דפים

יום ראשון, אוגוסט 24, 2008

תחיית הקסטה (מס' 4)

"מאז שאני זוכר אהבתי להאזין ואח"כ גם לערוך אוספים-מיקסטייפים כשהפורמט האהוב עליי היה ונותר הקלטת. כן זו עם סליל מגנטי - היא העניקה צליל נהדר ובעל אופי שהפורמט הדיגיטלי לא יכול לשחזר לטעמי."
את המשפט הנ"ל גזרתי מהתיאור של מורפלקסיס/בנימין אסתרליס אודות הבלוג החדש שלו. כשמוזיקאי ומנהל לייבל כותב טקסט כזה, וגם משתמש בתמונות של קסטות בעיצוב האתר, אני מתיישבת לכתוב עוד פרק על תחיית הקסטה...

לפני חודשיים נתתי בבית הספר הלילי הרצאה קצרה עם הרבה שקופיות שהיתה אמורה לשכנע את הנוכחים כי הקסטה לא נעלמה מהתרבות הפופולרית שלנו ואף זוכה לסוג של תחייה מחודשת באומנות, חפצים, אביזרים וביגוד (תודה לדיגיטל-מי/שי ליברובסקי שלבש טי-שירט עם הדפס של קסטה ושימש דוגמא חיה :-)
בין השאר, כמובן ציינתי את השימוש הן באייקון הויזואלי של הקסטה והן בטרמינולוגיה בכל הקשור לתיאור אוספים, כלומר מיקסטייפים.
אך תתפלאו שיש גם פעילות בעניין המוזיקה עצמה.
לא מפתיע שיש בלוגרים שמכינים מדי פעם פודקסטים מתוך קסטות ישנות שהועברו לפורמט דיגיטלי. הזכרתי בעבר את Dinosaurs and Robots, חפשו גם ב-Daltson Oxfam Shop או ב- T A P E.
אבל כן מפתיע לשמוע אודות הקלטות חדשות על גבי קסטות טייפ, בעיקר בארה"ב. למה זה קורה? הנה שלוש סיבות:

1. ספרים / audio books נמצאים בשימוש לעתים קרובות תוך כדי נסיעה במכונית. נכון לשנת 2005, 53% מהמאזינים ל-audio books בארה"ב עושים זאת ברכב. 37% ממכירות הספרים המוקלטים הן על גבי קלטות, גם בגלל הסיבה הטכנית החשובה – אפשר להמשיך לשמוע בדיוק בנקודה שההאזנה נעצרה. בדיסק זה לא כל כך אפשרי ובטח לא נוח כשמדובר בהקראת ספר ארוך.

2. מוזיקה / להקות שוליים כמו Heartwarmer וגם Black Walls או Awesome Color פשוט מעוניינות להוציא חומרים חדשים על קלטות משיקולי נוסטלגיה וכבוד למדיום. חוץ מהרכבים בודדים יש גם לייבלים מבוססים על טהרת הקסטות מסיבות של אידיאולוגיה, אהבת סאונד הקלטת ו/או שנאת סאונד הדיסק. ראו לדוגמא Nailbat Tapes ו- Infinity Cat (שניהם מנאשוויל), או את Hiss Lab והלייבל עם השם שלא משאיר מקום לספקות- Dead Format Cassette Label.

3. אסירים / ל-2.3 מיליון אסירים בארה"ב אסור לעשות שימוש בדיסקים כיוון שהם עלולים לשמש ככלי נשק חד. בנוסף, אין להם אינטרנט כדי לשמוע מוזיקה דרך אתרים, רדיו-מקוון או רשתות חברתיות מוזיקליות. די ברור מדוע הם מכניסים כמיליון דולר בשנה לחברת North Hollywood's Pack Central למשל, שמשווקת עבורם מוזיקה על קסטות בלבד.

ברור שהקסטות לא יחזרו לכבוש את השוק. מכירות קסטות בשוק המוזיקה מגיעות בסך הכל לאחוז אחד וד"ר Shawn DuBravac, כלכלן האגודה לצרכנות אלקטרונית קובע כי בניגוד לתקליטי הויניל, לקסטות הפלסטיק פשוט אין סקס-אפיל...
למרות זאת, מדובר במדיום שמסרב למות סופית. הוא גווע לאט, ועם טונות של סטייל.

4 תגובות:

פרנק אמר/ה...

הסיפור הכי מפתיע הוא זה עם האסירים. קטעים, כמו שאומרים.

נמרוד אמר/ה...

יש פה עניין מעניין של שימושיות/אי שימושיות. הקסטה היא, מבלי כוונה, הפורמט הנוח ביותר לספרי אודיו - הרי גם אם מוסיפים תכונות שנועדו לתמוך בספרי אודיו לפורמטים אחרים (לדוגמא, סימניות לקבצי מוזיקה דיגיטליים) - הרי שהקסטה מתנהגת נכון כברירת מחדל, ללא מאמץ - והחסרון הופך לפתע ליתרון.

מצד שני, הקסטה היא אולי הפורמט הגרוע ביותר לעריכת מיקסטייפ - צריך לעצור בזמן הנכון, לבדוק את התוצאה, להחזיר אחורה וקדימה - מה שהופך אותה, באופן פרדוקסלי, לפורמט האידיאלי. הרי כל הרעיון במיקסטייפ אישי הוא המאמץ הנדרש לכך. וכאשר היצירה של מיקסטייפ על דיסק או פלייליסט נהפכת לקלה להחריד, ככה יורד ערכו כמתנה (בניגוד למיקסטייפ מהסוג של מורפלקסיס שהערך שלו מוזיקלי ולא אישי). זה חלק מתופעה רחבה הרבה יותר, שבה מוזיקה מוקלטת מאבדת את הערך הכלכלי שלה בעיני אנשים רבים (פעם לא רק אלבום מקורי, אלא גם אלבום שהוקלט לקסטה ואפילו דיסק צרוב נחשבו למשהו בעל ערך, רק בשל המאמץ שנדרש בהכנתם).

אנונימי אמר/ה...

אפרופו דיגיטל_מי, לא הייתי שם פה קישור לקליפ שלו אם לא היה שם כבוד לקסטות...

http://www.youtube.com/watch?v=AoimdrLMN2M

kedorlaomer אמר/ה...

אין ספק שהאסירים זה שוס, למרות שאני חושב שאפשר אולי להשתמש בסרט שלהם כדי לחנוק, או להקליט עליהם קולות מביכים ולעשות פדיחות לסוהרים.
מה שכן, זה מזכיר לנו כמה גדולה בצורה בלתי נתפסת אכלוסיית האסירים באמריקה.

הוספת תגובה