Hello From The Blue Bay / בנימין אסתרליס

הפעם טור אורח מאת אחד המוזיקאים המיוחדים שפועלים כאן ואם לשפוט לפי המיקסטייפים שהוא מכין נדמה לי שיש לנו טעם די דומה מוזיקלית. עד היום אני שמחה שלפני שנים קנה ממני רמקולים Bose יקרי ערך ונוסטלגיים משנות ה-80 כי אצלו הם מקבלים כבוד ובית אנלוגי חם. אל תטעו, בני מחונן דיגיטלית ו"סאונדית" ודוקא בגלל זה אין פלא שהוא בין הבודדים שעדיין עובדים עם טייפים וממש לאחרונה השיק פרוייקט מקסים שהוקלט כולו על 4 ערוצים ועם כלים אנלוגיים. The Blue Bay יצא גם במהדורה ממוספרת על קסטות. קיבלתי את עותק מספר 1 מתוך 50, קסטה בגווני ורוד, תכלת וצהוב... קראו איך ולמה זה קורה במילים של אסתרליס:

--------------------------

כשעלי לנמק את החלטתי להקליט את אלבומי החדש על קסטה במכשיר ארבע-ערוצים ישן אני מתחיל בהבהרה שאין מדובר בעניין נוסטלגי בלבד - זהו כלי ככל כלי מוזיקלי אחר העומד לרשות האמן בדיוק כמו בחירת דגם גיטרה או מגבר, בחירת המיקרופונים והחלל האקוסטי של האולפן. מדובר בבחירה אומנותית, אסטטית וגם הצהרתית: סוג של הנפת אצבע משולשת כלפי הבהירות והנקיון המוגזמים המאפיינים הפקות דיגיטליות ועבורי זו גם היתה הזדמנות לחזור ולהזכר מי היה הנער ההוא שישב שעות מול טייפ קסטות חבוט והקליט את עצמו חובט בברזלים ומנגן לתוך אורגנית ימההא תוך צרחות למיקרופון שבור כי כשהייתי בן 13 גיליתי שאני יכול להקליט ולהשתמש בטייפ הקסטות המשפחתי כמכשיר הקלטות ערוצים פרימיטיבי: נהגתי להקליט ערוץ כלי-הקשה על קלטת אחת, ובזמן שהשמעתי את ההקלטה הזו ניגנתי עליה בכלי נוסף תוך הקלטה על קלטת שניה, שבתורה גם אותה השמעתי על מנת להקליט כלי נוסף על הקלטת הראשונה וכן הלאה.כל הקלטה על הקלטה הורידה מאיכות התוצאה הסופית אך מנגד, בדיעבד, להקלטות השבורות הללו היתה איכות צליל מיוחדת.

מכשיר הארבע-ערוצים הראשון שלי היה דגם Tascam Porta Audio 1 נייד שהיה ניתן להפעיל אותו באמצעות בטריות ועל כן לעשות בו שימוש מחוץ לבית, מה שהוביל לא פעם להרפתקאות מוקלטות עם חברים במבוך הקומפלקסים הנטושים ומנהרות הכבישים של איזור התעשייה במפרץ חיפה בתחילת שנות ה-90. זוכר אפילו אירוח מביך באמצע שנות התשעים ברדיו חיפה האיזורי כשהשדרן עיקם את פניו בעת שהצגתי לו את הקלטת עליה הוקלט שיר חדש:
"אתה יודע שהאיכות של הקסטות מחורבנת - למה לא הבאת דיסק? אתה יודע שזה הרבה יותר מקצועי" אמר והחווה בידיו לעבר זמרת מהקריות עטויה חצאית צמודה שהגיעה אליו עם דיסק נוצץ ועטיפה הנושאת את פניה המעובדות והמתינה בכיסא לידי, זוכר את התסכול שאחז בי כשהשדרן הפסיק את הקלטת באמצע השיר "כי זה לא עובר רדיו" ובאמת באותה עת הטכנולוגיה הזו לא היתה נגישה לנער חסר אמצעים כמוני [עלות דיסק בודד לצריבה עמד אז בסביבות 50-60 ש"ח והצורבים היו נדירים ויקרים גם כן].

מ-2008 [ולמעשה עד עכשיו] התחלתי להמיר לפורמט דיגיטלי קסטות ישנות המכילות נסיונות מוזיקליים ראשונים והקלטות מוקדמות לצרכי גיבוי ועם מחשבה כללית של שחרור עתידי לקהל הרחב, במקביל הרדיו ותקשורת המיינסטרים החלו להפתח גם לצליל נסיוני יותר בעקבות כיבוש האינדי את פסגות תרבות הפופ - ותוך התעסקות עם חומרי הגלם הללו גיליתי שאני נמשך מאוד לצליל שלהם שכן הוא לא רק לכד איזה רגע או זכרון בחיי אלא היתה בו איזו שבריריות שתפסה אותי מאוד, משהו בפורמט הזה מתכלה כל כך בקלות. כמעט אנושי במהותו.

כשלוש שנים מאוחר יותר מכשיר הארבע-ערוצים המקורי שלי החזיר את נשמתו לגן-העדן המכאנו-אנלוגי ומצאתי באיביי ארבע-ערוצים משומש במצב נהדר ולא יקר, תוך כדי נחשפתי ללייבלי קסטות שהחלו לפרוח בחו"ל והשתעשעתי ברעיונות הפקת מוזיקה תוך שימוש בקסטות [הזמנתי קסטות Reel-To-Reel על מנת להתנסות] וכשיצא האלבום להרכב We Are Ghosts ב-2014 בהפקתי וידאתי שבנוסף לדיסקים הוא גם יהיה זמין למכירה בקלטות עקב הוייב האייטיזי קמעה ששרה עליו.

העבודה על האלבום The Blue Bay

זמן רב רציתי לכתוב אלבום פופ נאיבי ושבור ולנגן את הצלילים שאני זוכר כילד שהתנגנו ברדיו [ולא שמעתי אותם מאז בשום מקום] - על כן המקום הטבעי להתחיל היה מול קסטה ומכשיר ארבע ערוצים: מעבר לבחירה האסטטית של "סאונד", העבודה על מכשיר כה מסורבל הכריחה לחזור לשיטות הקלטה ישנות, כלומר, להקליט טייקים מלאים ולתכנן את העיבודים מראש ככל האפשר.

לאחר מספר נסיונות הבנתי שעל מנת לנצל היטב כל ערוץ הקלטה לרוב הקלטתי את הבאס ביחד עם כלי ההקשה [לופים של מכונות תופים ישנות] בערוץ הראשון, גיטרה בערוץ השני, סינטיסייזר בערוץ שלישי ושירה בערוץ הרביעי - יתר הכלים שהיוו בד"כ תוספות פחות משמעותיות הוקלטו מאוחר יותר דיגיטלית וניסיתי ככל האפשר לדמות את הסאונד שלהם להקלטות הארבע-ערוצים המקוריות, ואם תוסיפו לזה את העובדה שהאלבום כולו מוקסס דיגיטלית - התוצאה היא היבריד בין הפקה אנלוגית לדיגיטלית.

קסטה היא פורמט רגיש כך הסתבר ובמהלך ההקלטות סרט ההקלטה נתפס במנגנון המכני ואפילו נקרע פעם אחת, למדתי שלא צריך להבהל וניתן לפתור הכל עם מברג, סרט דבק ומספריים. הדבר אף השפיע ישירות על הסאונד בגרסת הכיסוי של הדלתות Light My Fire, חדי האוזן יוכלו לשמוע באמצע השיר בערך כיצד הוא מתעמעם ונחלש במקומות בהם סרט ההקלטה נתפס ונאלצתי לגלגל אותו בחזרה עם עיפרון.

שני הסינטיסייזרים העיקריים שעבדתי איתם באלבום הנ"ל הוא ה-Roland RS-09 [השתמשו בו המון בהפקות בתחילת שנות השמונים] והשני הוא MOOG Slim Phatty המונופוני [דגם יחסית חדש מתוך התחיה המחודשת של חברת הסינטיסייזרים המהוללת הנ"ל] - שניהם נשמעו כל כך יפה מבעד לסליל המגנטי וקיבלו סוג של חיספוס מחד ודיוק חם מאידך שגרמו להם לשבת כל כך יפה בחיק החמים של השירים.

המגבלות הטכניות של ההקלטה על קסטה גרמה לי לחזור ולהתנהל כמוזיקאי ולא כטכנאי סאונד: לא יכולתי להסתמך על תיקונים המאפיינים עבודה דיגיטלית אלא היה עלי לבנות את התפקידים מראש ולהקליט כל טייק מהתחלה ועד הסוף ללא פאנצ'ים וזו היתה חוויה מרעננת להתנער מהעצלות המובנית בהתנהלות עם תחנות עבודה דיגיטליות.

האלבום כעת זמין בעמוד הבנדקמפ שלי ושל הלייבל Schwarz Neon Licht להורדה דיגיטלית ובהוצאה מוגבלת וחתומה של דיסקים וקסטות. אם תשאלו אותי - קסטה היא בדיוק הפורמט שאשמח שתאזינו באמצעותו לאלבום שלי.

כל האלבום הוקלט על הקסטה הזאת!

להמשך >>

ספר הקסטות/יומן מסע: ביקור אצל אהוד בנאי

הפעם אשתף אתכם בקסטות שמצאנו אצל אהוד בנאי לפני כמה חודשים, במסגרת המסע שלנו עם ספר הקסטות.

אהוד בנאי וחגי מרום (לחצו להגדלה)*

החלטנו להיפגש עם בנאי בגלל הכתבה הזאת ששודרה בטלוויזיה בדיוק לפני שנה ובה סיפר על כמות גדולה מאד של קסטות שהקליט בהופעות. כשתיאמנו את הפגישה אמרו לנו להגיע לבניין גדול ומוכר בדרום ת"א, שכולו סדנאות עבודה, מלגזות ומחסנים. תוך כדי טיפוס לא הבנתי מה מוזיקאי עושה באמצע הרעש הזה, אבל בסוף יצא שזה המקום הכי חם והולם שהתארחנו בו, מתאים לבנאי לבחור בחלל הזה כחדר עבודה וסלון אירוח. זה לא סטודיו הקלטות, אמנם יש במקום כלי נגינה וציוד סאונד, אבל הפואנטה היא יותר שולחן עבודה, ספות, קפה, ומדפים של תקליטים וקסטות.

חלק גדול מהקסטות עם חומרים של בנאי עצמו: העתקים של מאסטרים, קסטות 4 ערוצים והרבה מאד סקיצות מסוף שנות ה70 ותחילת ה80. סקיצות של קטעים מוכרים שנכנסו לאלבומים ולא מעט קטעים שבסוף לא יצאו כמו למשל השיר "שייקה", על איש יח"צ באותו שם... בסוף הפירמידה יש קסטות שהן אפילו טרום סקיצה שנקראות "קשקושים לא מזוהים".

טייק 2, סקיצות לשירים של "הפליטים", עם יוסי אלפנט

חלק מהחומרים מהקסטות הועלו לאתר של אהוד בנאי as is בקישור הזה (בחרו בתפריט "מארכיון הקסטות הישנות"). מבחינתי שיא הביקור היה לשמוע סקיצה של השיר החיזיון לפרנצ'סקו גויא בגרסה מהממת ממש. גרסה רזה, כמעט new-wave תעשייתי, ובעיקר לא יאומן שאין בה את קולה של יהודית תמיר שכל כך משמעותי ומזוהה עם השיר, אהוד שר בעצמו הכל (מעולם לא עשה זאת אפילו בהופעות) והדבר היפה הזה יהיה כלוא כנראה לנצח על אותה קסטה.

כמו כולנו, בנאי גם הקליט תכניות מהרדיו  - רומנסות ספרדיות של יצחק לוי הגדול ותכניות בהן יעקב בנאי, אביו, היה מספר סיפורים, הקסטות האלה הן מהישנות ביותר שיש לו באוסף.

סיפורים מהרדיו של יעקב בנאי - "הזריעה הראשונה" ו"הצדיק הכפרי", 1974 (לחצו להגדלה)

הקסטות החדשות יותר הן כל הקסטות שקנה בעצמו, זהר ארגוב בתחנה מרכזית ואוסף מרשים של קסטות עם מוזיקה פרסית מחנות באלנבי, שתפקדה בעצם כמו לייבל עצמאי.

קסטות מהחנות/לייבל yassan, או בשמה המקביל "טהרן וידאו קלאב"

בלי קשר לכל הנרטיב של הביקור וממש בסופו, נפלו עינינו על הקסטה של להקת ישראל הירושלמית שיצאה ב1988. לא היתה פה אי פעם להקה יותר בשוליים ממנה ואתם *חייבים* להקשיב לחומרים שלהם כאן. שאלתי את בנאי איך הקסטה הזאת הגיעה אליו והוא סיפר על פגישה הזויה שיזמו אנשי ישראל (נבו סבוראי וגבי בן-חורין) בת"א עם יואב קוטנר, מאיר אריאל ואיתו שבמהלכה ישראל הציעו להם להצטרף ולהתחיל מהפכה אמיתית במדינה. בסוף הפגישה מאיר אריאל אמר שהיה "חסר לו קצת הומור בפגישה", וכך אולי פספסנו מהפכה אבל לכל אחד מהם נשאר עותק נדיר של הקסטה שעוצבה בעבודת יד.

הקסטה של להקת ישראל, אין עטיפה זהה

*מלבד התמונה של חגי ובנאי, כל הקסטות צולמו ע"י חגי מרום בסטודיו בנוה-ימין. אתם מוזמנים לבקר ולקחת חלק במסע שלנו לספר הקסטות! רוצים לדעת איך? כל הפרטים כאן. כדאי לכם, יהיה כיף!

להמשך >>

ספר הקסטות/יומן מסע: ביקור אצל רם אוריון (+ מיקסטייפ)

עכשיו כשמדברים על ההוצאה המחודשת של הקסטה של נושאי המגבעת, רוצה להשוויץ בקסטות הנדירות שרם אוריון נתן לנו עבור ספר הקסטות.

לקוראים שעוד לא מכירים את אוריון: בסוף שנות ה-80 הצטרף ללהקת נושאי המגבעת, לאחר מכן חבר בלהקת הפה והטלפיים, בתרי זוזי ובהמשך המון פרויקטים של הפקה ונגינה עם אמנים אחרים וכמובן עבודות סולו (מומלץ להאזין כאן לאלבום "האחרון" מ-2012)

חלפה שנה מאז הביקור בבית של רם בדרום ת"א, אבל אני עדיין זוכרת שהיה לנו מזל גדול למצוא שתי חניות צמודות באמצע היום ממש ממול והרגשתי שזה סימן טוב, וכמובן היה כאב בטן של טינאייג'ר מרוב התרגשות כשטיפסנו במדרגות. כמו שציפיתי, הדירה עמוסה כלי נגינה, ציוד הקלטה (גם טייפים) וערמות של קסטות עם אוצרות (רם אמר שיש אפילו עוד בבוידעם). יצאנו משם עם קופסאות ובדרך לאוטו הרגשתי שאני צריכה להחזיק אותן כמו המאבטחים שיוצאים מבנקים עם שקים היישר לרכב משוריין. חלק מהקסטות בתמונות שלפניכם (לחצו על כולן להגדלה), ונראה שלא צריך להכביר במילים כי מספיקה הצביטה בלב:

בקסטות של נושאי המגבעת ראיתי סופסוף את "העטיפות" שנעשו לההופעות החיות. נדמה לי שלפני שנים ההקלטות האלה התגלגלו אליי איכשהו, מתישהו, באיכות לא משהו, אבל הן אבדו לי מזמן.

צריך להסביר שכשאנחנו אוספים קסטות מאנשים הן אמנם נשארות אצלנו לתקופה ארוכה לצרכי מחקר וצילומים אבל אנחנו מבטיחים לא לנגן אותן ולא להכניס אותן לשום טייפ, גם כי בחלקן יש חומרים אישיים או לא לפרסום ובעיקר כדי למנוע בלאי או חלילה לקרוע בטעות את הסליל שגם ככה בן כמה עשורים.

לכן דמיינו מצב שבו מונחות מולי ערמות של קסטות עם חומרים שאני מתה לשמוע, חומרים שהייתי רוצה "לשדוד" ולהמיר מהר לפורמט דיגיטלי ואני לא יכולה בשום אופן.
הקושי הזה הגיע לשיא בעקבות הביקור אצל רם כשקיבלנו את הקסטות עם הסקיצות של ענבל פרלמוטר ז"ל. אצל רם תלויה על הקיר תמונה ממוסגרת קטנה בשחור לבן שלו ושל ענבל. סליחה אם נשמע דרמטי אבל התמונה הזאת, ככה באמצע הסלון, זה לא משהו שהלב יכול לדלג עליו. במיוחד אחרי שיצאנו משם עם הקסטות של ענבל והן אצלי למשמרת במשך שבועות, ואני לא יכולה להאזין לכלום. ההתאפקות הזאת הגיעה לסבל ממש תוך אינסוף התבוננות על התיאורים של ההקלטות מלונדון לגבי סקיצה "טובה", "משונה" ו"זמנית", בהייה ממושכת על רשימת השירים בכתב ידה של ענבל ותהייה איך נשמעה הגרסה של "פחות גיטרות בסוף"...

 

זו עטיפת קסטה בכתב ידו של אהד פישוף שהכין לרם מיקסטייפ Guitar Music, כנראה באמצע שנות ה-90. משערת שזה מיקסטייפ קלאסי שחבר מכין לחבר "בשוטף" אבל אני לא באמת יודעת בדיוק באיזה נסיבות נערך וניתן. שיחזרתי כמיטב יכולתי את הקסטה הזאת והיא מוכנה להשמעה בלינק הזה, לצערי חסרים כמה שירים שהיו חריגים מדי עבור יוטיוב, אבל בסך הכל יש בפלייליסט לא מעט הברקות.

לחצו על התמונה להאזנה

עדכון לסיום: מחר, יום שלישי 25.2.2014 אני מרצה בכנס מולטידע בכפר המכביה על תרבות הקסטות וספר הקסטות (קישור לפרטים ותכנית הכנס). בהרצאה יוצגו גם הרבה תמונות מהממות עם הקסטות שחלקכם נתתם לנו, תודה!

להמשך >>

Happy International Cassettes Store Day

היום מציינים בפעם הראשונה בעולם את Cassette Store Day ואפשר לקוות שהמסורת תמשיך בשנים הבאות בכל 7 בספטמבר.
היוזמה יצאה מאנגליה והמטרה היא לציין את חנויות המוזיקה שמוכרות קסטות טייפ, לקדם הוצאות חדשות שיצאו על גבי קסטות (לא חסרות כאלה) וכמובן לחגוג את הפורמט שעשה מהפיכה בתעשיית המוזיקה, הרגלי ההאזנה ואופן הקלטת המוזיקה.
אם אתם רוצים להיות בעניינים בכל מה שקורה היום, ממליצה לעקוב אחרי #cassettestoreday בטוויטר שמתמלא בדברים יפים כל שעה ובפייסבוק הרשמי. והכי חשוב, גם אחרי שהיום הזה ייגמר, האזינו כל הזמן למוזיקה חדשה שיוצאת על קסטות בבאנדקאמפ ובקרו בפייסבוק ספר הקסטה שמרכז בשבילכם את כל החדשות והכתבות על קסטות. 

מה בישראל?

בשווקים רואים דוכנים שמוכרים קסטות מכל הז'אנרים אבל מדובר במכירה של ערימות במשקל, רובן ישנות. האם יש חנויות מוזיקה בישראל שמוכרות קסטות חדשות? האם יש מישהו שמביא מחו"ל מוזיקה חדשה שיוצאת על קסטות ומציג אותה על המדף? אם כן, ספרו ואשמח לפרסם כאן.

ברור שזה תלוי גם בקהל בישראל שלא מחזיק טייפים בבית... האם איסוף קסטות יכול להיות מספיק "מגניב"? בחו"ל תקליטים חדשים הם כמעט מיינסטרים תאגידי, מי שרוצה להתרחק מזה בוחר בקסטות.
לעומת זאת בישראל אני מגלה בעשרות מפגשים עם אנשים שאצל הרוב המוחלט היחס לקסטות הוא נוסטלגי-רגשני או רטרו-אופנתי. עם הזמן מתבהר שקסטות זה אנטי-בורגנות, פגשתי מוזיקאים רק ב"שוליים" (אם היה מקום הייתי שמה פה עשרה זוגות מרכאות) שמתייחסים לקסטות כפורמט עם איכויות שמתאימות למוזיקה שלהם, שהקליטו על קסטה כבחירה מודעת.

הקסטה האחרונה שקניתי 

בגלל העבודה על ספר הקסטות, בשנים האחרונות יצא לי לקנות קסטות רק בגלל העטיפות. קסטות שנמכרות בזול בדוכנים יד שניה שלא קשורים למוזיקה ולא ברור אפילו אם הן שמישות.
לכן הקסטה האחרונה שבעצם קניתי ממש כדי להאזין לה, הקסטה האחרונה שעבורה הוצאתי כסף מהארנק בגלל המוזיקה ונוגנה בטייפ שלי, היתה האוסף World of Morrissey. השנה היא 1995, עברתי לפריז וכל המוזיקה שלי נשארה בישראל, להזכירכם עוד אין אינטרנט והיובש באוזניים הרג אותי. בדיוק יצא האוסף הזה עם השיר החדש Boxers והייתי בין הראשונים בקופות החנות FNAC שקנתה את הקסטה.

להמשך >>

יום הולדת 6 לקסטה

בדיוק היום לפני 6 שנים עלה לרשת אתר קסטה ובתזמון מפתיע ומשמח אתר סלונה בחר בו לאחד מ-7 בלוגי המוזיקה הטובים שחייבים להכיר. התחלתי לכתוב כאן בתור סטודנטית לתואר שני כפרויקט בקורס ולא תיארתי לעצמי שכעבור שנים האתר עדיין יהיה ברשת. ברשימת הבלוגים הישראלים על מוזיקה שאני מעדכנת בקביעות ראיתי לצערי עשרות בלוגים (אפילו ותיקים) שהפסיקו לפעול. אני אוהבת ונהנית לערוך את קסטה ומאד רוצה להמשיך, אבל כבר מזמן לא כותבת על חשבון זמן כתיבת סמינריון או במסגרת לימודית, אלא על חשבון זמן שאמור להיות מוקדש לפרנסה. ולמרות שאין הוצאות אחסון (כיום האתר בפלטפורמה blogger) לאחרונה החל לקנן בי החשש כי לא אוכל להמשיך להשקיע את הזמן הנדרש להפעלת האתר שאין בו יח"צ או פרסומות.

עכשיו גם נולד חלום הספר...

לפני כמה שבועות סיפרתי לכם שאנחנו נורא רוצים להוציא לאור ספר על קסטות בישראל, מהלך הכרוך בהוצאות כספיות משמעותיות ומצריך זמן רב, כך שאת הציפייה וההתרגשות מלווה גם חוסר ודאות באשר ליכולתי לעמוד בפני האתגר הזה. לכן אחרי התלבטויות רבות ולא קלות החלטתי לבקש מכם עזרה ולהציב באתר קישור קבוע ל-PayPal על מנת שאוכל להמשיך עם ספר הקסטות ולתחזק את האתר, ומקווה שתקבלו זאת בהבנה. אני יודעת שמדינה שלמה נמצאת באוברדרפט וכל תרומה תתקבל בברכה. לאורך השנים זכיתי מכם לתמיכה ופרגון בשפע. תודה רבה מכל הלב.

להמשך >>

ספר הקסטה – שאלות נפוצות וכל התשובות

מאז שהכרזנו על כוונתנו להוציא לאור ספר על קסטות בישראל פנו אלינו רבים במייל ובפייסבוק והתרגשנו מאד. חשוב לנו להודות לפונים, אנחנו מבטיחים לחזור לכולם בהמשך. התמונות והסיפורים שאתם שולחים כבר נותנים לנו השראה ואנחנו מעריכים מאד את החיפושים שאתם עושים והצעות העזרה שלכם.

הרבה גם פונים בשאלות הבהרה לגבי מה בדיוק אנחנו מחפשים ועל איזה ספר מדובר, אז הנה רשימה שתעשה קצת סדר בדברים:

על מה הספר?

אנחנו רוצים להוציא ספר על קסטות בהקשר של תרבות ישראלית, גם עכשווית וגם הרבה נוסטלגיה... בספר יהיה דגש על הצד הויזואלי וישולבו בו גם טקסטים. לא מדובר בספר מחקר היסטורי וגם לא בקטלוג ולכן לא נוכל לתעד באופן מלא את תרבות הקסטות העשירה שהיתה בישראל, אבל אנחנו כן שואפים לעשות כבוד לתרבות הזאת, ומקווים שהמחווה הזאת תרגש ותעלה בכם זיכרונות.

מתי הספר ייצא לאור?

הספר ייצא בהוצאת מרום -תרבות ישראלית אך כרגע אין תאריך ידוע, כמו שכבר אמרנו – יצאנו למסע... נמשיך לעדכן  כשיהיו התפתחויות חדשות.

קסטת ההופעה בצוללת הצהובה אוקטובר 1998, לחצו להגדלה

איך אפשר לסייע בפרויקט הספר?

בהרבה דרכים :-)

1. איתור קסטות (פירוט בהמשך)

2. הפניות לטקסטים, כתבות, מידע על תעשיית הקסטות וההיסטוריה של קסטות בישראל, שמות אנשים שיוכלו לתרום מהידע שלהם.

3. רעיונות למימון כספי לעבודה על הספר והוצאתו לאור

4. עבודות אומנות מקוריות בהקשר של קסטות (ראו בהמשך)

5. פרסום עמוד הפייסבוק של הספר או הפצת קישור לפוסטים באתר הזה.

איזה קסטות אתם מחפשים?

א. קסטות מקוריות ישראליות בלבד, בעיקר כאלה שלא יצאו בפורמט תקליט או דיסק. למשל קסטות של זמר מזרחי, אינדי ישראלי, קסטות חתומות ונדירות וכו'.

ב. קסטות ב"עבודת יד" – אנחנו מחפשים את העטיפות (Inserts) של האוספים והמיקסטייפים שהקלטתם בעצמכם על קסטות, את אותן רשימות שירים (בעברית וגם בלועזית) שכתבתם ו/או ציירתם.

מה תעשו עם הקסטות שאמסור לכם?

את הקסטות המתאימות נצלם. אנחנו לא מנגנים את הקסטות בטייפ ולא עושים בהן שימוש.

האם אקבל את הקסטות בחזרה?

בהחלט כן, למי שירצה בכך.

איך למסור לכם את הקסטות?

המקום בו מתאפשר לנו לאחסן ולשמור את הקסטות הוא בסטודיו לעיצוב של חגי, לכן נשמח אם תוכלו להביא אותן ישירות לסטודיו שנמצא בכניסה למושב נוה-ימין (צמוד לאזור תעשייה כפר-סבא).

אני יכולה להבטיח לכם שביקור במקום הוא חוויה שהיא ממתק לעיניים, הסטודיו עמוס אוספים נוסטלגיים שכדאי לראות.

חשוב לתאם הגעה עם חגי לפני שאתם מגיעים בטלפון טלפון 054-2199097

איזה עבודות אומנות אתם מחפשים?

אם אתם צלמים, מעצבים או מאיירים מוכשרים - זו ההזדמנות שלכם ליצור עבודה מקורית בהקשר של קסטות (אפשר להבין יותר טוב למה הכוונה בקישור הזה). ניתן לבחור בכל טכניקה - איור, ציור, עיצוב, פיסול, צילום או מדיום דיגיטלי אחר, העיקר שיהיה בה אזכור בולט של קסטה ובתנאי שתתאים לפורמט 24 ס"מ רוחב / 20 ס"מ גובה. לספר ייכנסו רק עבודות מתאימות.

איך יוצרים אתכם קשר?

דרך עמוד הפייסבוק של ספר הקסטה, וכמובן באימיייל שלי או של חגי.
אפשר גם לפגוש או להזמין אותי להרצאות על תרבות הקסטות והספר שלנו.

להמשך >>

הקסטה – ספר חדש יוצא לדרך

יום ראשון אחד בפברואר לקחתי חופש מהעבודה ונסעתי לר"ג לסטודיו של המעצב חגי מרום (הוצאת ספרים מרום - תרבות ישראלית) . הגעתי עם ארגז מלא קסטות וכשפתחתי אותו נראה לי שהוא כבר הבין מה אני רוצה להגיד. אני זוכרת מתח של כמה שניות בלבד להבין האם הוא בעניין ואחר כך חיוך ולחיצת יד –הולכים על זה. חיכיתי הרבה זמן לכתוב את המשפט הזה:

פני ברסימנטוב וחגי מרום שמחים להכריז על יציאתו לדרך של "הקסטה" - ספר חדש על קסטות בישראל.

אנחנו צריכים אתכם!

אם יש לכם קסטות ישראליות מכל ז'אנר ומכל תקופה, עטיפות של קסטות מעשה ידיכם (מיקסטייפ), חומרים מצולמים או כתובים המתעדים תרבות ישראלית וסצנה מוזיקלית בהקשר של קסטות – אנא פנו אלינו.

נשמח אם תחפשו אצל ההורים והסבתות קסטות ולפשפש בזיכרונם. עכשיו כשהשכנים והדודים עושים ניקיון פסח בבוידעם או בתא המטען של האוטו ונתקלים בקופסא עם קסטות – עצרו אותם ואמרו להם לא לזרוק!

 אם אתם אומנים, צלמים, מעצבים, מאיירים שרוצים לשלוח לנו עבודה מקורית בהשראת קסטות ישראליות – נשמח לשמוע מכם.

 אם אתם מכירים אספנים, מוזיקאים ואנשים שעשויים לתרום מהידע שלהם אודות קסטות בישראל – ספרו לנו עליהם.

והכי חשוב – עזרו לנו להפיץ את הבשורה ושלחו לינק לעמוד הפייסבוק הרשמי של הספר. 

עודד הכין לענבר אוסף שנקרא OSEF. נמצא במתקן מחזור פלסטיק בת"א 2011, האם נערך באמצע שנות ה-90 ?לחצו להגדלה

בכל מיני כנסים והופעות אני יכולה לפגוש מישהו ולהזכיר לו התכתבות שהיתה לנו במייל, אך ברוב המקרים לא ייזכר מי אני עד שלא אומר "קסטה"... כל הזמן שולחים לי מיילים עם קישורים על קסטות - כתבות, קליפים, תמונות, אתרים – בבקשה המשיכו לשלוח! אבל עכשיו עזרתכם דרושה עוד יותר עם חומרים פיזיים ממש.

אין לנו מושג מתי הספר ייצא לאור. שנינו עובדים לפרנסתנו ועסוקים בתחומים רבים. בינתיים המסע רק מתחיל ואנחנו מקווים שתלוו אותנו.

אשתדל לתעד כאן את תהליך העבודה על הספר, איך חגי ואני מתלהבים ומתרגשים מכל מיני ממצאים, על מה אנו מתלבטים וכמובן להראות לכם על הדרך כמה קסטות... יהיו הפתעות!

להמשך >>

כרטיס זוגי מתנה: פסטיבל הטייפים השביעי

תמיד מרגש וכיף לי להכריז כאן על פסטיבל טייפים נוסף שמתקיים במועדון "הצימר" בת"א. הנה זה קורה שוב בשבוע הבא (תזמון מושלם של סופ"ש ראש-השנה) בפעם השביעית!

שלושה ימים בהם יופיעו אמנים ומוזיקאים כאשר המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים ככלי יוצר.

כמיטב המסורת, האתר קסטה ומועדון הצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לפסטיבל (פרטים בהמשך)

ערב פתיחה חגיגי בהשתתפות הקהל

אני מתרגשת לספר שאת הפסטיבל אפתח בהרצאה קצרה על טייפים וסלילים בקולנוע. זו למעשה תהיה הפעם הראשונה שאציג את מאגר הסצנות שאני מלקטת בפינצטה בשנים האחרונות על מנת לקבל הצעות ורעיונות כיצד לפתח אותו.

האירוע העיקרי בערב הפתיחה יהיה תצוגה פעילה של מכשירי סלילים מ-60 השנים האחרונות. לכבוד המאורע יוסי מרחיים ושמיל פרנקל ייצרו קומפוזיציה חיה אשר תעשה שימוש במכשירים השונים. הם גם מזמינים אתכם הציבור שיש לו עוד סלילים בבית להביאם לערב הפתיחה ולקחת חלק ביצירה/חגיגה.

 חמישי / 29.9 / 20:00

פני ברסימנטוב
Real To Reel - יוסי מרחיים, שמיל פרנקל, רון קציר, גיא דוביוס

שישי / 30.9 / 17:00

יואל שגיב
בר פאבר
רפי בלבירסקי + ענבל מילגרום - Rutan Ahaz
דוד גורדון
עדי קום + רן נחמיאס
RVCA + Mites
תזמורת הצימר

שבת / 1.10/ 17:00

Troinin & Schetter
ליאור אשכנזי + Mongusss
דניאל דוידובסקי
Sinister Sveta
אסף סטי
בחמוצקי
דוד אופ

מחיר כניסה ליום בודד 20 ₪

כדאי ושווה - כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל 50 ₪ - הכולל גם "מנוי" לכל ההופעות שיתקיימו בחודש אוקטובר במועדון "הצימר"!

כתובת: הגדוד העברי 5 פינת צ'לנוב, ת"א (כל קו תחבורה שמגיע לאזור תחנה מרכזית ישנה)

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?*

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא או כינוי מזהה.
כרגיל, תמיד אשמח לשמוע מתי בפעם האחרונה האזנתם למוזיקה מקסטות או סלילים.

ההשתתפות פתוחה עד יום ד' בצהריים, אז גם תיערך ההגרלה ויפורסם כאן למטה שם הזוכה.

*הכרטיס רק לאחד מימי הפסטיבל לבחירתכם

להמשך >>

הטייפ שלי ואני / שי ליברובסקי

היום לפני 5 שנים עלה לרשת אתר קסטה - תודה לכל הקוראים הנאמנים ולמי שמפרגן לאורך השנים.

לרגל האירוע אני שמחה לארח כאן את שי ליברובסקי ('דיגיטל_מי') בטור מיוחד הכולל אוסף קטעים מראשית דרכו, חלקם מתפרסמים לראשונה.

את שי צילמתי וציינתי כשסיפרתי על פסטיבל המוזיקה החינמי, שם ניגן וגם הרצה על "פרקים נבחרים בתולדות הסמפול". בפעם השנייה הזכרתי איך היה כיף לראות את שי עם חולצה של קסטה בדיוק בהרצאה בה ניסיתי להדגים לקהל שהקסטה היא אייקון בתרבות הפופולרית...

פעם היגיע אליי לדירה רק לכמה דקות אבל כמו טינאייג'ר ביקשתי ממנו לחתום לי על חוברת הדיסק מתעלם מהצרכים שהכנתי מראש.

כשכתב לי שיפרגן ליום הולדת של קסטה אמר שיחפש קטעים מוקדמים בהם עשה שימוש בטייפים, מאז נדבק לי חיוך גדול ואני מקווה שעכשיו יעבור גם אליכם.
---------------------------------------------------

טור אורח

כדי להבין את השימוש שלי בטייפים במוזיקה שלי צריך להכיר אותי, ולהכיר את הקסטה בחיי. בגיל 9, כשאחי הגדול קיבל מערכת סטריאו לכבוד הבר מצווה שלו, ירשתי ממנו טייפ דאבל קסט של 'Grundig', עם היכולת המדהימה להשתמש בו כרשמקול ופשוט להקליט רעשים סביבתיים ודיבורים.

מהר מאוד התחילו להיערם אצלי קלטות של מערכונים מטומטמים שאני והחברים שלי הקלטנו, קטעים מתוכניות טלוויזיה (כן, הייתי מקליט תכניות בוידיאו, ואז מגיע לסלון עם ה'גרנדינג', מצמיד אותו לרמקולים של הטלוויזיה ומקליט) התרחשויות מהחדר, והקלטות מהרדיו. בשלב מסוים מצאתי בבית טייפ מנהלים ישן שבאמצעותו 'תיעדתי' טיולים שנתיים ומחנות קיץ של הצופים.

בטירונות לקחתי ווקמן למרות שהיה לי דיסקמן, כי יש משהו זול ודי מדהים בקלטת. הצליל החם של טייפ הוא משהו שדי בלתי אפשרי להשיג בהקלטות דיגיטליות, ואם לא היה אובד טייפ ה'גרנדינג' ההוא סביר להניח שעדיין הייתי משתמש בו. סססססאמממק.

התחלתי לעשות מוזיקה ב-1998, לפחות בכל הנוגע לשימוש בתוכנות. היו פעמים שהייתי מקליט שטויות עם חברים או אפילו מנסה לעשות ניסיונות cut & paste על טייפ. הייתי יושב שעות על תוכנת Impulse Tracker ומפליץ קטעים מוזיקליים שנשענו על סאונדים וסימפולים שהורדתי מהאינטרנט בלי שאני לגמרי בטוח מה אני עושה.

Lost Tapes (outro) [from 'Denied Years Trilogy' 1999] 0:50

חוסר היכולת המוזיקלית שלי הפך מהר לחוסר בטחון, והיה לי ברור שאם אני לא יודע לנגן אבל משתמש בסאונדים נפוצים וחסרי ייחוד, המוזיקה שלי היא לא יותר מאחלה דרך להעביר את הזמן, אבל חסרת כל משמעות. הייתי צריך להוסיף משהו יותר אישי. לשיר לא היתה אופציה, אבל הקלטות צלילים שונים דרך הטייפ או עיוותים של הקלטות קיימות השלימו את החסר. בגלל שהמיקרופון של ה'גרנדינג' נמצא בתוך הרמקולים, הייתי מתופף על הרמקולים עצמם או 'מגרד' אותם ומקליט מקצבים פרימיטיביים. מאט או מריץ את הקלטות שיש לי ויוצר משטחי סאונד לא ברורים, או לוחץ על כפתור ההקלטה ואז על pause, אבל לא עד הסוף, כדי ליצור 'טעויות' או קפיצות.

מאוד מצחיק אותי להיזכר בתקופה ההיא. כשהתחלתי ליצור מוזיקה כיניתי את עצמי h2s, וכשהחלטתי ליצור בסגנון קצת שונה ומלוכלך יותר, החלטתי לשנות את הכינוי ל'דיגיטל_מי'. רציתי שיהיו לי פרסונות שונות, כדי להבדיל בין האלקטרוניקה ה'נקייה' מה'מלוכלכת' וכמובן שההחלטה הזו נבעה תחת השפעה ממורשת Coldcut ו-Aphex Twin, יוצרים גאונים בעלי עשרות כינויים שונים במצטבר. מצד אחד הייתי מושפע באופן חסר בושה מכל כך הרבה מוזיקה ששמעתי, ומצד שני חוסר הביטחון שלי דרבן אותי לעשות דברים שונים ככל האפשר.

Exp 3% [from 'Self Titled' 2000] 3:44

ככל שהמוזיקה תפסה חלק יותר מרכזי בחיים שלי, ואנשים שאלו אותי מה אני עושה עם הזמן שלי, האינטרס שלי להוסיף דברים מוזרים ולא קבילים רק גבר. כל עוד אין לי את היכולת להגיע לרמת סאונד של הגיבורים שלי, אנסה להגיע כמה שיותר רחוק משם. היה שלב בו כל כך הייתי מתוסכל מחוסר הייחוד של המוזיקה של 'h2s', שבניסיונות הראשונים של 'דיגיטל_מי' הכרחתי את עצמי להשתמש רק בצלילים שהקלטתי בעצמי. כל דבר שהרחיב את מאגר היצירה שלי מעבר לשימוש במחשב התקבל בברכה, והטייפ היה הראשון. אח"כ הגיע תור איסוף התקליטים, וכמובן הסמפלר (חלק מהאג'נדה הזאת מלווה אותי גם היום).

Bad Room [from 'Self Titled' 2000 'The Denied Years' 2004] 2:05

8 Min. From Now [from 'Self Titled' 2000 'The Denied Years' 2004] 2:02

כשהתחלתי להופיע לבד (אחרי שצברתי שעות במה עם ההרכבים 'טלמעתק' ו'תרגיל המאוורר') הופעתי עם שני סמפלרים וווקמן. הווקמן עבר דרך הסמפלר והייתי משתמש בו כדי לעשות מניפולציות שונות, ולגוון קצת את המופע הבוסרי. טכניקה שהשתמשתי בה גם בקטע 'אני לא יכולה לשיר' מתוך 'הא!' (קלצונה 2004), בו השתמשתי בדיאלוג מוקלט וספונטני שבו אני מנסה לשכנע את חברה שלי לשעבר לשיר. רעשי הרקע של הקלטת הם חלק בלתי נפרד מהאווירה.

I Can't Sing feat. Shira [from 'Hea!' 2004] 3:00

Teens Can Work It Out (Live Unknown 2004-2005) 1:31

חוץ מלתקן את טייפ ארבעת הערוצים שלי, אני מתכנן לשחרר פרויקט בשם 'Sex Death Tape' שנוצר במקרה עם חברים שונים ויש בו שימוש גם בטייפים. כמו כן אני מתכנן לשחרר סוף סוף אלבום קשה להאזנה שיצרתי בשנת 2002 בשם 'הסוליפסיסט', בו טייפ ה'גרנדינג' שלי מככב כאחד הכלים המרכזיים. חגיגות העשור או משהו כזה. לונג ליב דה קסטה!

Scottish Strings (as seen on tv) [from 'The Solipsist' 2002] 2:45

שי ליברובסקי - מאזין, יוצר, מופיע ומנגן. יוצר תחת הכינוי 'דיגיטל_מי', ומופיע עם ההרכבים 'ביטר ג'וז' ו'אודיו מונטאז' אולסטארז'. כותב את הבלוג הלא קריטי

להמשך >>

פסנתרנית מעולה, קליפ עם קסטה ועוד עדכונים

תהיתי מתי זה יקרה והנה היום קיבלתי לינק לקליפ שהכוכבת האמיתית בו היא קסטת טייפ, או יותר נכון הסליל המגנטי.
סביר מאוד להניח שהקליפ נעשה יחד עם "אמנית הטייפ" Erika Iris Simmons . הזמר הוא Bruno Mars שאני לא יודעת עליו כלום אבל אל תצפו לבשורות גדולות במוזיקה.

בשבוע שעבר שמחתי להשתתף בכנס TEDxTalpiot בקמפוס הר הצופים. כן, מרגישים מיד שזה TED ואי אפשר לפספס את אופי ההרצאות והפורמט המיוחד לעומת כנסים רבים אחרים. בין השאר, עלתה לבמה פסנתרנית צעירה בשם דיאנה ליבשיץ. היא ניגנה מעולה והרשימה אותי מאוד, זכרו את השם כי מומלץ לעקוב אחריה.

דיאנה ליבשיץ

ואפרופו הר הצופים, דודו המנחם אירח אותי ברדיו קול הקמפוס לשעתיים בהן פטפטנו על כל מיני שירים שבחרתי להשמיע, היה כיף ורועש לפרקים.
האזנה לתכנית
פלייליסט + קישור להורדה (10.11.2010)

ולסיום גם קצת עיתונות. לפני שבועיים רואיינתי יחד עם אנשי מועדון הצימר לעיתון הארץ על נגן הווקמן שחברת סוני הכריזה לאחרונה על הפסקת ייצורו. הגרסה המקוונת של הכתבה מופיעה בקפטן אינטרנט.
והשבוע היה כיף לראות במדור "מגבירה" של קליה מור (עכבר העיר) המלצה על הבלוג קסטה אבל תראו בעצמכם מה היה חסר בטקסט... אבל אם אתם כבר כאן כנראה שכבר ידעתם איך להגיע :-)

אגב, אם רוצים להתעדכן בכל מיני דברים הרבה לפני שאני מוצאת זמן לכתוב פוסט מסודר אתם מוזמנים לעמוד הפייסבוק של קסטה.

להמשך >>

יומן תערוכה - Cassette Tape Forever

בדיוק היום לפני 4 שנים האתר קסטה עלה לרשת. ברגע של חולשה החלטתי לפני כמה זמן לציין את העניין על ידי הוצאה לפועל של פרויקט אומנות שעבר לי בראש כבר כמה זמן – תערוכה שתוקדש לתרבות הקסטות והסלילים.
במגבלות המשאבים היה ברור שהפורמט יהיה תערוכה מקוונת, בדומה למודל של Found Tapes. עכשיו נותר למצוא את האנשים הנכונים!

כבוד לחלוצים
בישראל נעשו בשנים האחרונות עבודות אמנות עם קסטות במסגרת פרויקט גמר בבתי ספר לאומנות: קרן תג'ר איירה את Death Of A Disco Dancer; לירון אטלס הנציח את הלייבל קוליפון; אריק ניניו הכין פתיח לתכנית טלוויזיה מלך הקסטות; נועה ליברמן עיצבה חוברת של דיסק אוסף אישי; אפיק נעים מתח את הסליל...
כמובן שגם בחו"ל נעשו הרבה עבודות ואת חלקן הצגתי בעבר. אבל אני רציתי תערוכה חדשה.
לא עבודות בודדות שנעשו במסגרות שונות במשך הזמן, אלא יצירות שנעשו במיוחד לכבוד אוסף משותף ורק בתערוכה תהיה הצגת הבכורה שלהן. כך נולד הרציונל של cassette tape forever.

מאיפה מתחילים
פניתי לקבוצה קטנה יחסית של אנשים שאני מכירה יותר או פחות וידעתי שלא חסר להם כשרון בצילום, איור, קומיקס ואנימציה אבל עדיין לא היה לי שמץ מושג איך זה יתגלגל.
ואכן אנשים קרסו מעומס וחוסר זמן, חלקם היו ב"לחץ יצירתי" ונאלצתי בלי בושה לנפנף להם בדד-ליין. בשבועות האחרונים התכתבנו, חלק שלחו סקיצה מוקדמת, חלק הייתי צריכה להרגיע שתרבות קסטות זה DIY ומצווה להיות חפיף (לא שזה עזר...) ובסוף הבנו שזה הולך לקרות!

היה כיף גדול לעבוד מול כולם שלאורך כל הדרך היו תומכים ומלאי סבלנות. במיוחד היה מרגש לגלות כל פעם את העבודות המדהימות שלהם שנחשפו בפני כולם אתמול "בשידור מקוון" לאורך היום.
כל עבודה האירה צד אחר של הקסטה – תגידו לי איזה חפץ פלסטיק כל כך קטן אתם מכירים, שמצליח להכיל בתוכו סאונד ומוזיקה, ואוצר זיכרונות, נוסטלגיה, אהבה, הרהורים על סוף ומחשבות על התחלה?

אני אסירת תודה לכל היוצרים על שיתוף הפעולה והעזרה בהגשמת הפרויקט.
ואלה המשתתפים בתערוכת הקסטות המקוונת הראשונה: *

גלנדון ואיזבלה – דוקטור קסטה
גלי גונן – השיחה 5
נטע כנה – Rewind
אנה סטרבקוב – מרגישה; ללא שם
דוד גבע - Magnetic Tape Resurrection
יעל מאירי – ללא שם
ענבל (inbolet) ורמוס – The Reel of Life
עומר סנש – ללא שם
דניאלה קופלר – Mid 80's
מאי קסטלנובו-גלילי - Storia Famiglia
מיה קפלושניק – תצלום 133

איך ממשיכים
אתם מוזמנים לפרגן ליוצרים ולבקר באתרים שלהם, להגיב או לפרסם הלאה את העבודה שאהבתם,
ואם יש לכם ביקורת בונה או רעיונות נוספים שתרצו להפנות אליי - אשמח לשמוע.

חשוב לציין שהיו כמה יוצרים שנאלצו לפרוש ברגע האחרון אבל עדיין המשיכו לעודד ולייעץ ואיכשהו בגללם אפשר להגיד שקבענו שצריכה להיות פעם באה...
קשה לדעת מתי ואיך, אבל אם יש ביניכם אמנים שרוצים להיות משתתפים פוטנציאליים באיזשהו סוג של אירוע קסטות, זה הזמן שנכיר :-)
ולסיכום 4 שנים אני רוצה להגיד גם תודה מיוחדת לאוהבי המוזיקה הקוראים של קסטה.
זה בשבילכם.

כתבו על התערוכה:
גיא חג'ג' (גיאחה) באתר עונג שבת
אורן ראב בבלוג המוזיקה The Gospel According To Whom
בן שלו בשער האחורי של מוסף גלריה בעיתון הארץ (9 ביוני 2010)

* כל הזכויות שמורות ליוצרים. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע כל חלק מהיצירות הנ"ל. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא ביצירות אסור אלא ברשות מפורשת מהיוצרים.

להמשך >>