרה והנה היום קיבלתי לינק לקליפ שהכוכבת האמיתית בו היא קסטת טייפ, או יותר נכון הסליל המגנטי.
סביר מאוד להניח שהקליפ נעשה יחד עם "אמנית הטייפ" Erika Iris Simmons . הזמר הוא Bruno Mars שאני לא יודעת עליו כלום אבל אל תצפו לבשורות גדולות במוזיקה.

בשבוע שעבר שמחתי להשתתף בכנס TEDxTalpiot בקמפוס הר הצופים. כן, מרגישים מיד שזה TED ואי אפשר לפספס את אופי ההרצאות והפורמט המיוחד לעומת כנסים רבים אחרים. בין השאר, עלתה לבמה פסנתרנית צעירה בשם דיאנה ליבשיץ. היא ניגנה מעולה והרשימה אותי מאוד, זכרו את השם כי מומלץ לעקוב אחריה.

דיאנה ליבשיץ

ואפרופו הר הצופים, דודו המנחם אירח אותי ברדיו קול הקמפוס לשעתיים בהן פטפטנו על כל מיני שירים שבחרתי להשמיע, היה כיף ורועש לפרקים.
האזנה לתכנית
פלייליסט + קישור להורדה (10.11.2010)

ולסיום גם קצת עיתונות. לפני שבועיים רואיינתי יחד עם אנשי מועדון הצימר לעיתון הארץ על נגן הווקמן שחברת סוני הכריזה לאחרונה על הפסקת ייצורו. הגרסה המקוונת של הכתבה מופיעה בקפטן אינטרנט.
והשבוע היה כיף לראות במדור "מגבירה" של קליה מור (עכבר העיר) המלצה על הבלוג קסטה אבל תראו בעצמכם מה היה חסר בטקסט... אבל אם אתם כבר כאן כנראה שכבר ידעתם איך להגיע :-)

אגב, אם רוצים להתעדכן בכל מיני דברים הרבה לפני שאני מוצאת זמן לכתוב פוסט מסודר אתם מוזמנים לעמוד הפייסבוק של קסטה.

להמשך >>

ספיישל ניק קייב וכמה בקשות

אתמול נסגר מעגל. הפעם הראשונה שאי פעם שמעתי את שמו של ניק קייב או שיר בביצועו היתה בספיישל של מיכל ניב ז"ל, תכנית רדיו לילית בגל"צ. נדמה לי שהייתי בכתה ח', ישבתי בחדר עם אוזניות והייתי בהלם.
אתמול שודר ב-88FM שוב ספיישל ניק קייב, שוב תכנית רדיו לילית, שוב אני עם אוזניות, אבל הפעם יושבת באולפן עם בועז כהן ומביאה איתי תיק מלא חומרים.
כשבועז שם את Tupelo דעו לכם שהוא הגדיל לעשות והשמיע את השיר מתוך תקליט שקניתי לפני 20 שנה. את האלבום The Firstborn Is Dead נסעתי לקנות בחנות בית התקליט ברח' פינסקר מיד אחרי התכנית של ניב.
באותה שנה לא מצאתי שום אלבום של קייב בחולון. הייתי צריכה לקחת אוטובוס לת"א ובדרך חזרה בקו 1 הצפוף פחדתי שהתקליט ינזק. אתמול בין כל הדיסקים, בועז הרים את מכסה הפטיפון ועשה לו כבוד. לא הייתי בהלם אבל כן התרגשתי.
את התכנית אפשר להוריד מכאן. (85 מגה)
----------------------------------------------

1. TICP – Tapes In Cinema Project
מכירים סרטים שמראים בהם טייפים, סלילים או קסטות? הכוונה לסצנות בנות 30 שניות לפחות מסרטי קולנוע בלבד (לא תעודה, אנימציה או טלוויזיה).
בכל פעם שאתם נתקלים בסרט כזה אנא כתבו לי את שמו! לחצו כאן לראות דוגמא.

2. פעם סיפרתי שאני אוספת כל שיר מולחן של יונה וולך (כמו השירים שהלחינו ערן צור או אילן וירצברג).
חסרים לי מעט שירים ואם תוכלו לעזור לי למצוא אותם תבוא עליכם הברכה. הרשימה כאן.

3. לרשימת הבלוגים הישראלים על מוזיקה נוסף טור חדש – עמוד הטוויטר של הבלוגר/ית. (כרגע בערך לשליש מהם).
אודה לכם אם תעדכנו את הפרטים החסרים כדי שהרשימה תהיה הכי מלאה. משתמשים בה הרבה והיא סוג של "דפי זהב" של בלוגים על מוזיקה, אז בבקשה תציצו בה כאן.
הרשימה מתעדכנת כבר כמה שנים באופן שוטף ואני כל פעם מגלה שלפתוח בלוג זה קל אבל להחזיק אותו מעל שנה זה סיפור אחר. זו גם הסיבה שאני לא ממהרת להכניס לרשימה כל בלוג מוזיקה חדש. תודה לכל מי ששולח קישורים, אבל הם שמורים אצלי לפחות כמה חודשים לפני פרסום.

4. שנת 2010 בפתח ובחו"ל כבר החלו לפרסם תאריכים של כנסים גדולים על מוזיקה. מה מתוכנן בישראל בשנה הקרובה? אם יש לכם מידע על ימי עיון, פאנלים או אפילו הרצאות בודדות אנא שלחו פרטים (חובה גם אתר) ואשמח לעדכן את לוח כנסים והרצאות. שימו לב לקריטריונים!

5. לפני כמה חודשים כתבתי שחשבון הטוויטר שלי שומם. הוא כבר לא. יש בו עדכונים על הבלוג, מחשבות על מוזיקה ולפעמים על דברים אחרים. בניגוד למקובל אני מוחקת ממנו תכנים ש"פג תוקפם".
אני כל הזמן שומעת מאנשים סביבי שהם לא יודעים מה זה טוויטר או לא רוצים להירשם לשום רשת חברתית וזה לגמרי מובן. לכן זכרו גם שזה בסך הכל עמוד אינטרנט עם כתובת רגילה שאפשר לקרוא בו באופן חופשי בלי שום הרשמה, או להתעדכן באמצעות RSS מבלי להיות "עוקבים" או "חברים".
כתובת עמוד הטוויטר שלי
פיד RSS לטוויטר שלי

להמשך >>

הממלכה הדיגיטלית-רדיופונית של ה-BBC: משמרנות למהפכה / עמי סלנט

טור אורח
מה הופך רשת שידור וותיקה שהוקמה לפני 88 שנים למובילת חדשנות טכנולוגית בתחומי המוזיקה בעולם? אף לא אחד ציפה שרשת שידור שמרנית כמו ה-BBC, שהיא ביסודה גוף ציבורי מסורתי, תשנה את הרגלי ההאזנה לרדיו באינטרנט בעולם כולו בעקבות יוזמות שהנהיגו אנשיו עוד בשנת 2002. אי אפשר לזלזל בחדשנות מצד גוף תקשורת כזה.

בניגוד לממלכה ההיסטורית באנגליה שהוקמה על ידי גורמי האצולה והמעמד העליון בבריטניה, הרי שאת הממלכה הדיגיטלית של BBC הקימו אנשים שהשתייכו במקור למעמד הפועלים. Ashley Highfield, שאחראי למהפכה, גדל בעיירת פועלים בריטית כבן בכור למשפחה שעבדה במפעלי הרכב בצפון אנגליה. כאשר התמנה לראש תחום המדיות הדיגיטאליות ברשת ה-BBC בשנת 2000, זכר היטב את התלונות של אביו הפועל על שידורי הרדיו שהחמיץ כאשר עבד במשמרות הערב במפעל. לכן, היוזמה הראשונה שנקט בשנת 2002 היתה להקליט באופן דיגיטלי את כל התוכניות של ערוצי המוזיקה (18 ערוצים מגוונים) לאתר של רדיו ה-BBC באינטרנט. היה ברור להייפילד, מעצב תעשייתי בהכשרתו האקדמית, כי העלאת תכנים מוזיקליים לאינטרנט והורדתם כספריית קבצים, מתאימה אולי לאנשים מיומנים בתחומי המחשב אך לא לקהל הרחב. לכן, יזם פרויקט של פיתוח מקלט דיגיטלי המשולב עם אחד מסוגי הנגנים הפופולריים, שיאפשר לשמוע בקלות את מרבית התוכניות בערוצי המוזיקה השונים. המקלט הדיגיטלי החדשני של ה-BBC, ה- iPlayer, הפך לסיפור הצלחה.


(Ashley Highfield)

הנגן תוכנן כך שיראה לגולש את אותן פקודות רגילות ומוסכמות הקיימות בכל מקלט ונגן בשוק. יתר על כן, המקלט אוגר באופן דיגיטלי ואוטומטי את התכנית המוזיקלית ששודרה בתחנת הרדיו האנלוגית הרגילה ומאפשר להזיז את ההקלטה 5 או 15 דקות קדימה. התכנית נשמרת במשך 7 ימים לאחר השידור המקורי (ובגרסת התוכנה עד 30 יום). לאחר מכן ההקלטה מוסרת ובמקומה מופיעה כבר ההקלטה החדשה. שילוב של המקלט הדיגיטלי וערוצי ה-streaming שלו עם מערכת הנגנים של המחשב האישי (RealPlayer או Media Player) הפכה אותו למאוד ידידותי ופשוט להפעלה לגולש שאינו בקי ברזי הטכנולוגיה. אחרי התקנה מהירה של המערכת, הנעשית באופן חד-פעמי, ניתן לדפדף בין כל ערוצי התחנות והז'אנרים המרוכזים באתר אחד.

בשנתיים הראשונות היו לעתים בעיות בהאזנה להקלטה איכותית של התכנית באינטרנט, אך בשנת 2005 שופר רוחב הפס של קווי האינטרנט בין תחנות הרדיו וכיום איכות הקלטה הדיגיטלית היא מעולה ולעתים אף טובה יותר מאשר השידור ברדיו הרגיל באנגליה. הצלחת הפרויקט נבעה ממנהיגותו ("מנהיגות משלב 5" לפי קולינס) הבלתי רגילה של הייפילד וגם מהלהט של אנשי מחלקת האינטרנט ב-BBC אשר פעלו בהתלהבות ליישום חזונו ברשת.
תוצאות המהפכה ניכרו מייד לא רק ברחבי הממלכה הבריטית אלא בכל העולם: מיליוני מאזינים שנהגו לשמוע את ערוצי המוזיקה של ה-BBC עם הפרעות סאונד לא מבוטלות החלו לשמוע אותם באיכות האזנה דיגיטלית סבירה עם אפשרות הקלטה טובה מאד. בשנת 2004 הפך אתר האינטרנט של ה-BBC ל-5 הכי פופולרי באנגליה (ע"פ סקרי דפוסי ההאזנה של Nielsen/NetRatings). מיליוני גולשים החלו לשמוע תוכניות מוזיקה שאהבו במיוחד או תוכניות ראיונות גם לאחר ששודרו –בזכות נגן הרשת הייחודי של ה-BBC שהקדים את זמנו. ע"פ הסקרים, כל יום מעל 1.4 מיליון גולשים האזינו לתוכניות המוקלטות ובשנת 2006 הגיע מספרם ל-3 מיליון מאוסטרליה הרחוקה ועד אפגניסטאן.

אם חשבתם לרגע כי מר אשלי הייפילד, ראש תחום המדיות הטכנולוגיות החדשניות ברשת ה-BBC, החליט לנוח מעט לאחר יישום המהפכה הדיגיטלית שיזם, טעות בידכם. ב-2006 הוציא את פיתוח ה-iPlayer לבתי תוכנה חיצוניים על מנת להפכו למתקדם יותר ותואם לכל סוגי המדיה של תחנות ה-BBC. ואכן בשנת 2007 הגיע הרגע ליישם את השלב השני של המהפכה, והנגן איפשר לשמוע ולצפות גם בתוכניות הטלוויזיה של ה-BBC, שהן לדעת רבים בעולם חוויה בלתי רגילה. כמובן שהצפייה בתוכניות הטלוויזיה המוקלטות מוגבלת רק לתושבי בריטניה, אך ערוצי הרדיו נשארו פתוחים גם מחוץ לגבולות הממלכה. מהלך זה הפך להצלחה מיידית - בעיקר בקרב צעירים, כאשר בשלושת החודשים הראשונים להשקתו נרשמו מעל 17 מיליון הורדות של הנגן המשולב ומעל 42 מיליון הורדות של תוכניות. בדצמבר 2007 הוכנסו רכיבים טכנולוגיים המאפשרים streaming על בסיס התאמה לAdobe Flash, ובמרץ 2008 הושק שירות המאפשר להעביר את התוכניות ה- BBC אל מכשיר ה- iPhone ללא תשלום.

בחודש שעבר הודיע הייפילד על פרישתו מה-BBC והמשך דרכו המקצועית בפרויקט הטלוויזיה הבריטית Kangaroo. אך גם עתה אנשי מחלקת האינטרנט של ה-BBC עובדים על מרכז מידע משוכלל באינטרנט, באמצעותו ניתן יהיה לדלות במהירות מידע על קבצים מוזיקליים והקלטות מכל עשרות תחנות הרדיו. רשת השידור הממלכתית נמצאת במגעים לרכישת טכנולוגיות מחברת מנועי החיפוש לקובצי וידיאו ואודיו בלינקס (Blinkx) במטרה להמשיך ולפתח את אתר iPlayer באמצעות התאמת מנוע לחיפוש תוכניות. על פי התכנית, החל משנת 2009 כל ביצוע מוזיקלי דיגיטלי שיוקלט (עשרות אלפים בשנה), יקבל תגיות או מילות מפתח וניתן יהיה לאחזר אותו ביעילות באמצעות מנוע חיפוש אינטגרטיבי.

לסיכום, שידורי הרדיו הוותיקים עוברים שדרוג: ביותר מדינות בעולם הם מוחלפים בשידורים דיגיטליים משובחים באיכות תקליטור ובקליטה נטולת הפרעות של מאות תחנות. במקביל לצליל, הרדיו הדיגיטלי המקוון מספק גם מידע על כל יצירה. לאחרונה פרסם הרגולטור הבריטי OFCOM דוח מסכם על התקשורת במדינה: הרדיו המסחרי סובל מנתח האזנה הנמוך ביותר מאז שנת 1999- רק 34.1%. לעומת זאת, שידורי ה-BBC נמצאים כיום בשיאם- 43.5%. (נתונים סטטיסטיים על הרדיו הבריטי ראו באתר RAJAR). מהפכת הרדיו הדיגיטלי נוצרה באנגליה על ידי יזמים בתוך רשת ה-BBC והראתה לרבים כי עדיין יש עתיד לרדיו אם משלבים אותו היטב ובצורה חכמה באינטרנט.


עמי סלנט – מאזין מושבע של ה-BBC ורדיו-אינטרנט בכלל. אודיופיל בהתהוות ובעלים של דגמי אוזניות מהטובים בעולם. מוקף בחדרו במעל 1000 דיסקים בתחומי ג'אז, בלוז ומוזיקת עולם. עורך הפורטלים צמתי מידע והגורם האנושי, מידען ראשי של מכון מופ"ת, כותב את הבלוג הערים הסמויות מהעין ואספן עטים נובעים.

להמשך >>

יום רביעי 2.4.08 (הרצאה בכנס, שוש עטרי)

ביום רביעי נתתי הרצאה בת חצי שעה על היבטים מידעניים בתחום המוזיקה בכנס 2008 Info. ההרצאה הציגה על קצה המזלג את המהפכה שמתרחשת במוזיקה בעידן הדיגיטלי וברשת בחמישה היבטים שהדגימו סוגי מידע עיקריים-
צרכי הקהל/המאזינים/הצרכנים:
1. ניידות ואחסון מוזיקה; 2. חיפוש מוזיקה טקסטואלי ואחזור ממוחשב.
צרכי מוזיקאים/יוצרים/תעשייה:
3. מידע משפטי הכולל זכויות יוצרים והסכמים עם אתרים; 4. מידע מסחרי של נתונים סטטיסטיים וכמותיים מהפלטפורמות המקוונות השונות; 5. מידע שיווקי מצמתים חשובים של בלוגים מאת מומחים, ספרות מקצועית ועוד.
עד כמה שידוע לי הקהל, כ-65 אנשי מקצוע בתחום המידע, לא הכיר מקרוב את הנושא. בסך הכל קיבלתי פידבקים חיוביים אך ברור שכל היבט יכול להיות הרצאה שלמה בפני עצמה. לכן מי שהחמיץ בכנס הזדמנות להעיר או לשאול מוזמן לעשות זאת כאן או בדואל.
---------------------------------
בבקר הכנס באותו ים רביעי, התעוררתי לידיעה על מותה של שוש עטרי. רק לפני חודשיים צפיתי בסדרה של יעל פוליאקוב "הכל דבש", עטרי שיחקה בה נהדר. כמובן שלא היה בסדרה זכר להיותה שדרנית מוזיקה. מסיבות שונות בעבר הרחוק יצא לי לראות את שוש עטרי די הרבה בחולון ברחוב בו גרתי. גם אז בתור ילדה חיפשתי "סימנים" לשדרנית הרדיו המפורסמת בדמות שראיתי ולא מצאתי. יצא שגם בתל אביב עטרי גרה ברחוב סמוך. ב-13 השנים האחרונות ראיתי אותה בסופרמרקט השכונתי – ושוב, לא יכולתי לדמיין אותה מאחורי מיקרופון. לא יודעת מה הסימן שחיפשתי, הרי היא לא היתה אמורה ללכת עם טי-שירט מסוים או להגג כמו בתכנית פופ. אתמול קראתי ברחוב את מודעת האבל ודווקא אהבתי שהסתפקו במשפט "בת נעמי ושלום ז"ל". בבלוג הזה כבר נכתבו טורים נוסטלגים שסיפרו על ההקלטות מהרדיו, וגם שוש עטרי הוזכרה בטור של טל לירן. בכלל לא רוצה להישמע מתרפקת או מתגעגעת אך ספק אם מי שלא היה שם איתנו יוכל לדמיין איזה עולם ומלואו היה המצעד הלועזי של רשת ג' עבורנו כילדים. איך תדמיינו התעדכנות בעולם הפופ בלי MTV, בלי ערוצי רדיו ובלי אינטרנט. לפני שהתבגרנו ועברנו לגל"צ, שוש עטרי הגישה לנו פופ עדכני בצורה מתקתקה, מקפיצה ורעננה כאילו אתמול חזרה מלונדון כדי לספר לנו.
את הקטע שלפניכם גיליתי לא מזמן, ובעייני הוא אדיר. פיסת היסטוריה מ-1978. ערוץ 1, דורון שולץ, רמי פורטיס טוני פיין וכמובן שוש עטרי במיטבה. קטע מכתבה שעושה סלט מהכל, ובעצם אולי עד היום זה נראה ונשמע ככה - "הורה-פאנק". (אשמח מאוד אם מישהו יכול לסייע למצוא את הכתבה המלאה)

להמשך >>

ג'יגה ב' / כנס Info 2008

ביום ד', 2 באפריל, אני מעבירה בכנס השנתי Info 2008 שמארגנת חברת טלדן, הרצאה בת חצי שעה שכותרתה "מוזיקה בעידן הדיגיטלי – היבטים מידעניים". ההרצאה תתקיים במסגרת המושב "הדור החמישי: כיוונים חדשניים במידענות וניהול תוכן" (יו"ר: עמי סלנט). בשלב זה אני אני עדיין מתלבטת עם תכנון ההרצאה. אשמח לקבל טיפים ועצות, רק זכרו שקהל היעד הוא בעיקרו קהל אקדמי שמתעניין בתחומים של מידענות, ספרנות, ניהול ידע וכיו"ב, שלא ממש קורא בלוגים של מוסיקה. באופן אישי שנים קיוויתי שתהיה לי הזדמנות לשלב בין המקצוע והלימודים (לימודי מידע) לתחום הכתיבה בבלוג והאהבה למוסיקה. עכשיו צריך להחזיק אצבעות שהתוצאה תהיה בסופו של דבר ראויה...

כדאי לציין הרצאה נוספת באותו כנס שנקראת "מרוב עצים רואים את היער! איסוף, קיטלוג והנגשה בארכיון הצליל הלאומי". ההרצאה תתקיים ביום ב', 31 במרץ, במסגרת המושב "נתיבים למידע בספרייה הלאומית: על מפעלי ביבליוגרפיה ודיגיטציה" (יו"ר: פרופ' קרל פוזי). יעבירו אותה במשותף ד"ר גילה פלם ומיכאל לוקין ממחלקת המוסיקה וארכיון הצליל הלאומי בספרייה הלאומית.

הבשורה הלא משהו היא שהכנס מתקיים במלון הילטון בת"א ודמי ההרשמה יקרים (780 שח, 680 ללא ארוחת צהריים). לכן למי שמעוניין להשתתף אני מציעה לנהוג כמו רוב המשתתפים ואיכשהו לנסות ולהשיג מימון ממקום העבודה או להתעקש מול חברת טלדן על הנחת סטודנט.
לתכנית הכנס המלאה ופרטי הרשמה והתקשרות (PDF)

-------------------------------

אתמול הוזמנתי להתראיין על הבלוג קסטה בג'יגה ב', תכנית המחשבים והאינטרנט ברשת ב' של קול ישראל בהנחיית נפתלי מנשה. הראיון היה קצר אבל בשבילי זו היתה פעם ראשונה ברדיו ודי התרגשתי ונלחצתי... בשבוע הקרוב ניתן להאזין לתכנית בקישור הזה (הראיון התקיים לקראת סוף השעה הראשונה של התכנית). כמה ימים לפני השידור שאל אותי מפיק התכנית, ניקולא רוזנבאום, אם יש קטע מוסיקלי שמתאים ברוחו לבלוג, וזה היה אתגר נחמד לחשוב אם יש שיר ספציפי שיכול לשקף משהו ממה שיש בקסטה. הנה רשימה חלקית של ההצעות שקיבלתי (תודה לכולם!), אתם מוזמנים לכתוב רעיונות נוספים.

בגלל ההתייחסות לחברות התקליטים:
Take A Vulgar Picture - The Smiths
Have A Cigar – Pink Floyd
בגלל הפזמון:
Anyone Can Play Guitar – Radiohead (בימינו זה סוג של נבואה, ובכלל רדיוהד עשתה השנה מהפכה בתעשיית המוזיקה)
Outside / the music is outside– David Bowie
בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי – אלון אולארצ'יק (השיר שנבחר על ידי עורכי התכנית)
בגלל שם השיר:
Computer Love – Kraftwerk
Stay Tuned – Robert Waytt
צלילי קסטה רחוקה – רונית אופיר

להמשך >>

שוב לומד לאהוב מוזיקה / גל מור

טור אורח
קיבלתי את ההצעה לכתוב פוסט אורח בבלוג שכותרת המשנה שלו "לאהוב מוזיקה בעידן הדיגיטלי" בעיתוי קארמתי מעניין, בדיוק כשאני שוב לומד לאהוב מוזיקה.
לכאורה זו אמירה בנאלית, הרי מי לא אוהב מוזיקה? אך יש הבדל בין לשמוע מוזיקה לבין להקשיב לה. בעשור האחרון מיעטתי לאהוב מוזיקה, ללא ספק חטא נוראי בעיני מי שהייתי בשנות ה-80 וה-90.

האהבה שלי למוזיקה התפרצה לראשונה בערך ב-85', עת הכרתי את גל הרומנטיקה החדשה והגל החדש של אותה תקופה. רוקסי מיוזיק, דפש מוד, Flock of Seagulls, גארי ניומן, הליגה האנושית (אז עוד תרגמו שמות של להקות), ה-Cure, מארק אלמונד, Talk Talk ורבים אחרים.

חברי איתי הביא מחו"ל את Boy של U2, ומהר מאוד השתכנעתי שהם הלהקה הטובה בעולם (ואולי זה היה נכון באותם ימים). משם התפשטה תאוות המוזיקה שלי לכל הכיוונים, לתקליטים הראשונים של בואי ופינק פלויד, לו ריד, איגי פופ, ניק קייב, להקת Love, ניל יאנג, ה-Doors, סמית'ס, קלאש, לד זפלין, Joy Division, תאומי קוקטו וכל חבורת 4AD, סוניק יות', הפיקסיז, ביסטי בויז ועוד עשרות אחרים.

הרעב שלי למוזיקה לא ידע שובע. אמן הוביל לאמן והשפעה רדפה השפעה - ההפצה הוויראלית של השירים הייתה מכובדת גם במונחים של היום – החלפנו קסטות בבית הספר ובמקרים מיוחדים גם קנינו (זכור לי שרכשתי את האוסף המופלא Hits3 ב-15 שקל מחאפר בהדר הכרמל), הקלטנו שירים מגלי צה"ל וצה"ל 2, שבימים אלה עוד שימשו בית ספר טוב למוזיקה, וכמובן - במועדונים. ימים מרגשים במיוחד ציינו את הביקורים בחנויות התקליטים התל אביביות – בית התקליט וחנות בכיכר מסריק ששמה פרח מזיכרוני הרעוע.

המשמעות של אהבת המוזיקה הייתה להקשיב לאלבומים במשך שעות, שוב ושוב, לעתים עד שהאיר הבוקר, ליהנות משירים עד דמעות ולהרגיש שהמוזיקה מרוממת אותך לגבהים חדשים. אני זוכר שהטייפ השחוק בסטריאו שלי פיתח הרגל מגונה לאכול קלטות, ולעתים הייתי מקדיש שעות לניסיון להחזיר את הסליל לגלגל ולהציל את מה שנשאר.

בשנות ה-90 המוזיקה פינתה את המקום הראשון אצלי לעניינים יותר ארציים כמו שירות צבאי, לימודים וקריירה. המציאות התועלתנית וממוקדת המטרה הפכה את מנגינת החיים לרעש רקע. הספקתי להכיר את נירוונה, Radiohead ועוד הרבה אחרים אבל קצב ההאזנה הלך ופחת עד שהפסיק כמעט כליל לקראת סוף העשור.

בשנה האחרונה, כשמצאתי את עצמי מזמזם שירים מתוכניות ילדים בערוץ "הופ", הבנתי שהגעתי לתחתית. חיים ללא מוזיקה הם במובנים רבים חסרי טעם. זה עכשיו או לעולם לא. למזלי השירותים המוזיקליים באינטרנט באים לקראתי.

בעיני הרדיו הוא הערוץ הכי מוצלח להיחשף דרכו למוזיקה חדשה. הרדיו הישראלי על כל חד גוניותו, לא מספק את הסחורה, אבל מי צריך אותו. בעיני, Last.fm זו אחת ההמצאות הכי מוצלחות אי פעם (אני יודע שיש לו מתחרים חדשים אבל אני מעדיף לדבוק בשירות אחד).

זו התגשמות הפנטזיות הכי פרועות של שנות ה-80 שלנו. בעצם אני יכול לעשות כל מה שרציתי אז – לשדר ברדיו. אני משדר את התחנה שלי, המבוססת על הטעם המוזיקלי שלי, ומאזין לתחנות של אחרים, וביחד אנחנו יוצרים תחנה משותפת ברשת חברתית על טהרת המוזיקה.

כל זה מתנהל באופן דמוקרטי ושקוף. החברים ברשת הופכים לנשאים של צלילים - אני רוכב על זרמים מוזיקליים, עובר מתקופה לתקופה ומאמן לאמן בקליק אחד. אני מעשיר את העולם המוזיקלי שלי והם את שלהם. אני מופתע, לעתים לרעה ולפעמים לטובה, אבל תמיד מסקרן לשמוע את השיר הבא.

עכשיו, למשל, Last.fm החליט להגיש לי קטעים של ביזה ורחמנינוב. מה הסיכוי שהייתי קונה דיסקים שלהם או שומע אותם ברדיו? בגלל הסיבות האלה ואחרות, שלא אוכל לציין אותן בלי להפוך לטרחן, זו תקופה נהדרת למוזיקה, לא רק עבורי אלא בכלל.


גל מור - מתעניין בקו התפר בין טכנולוגיה לתרבות וכותב את הבלוג חורים ברשת. מלבד ללמוד לאהוב מחדש מוזיקה, הוא מגדל עם בת זוגו ילדה בבנימינה ועורך את ערוץ המחשבים של ynet.

להמשך >>

שתי הכתרות ושתי הלוויות

בשבוע שעבר הוכרזו זוכי פרס ה-webby הנחשב לשנת 2007, הלא הוא "האוסקר" של אתרי האינטרנט. התחרות נערכת לגבי שלל קטגוריות (כולל בלוגים) וביוני יתקיים בניו-יורק טקס הענקת הפרסים בפעם ה-11. (אגב, הזוכים רשאים לשאת נאום תודה בעל 7 מילים מקסימום והם מתפרסמים באתר התחרות בכל שנה). חבר השופטים מורכב מ-550 חברי "האקדמיה של האינטרנט" שמגיעים מתחומי עיסוק שונים. בנוסף, בכל קטגוריה מוענק גם פרס בחירת הקהל.
בקטגוריות מוזיקה הזוכה הגדול הוא last.fm - זכייה כפולה גם של השופטים וגם של הקהל.
בקטגוריות רדיו, הזוכה הוא BBC Radio 1. (בחירת הקהל היתה רדיו NPR). מעניין לציין שהאתר היה מועמד, בצדק, גם בקטגוריית המוסיקה, אך לעומתו last.fm לא היה מועמד בקטגוריית רדיו. בכל מקרה עבור שני האתרים מדובר בקפיצה גדולה, בשנת 2006 שניהם לא הופיעו כלל!

ל-webby היסטוריה של הכרה גדולה במוסיקה, מה שבסך הכל מאשר את הנוכחות הברורה והמשמעותית של התחום ברשת: חוץ מהקטגוריות הנ"ל וההפרדה היפה בין אתרי רדיו לאתרי מוסיקה, בחבר השופטים תמיד חברים מוסיקאים (ביניהם דייויד בואי ובק). בנוסף, מוסיקאים מככבים גם במסגרת הענקת פרסים מיוחדים: ב-2005 Kleptones נבחר לאמן השנה (על יצירת אלבומי mashup באינטרנט), ב-2006 אמן השנה היו ה-Gorillaz, והשנה יקבל דייוויד בואי פרס על מפעל חיים. אני מזכירה שמדובר על פרסי אינטרנט ולא פרסי מוסיקה. לכן אם נראה לכם שהגבול היטשטש, כנראה שקורה/קרה משהו...


בגילי המופלג, כבר יצא לי להיות בכמה הלוויות אינטרנט מוסיקליות. הראשונה היתה של Napster. ירדו לי קצת דמעות (נו מה לעשות) ואת התמונה של הסוף אני שומרת בגלל הסלוגן ההירואי הפשוט שעד היום נותן חומר למחשבה, ובגלל שלא כל יום אתה מרגיש שקרה משהו ממנו כבר לא תהיה דרך חזרה.

אח"כ הייתי בהלוויה של audiogalaxy, אחד מני רבים שמילא את החלל החסר של נאפסטר, אבל עם תוספת מהפכנית של auto-resume download... וכידוע בהמשך היגיע ה-adsl, נושא על כנפי עוף-החול את הקאזה, החמור והאתון (של e, לא של המשיח).
אתמול, כמו רבים בעולם, הייתי בהלוויה של פנדורה. התמונה הפעם היתה בצורת מכתב התנצלות משפטי שמתנוסס עליו מספר IP ישראלי. אך במקרה זה העונש למאזינים ולגולשים יחסית קל כי לא יחסר להם מה לשמוע באופן מקוון, וברור שהמכה הגדולה ביותר היא למוסיקאים ולתעשייה עצמה. Gerd Leonhard מסביר איך המהלך הזה הרסני ופוגע במכירות.

ועכשיו היכונו להלוויה הבאה מבית המחוקק האמריקאי - סימנים ראשונים לחיסול שוק דיסקים יד-שניה. בפלורידה, יוטה ורוד-איילנד כבר פועל חוק pawn-shop הדורש מחנויות המוכרות דיסקים יד-שניה להחזיק ברישיון, ובנוסף לקחת תביעת אצבע מכל מי שמוכר להן דיסקים והעתק של תעודת הזהות! מגבלות נוספות: החנות לא תוכל לשלם במזומן למוכרים ואף תצטרך להמתין 30 יום לפני שתמכור את הדיסקים המשומשים. החוק אינו נוגע רק לדיסקים, אבל לגביהם הוא המחמיר ביותר וכבר מקשה מאוד על חנויות (במקרה של וידאו ומשחקי מחשב למשל, ההמתנה היא רק של 15 יום והחנות לא מחויבת ברישיון). התזמון של אכיפת החוק ביתר שאת אינו מקרי וקשור מאוד למלחמה של חברות התקליטים הגדולות במכירות המשגשגות של דיסקים יד-שניה. כרגיל, נראה שזו המלחמה הלא נכונה.

תגיות: webby, נאפסטר, פנדורה, רדיו, הלוויה

להמשך >>

רדיו בעידן הדיגיטלי (ופודקסט מ-1940!)

1. בספטמבר 2006 הודיעו כי רדיו WOXY נסגר אחרי שנתיים של פעילות. WOXY היא תחנת רדיו שנולדה והתקיימה רק באינטרנט (בניגוד לתחנות רדיו המשדרות גם באינטרנט). בסוף אותו חודש WOXY חזרו. הם נרכשו על ידי LaLa, אתר מוזיקה-רדיו-רשת חברתית שתופס תאוצה.
אבל הפואנטה היא שבעקבות המקרה הזה התברר שהוצאות ההפעלה של תחנת רדיו, גם אם מבוססת אינטרנט (לא מעסיקה הרבה עובדים או שוכרת שטח פיזי) - אינן זולות בכלל. הבעלים לא הצליחו להרוויח מפרסום למרות הפופולריות של התחנה האיכותית ומצד שני ההוצאות תפחו (תמלוגים, רוחב פס וכיו"ב).

2. הדיבור החם כיום הוא על רדיו לוויני ורדיו דיגיטלי. עד שנת 2010 יהיו כמה מדינות באירופה המערבית שיוכלו להנות מרדיו לוויני מותאם אישית. הרדיו הלוויני למעשה כולל כל ז'אנר והוא נטול פרסומות. התשלום מגיע מדמי המנוי של המאזינים. התשובה של הרדיו המסורתי תהיה מעבר לשידור דיגיטלי איכותי. השנה מקווים שתגיע הפריצה הגדולה של הרדיו הדיגיטלי בארה"ב.

3. אך כרגיל בעקבות התפתחויות טכנולוגיות מגיעים חוקים תפלצתיים. בארה"ב מתבשל חוק בשם PERFORM act שיחסום את האפשרות להקליט מרדיו דיגיטלי או לוויני (יחייב את התחנות לעשות שימוש ב-DRM). ארגון ה-EFF מבקש תמיכה ציבורית למנוע את החקיקה הזאת.

4. מהצד השני, המציאותי, חברת PopCatcher השוודית מוכרת את המוצר החביב הזה: MusicDock הוא מכשיר שקולט רדיו מהסוג הישן, מזהה את הפרסומות והמלל ומסנן אותם, ומקליט רק את השירים אל הנגן המצורף אליו (בפורמט mp3).

5. בכל מקרה כדאי לדעת שישנה ירידה של כעשרים אחוז בהאזנה לרדיו, בעיקר בקרב הגילאים 18-24 שעל חשבון אותו זמן פנו (כידוע) לאינטרנט ולמדיה הניידת. התוצאה היא, בין השאר, שלרדיו קשה להיות יצרן להיטים והאומנים צריכים להיות אנשי שיווק ממולחים. קראו על זה למשל בהקשר של היוצר John Legend.

6. "The Future of Media. Radio and Broadcasting" - מצגת מומלצת של עתידן-מדיה בשם Gerd Leonhard המסכמת את המהפכה שעוברת על הרדיו המסורתי במעבר ל- Radio 2.0 כולל התייחסות להרגלי האזנה בארה"ב ובריטניה, רדיו פנדורה כפלטפורמה, החיבור לתקשורת הסלולרית ועוד.

7. תוכנת קוד פתוח Campcaster היא מערכת פשוטה יחסית המטפלת בכל היבט אפשרי של שידור רדיו ובעצם מאפשרת לכל אחד להקים תחנת רדיו במחשב האישי בחינם. בתוכנה כבר עושים שימוש קמפוסים וקהילות קטנות בסיירה-לאון הענייה, בה נוסתה התוכנה לראשונה בגרסתה האחרונה.

אבל שימו לב לתחנת הרדיו העצמאית (אנדרסטייטמנט...) מ-1940. Les Paul ו- Earnie Newton הקימו בעזרת השכנים תחנת רדיו בתוך דירה בבנין בניו-יורק.
בערבי ששי וראשון הם היו מעבירים הופעה להנאת הדיירים שקיבלו את השידור החי דרך כבלים שהיו מובנים בקירות הבניין אך מעולם לא נעשה בהם שימוש. לפעמים היו קופצים לדירה אפילו מוסיקאים מפורסמים ומשתתפים בנגינה.

להמשך >>