הטייפ שלי ואני / שי ליברובסקי

היום לפני 5 שנים עלה לרשת אתר קסטה - תודה לכל הקוראים הנאמנים ולמי שמפרגן לאורך השנים.

לרגל האירוע אני שמחה לארח כאן את שי ליברובסקי ('דיגיטל_מי') בטור מיוחד הכולל אוסף קטעים מראשית דרכו, חלקם מתפרסמים לראשונה.

את שי צילמתי וציינתי כשסיפרתי על פסטיבל המוזיקה החינמי, שם ניגן וגם הרצה על "פרקים נבחרים בתולדות הסמפול". בפעם השנייה הזכרתי איך היה כיף לראות את שי עם חולצה של קסטה בדיוק בהרצאה בה ניסיתי להדגים לקהל שהקסטה היא אייקון בתרבות הפופולרית...

פעם היגיע אליי לדירה רק לכמה דקות אבל כמו טינאייג'ר ביקשתי ממנו לחתום לי על חוברת הדיסק מתעלם מהצרכים שהכנתי מראש.

כשכתב לי שיפרגן ליום הולדת של קסטה אמר שיחפש קטעים מוקדמים בהם עשה שימוש בטייפים, מאז נדבק לי חיוך גדול ואני מקווה שעכשיו יעבור גם אליכם.
---------------------------------------------------

טור אורח

כדי להבין את השימוש שלי בטייפים במוזיקה שלי צריך להכיר אותי, ולהכיר את הקסטה בחיי. בגיל 9, כשאחי הגדול קיבל מערכת סטריאו לכבוד הבר מצווה שלו, ירשתי ממנו טייפ דאבל קסט של 'Grundig', עם היכולת המדהימה להשתמש בו כרשמקול ופשוט להקליט רעשים סביבתיים ודיבורים.

מהר מאוד התחילו להיערם אצלי קלטות של מערכונים מטומטמים שאני והחברים שלי הקלטנו, קטעים מתוכניות טלוויזיה (כן, הייתי מקליט תכניות בוידיאו, ואז מגיע לסלון עם ה'גרנדינג', מצמיד אותו לרמקולים של הטלוויזיה ומקליט) התרחשויות מהחדר, והקלטות מהרדיו. בשלב מסוים מצאתי בבית טייפ מנהלים ישן שבאמצעותו 'תיעדתי' טיולים שנתיים ומחנות קיץ של הצופים.

בטירונות לקחתי ווקמן למרות שהיה לי דיסקמן, כי יש משהו זול ודי מדהים בקלטת. הצליל החם של טייפ הוא משהו שדי בלתי אפשרי להשיג בהקלטות דיגיטליות, ואם לא היה אובד טייפ ה'גרנדינג' ההוא סביר להניח שעדיין הייתי משתמש בו. סססססאמממק.

התחלתי לעשות מוזיקה ב-1998, לפחות בכל הנוגע לשימוש בתוכנות. היו פעמים שהייתי מקליט שטויות עם חברים או אפילו מנסה לעשות ניסיונות cut & paste על טייפ. הייתי יושב שעות על תוכנת Impulse Tracker ומפליץ קטעים מוזיקליים שנשענו על סאונדים וסימפולים שהורדתי מהאינטרנט בלי שאני לגמרי בטוח מה אני עושה.

Lost Tapes (outro) [from 'Denied Years Trilogy' 1999] 0:50

חוסר היכולת המוזיקלית שלי הפך מהר לחוסר בטחון, והיה לי ברור שאם אני לא יודע לנגן אבל משתמש בסאונדים נפוצים וחסרי ייחוד, המוזיקה שלי היא לא יותר מאחלה דרך להעביר את הזמן, אבל חסרת כל משמעות. הייתי צריך להוסיף משהו יותר אישי. לשיר לא היתה אופציה, אבל הקלטות צלילים שונים דרך הטייפ או עיוותים של הקלטות קיימות השלימו את החסר. בגלל שהמיקרופון של ה'גרנדינג' נמצא בתוך הרמקולים, הייתי מתופף על הרמקולים עצמם או 'מגרד' אותם ומקליט מקצבים פרימיטיביים. מאט או מריץ את הקלטות שיש לי ויוצר משטחי סאונד לא ברורים, או לוחץ על כפתור ההקלטה ואז על pause, אבל לא עד הסוף, כדי ליצור 'טעויות' או קפיצות.

מאוד מצחיק אותי להיזכר בתקופה ההיא. כשהתחלתי ליצור מוזיקה כיניתי את עצמי h2s, וכשהחלטתי ליצור בסגנון קצת שונה ומלוכלך יותר, החלטתי לשנות את הכינוי ל'דיגיטל_מי'. רציתי שיהיו לי פרסונות שונות, כדי להבדיל בין האלקטרוניקה ה'נקייה' מה'מלוכלכת' וכמובן שההחלטה הזו נבעה תחת השפעה ממורשת Coldcut ו-Aphex Twin, יוצרים גאונים בעלי עשרות כינויים שונים במצטבר. מצד אחד הייתי מושפע באופן חסר בושה מכל כך הרבה מוזיקה ששמעתי, ומצד שני חוסר הביטחון שלי דרבן אותי לעשות דברים שונים ככל האפשר.

Exp 3% [from 'Self Titled' 2000] 3:44

ככל שהמוזיקה תפסה חלק יותר מרכזי בחיים שלי, ואנשים שאלו אותי מה אני עושה עם הזמן שלי, האינטרס שלי להוסיף דברים מוזרים ולא קבילים רק גבר. כל עוד אין לי את היכולת להגיע לרמת סאונד של הגיבורים שלי, אנסה להגיע כמה שיותר רחוק משם. היה שלב בו כל כך הייתי מתוסכל מחוסר הייחוד של המוזיקה של 'h2s', שבניסיונות הראשונים של 'דיגיטל_מי' הכרחתי את עצמי להשתמש רק בצלילים שהקלטתי בעצמי. כל דבר שהרחיב את מאגר היצירה שלי מעבר לשימוש במחשב התקבל בברכה, והטייפ היה הראשון. אח"כ הגיע תור איסוף התקליטים, וכמובן הסמפלר (חלק מהאג'נדה הזאת מלווה אותי גם היום).

Bad Room [from 'Self Titled' 2000 'The Denied Years' 2004] 2:05

8 Min. From Now [from 'Self Titled' 2000 'The Denied Years' 2004] 2:02

כשהתחלתי להופיע לבד (אחרי שצברתי שעות במה עם ההרכבים 'טלמעתק' ו'תרגיל המאוורר') הופעתי עם שני סמפלרים וווקמן. הווקמן עבר דרך הסמפלר והייתי משתמש בו כדי לעשות מניפולציות שונות, ולגוון קצת את המופע הבוסרי. טכניקה שהשתמשתי בה גם בקטע 'אני לא יכולה לשיר' מתוך 'הא!' (קלצונה 2004), בו השתמשתי בדיאלוג מוקלט וספונטני שבו אני מנסה לשכנע את חברה שלי לשעבר לשיר. רעשי הרקע של הקלטת הם חלק בלתי נפרד מהאווירה.

I Can't Sing feat. Shira [from 'Hea!' 2004] 3:00

Teens Can Work It Out (Live Unknown 2004-2005) 1:31

חוץ מלתקן את טייפ ארבעת הערוצים שלי, אני מתכנן לשחרר פרויקט בשם 'Sex Death Tape' שנוצר במקרה עם חברים שונים ויש בו שימוש גם בטייפים. כמו כן אני מתכנן לשחרר סוף סוף אלבום קשה להאזנה שיצרתי בשנת 2002 בשם 'הסוליפסיסט', בו טייפ ה'גרנדינג' שלי מככב כאחד הכלים המרכזיים. חגיגות העשור או משהו כזה. לונג ליב דה קסטה!

Scottish Strings (as seen on tv) [from 'The Solipsist' 2002] 2:45

שי ליברובסקי - מאזין, יוצר, מופיע ומנגן. יוצר תחת הכינוי 'דיגיטל_מי', ומופיע עם ההרכבים 'ביטר ג'וז' ו'אודיו מונטאז' אולסטארז'. כותב את הבלוג הלא קריטי

מוזיקה ושירותים מבוססי מיקום

מחר יוצא לדרך כנס המידע השנתי Info 2011 שאעביר בו הרצאה על שירותים מבוססי מיקום, במטרה להדגים כיצד השימוש בהם מחבר אותנו לרשת של מידע ותוכן (ולאו דווקא רשת חברתית). במהלך ההכנות להרצאה גיליתי שתחום המוזיקה מתפוצץ משירותי מיקום שעומדים לתפוס תאוצה בשנים הקרובות.

מה זה?

 Location Based Services (ובקיצור LBS) הם אפליקציות למכשירים ניידים מבוססות טכנולוגיית GPS. כאשר המכשיר הנייד מצוי פיזית לצדנו, הן יודעות לדווח על המיקום הפיזי המדויק שבו אנו נמצאים. יש עשרות אפליקציות LBS, המוכרת ביותר היא Foursquare.

הפעולה בה משתמש מדווח באופן אקטיבי על הימצאותו במקום מסוים נקראת check-in ומאפשרת לדעת מי האנשים הנוספים שנמצאים באותו המקום או בקרבתו, וגם לקבל הטבות, טיפים, מידע ותוכן רלבנטיים לקונטקסט של המיקום או הרדיוס הקרוב.

מוזיקה לפי מיקום

השימושים המוצלחים של LBS שייכים לתחום של התאמת מוזיקה לקונטקסט של המיקום.

בטקס הגראמי האחרון השיקו את האפליקציה MusicMapper המחברת בין מפות גוגל ושירות המוזיקה Rdio. המשתמשים מוזמנים לשתף סיפורים אישיים בהקשר של המקום בו קרו החוויות ובשילוב השירים שהיו הפסקול לאותם זיכרונות.

Spotisquare היא אפליקציה המחברת בין מקומות ואתרים דרך פורסקוור לשירים מתוך שירות המוזיקה האירופאי Spotify. השימוש בה הוא למעשה תהליך מתמשך של הוספת שירים לפלייליסט ייחודי המותאם למקום.
אפשר לנחש איזה פלייליסט אפשר לעשות לעיר מנצ'סטר או לאורך חופי הכנרת... באופן אישי אני מקווה שעל חורבות מועדון CBGB בניו-יורק ידאגו לעשות שימוש מרובה באפליקציה.

ויש עוד: soundtracking הפופולרית, מאפשרת לתייג, לחפש ולשתף מוזיקה (גם) לפי מיקום (בהתחברות דרך פורסקוור), HeratBeatMatch היא אפליקציית דייטינג המאתרת ברדיוס הקרוב בני זוג פוטנציאליים בעלי טעם מוזיקלי דומה ומאפשרת להחליף שירים כחלק מתהליך הפלירטוט, האפליקציה wahwah מאפשרת להיחשף ולהאזין לערוצי מוזיקה של אנשים הנמצאים ברדיוס הקרוב אליך ובדומה לה ניתן לחפש קליפים לפי מיקום באמצעות VEVO (במכשירי iPad)

אבל את ההצגה גנבו אפליקציות שיצרו מוזיקאים:Kraftwerk השיקה אפליקציה שיוצרת מוזיקה לפי אזורי זמן. שימו לב לעיצובי המסכים שתואמים את הסטיילינג של הלהקה לאורך עשורים כאילו שמדובר בדבר מתבקש ומתאים ללהקה הוותיקה הזאת והמסרים שלה.

להקת Bluebrain עשתה הרבה רעש עם האלבום The National Mall שהופק כאפליקציה לסמארטפון. חברי ההרכב עשו מיפוי למאות אזורים ב- Mallשל וושינגטון (פארק שמשתרע בין הקפיטול ואנדרטת לינקולן), כך שתוך כדי האזנה לאלבום האפליקציה מזהה את מיקום המאזין והסאונד של השיר משתנה בהתאם אליו! המשתמש לא יכול לשחק עם האפשרויות, כל מיקום נבחן על ידי הלהקה והשיקול המוזיקלי הוא רק של חבריה.

מידע על הופעות ומסיבות

בפורסקוור חברים לא רק אנשים, אלא גם מותגים. אם תעקבו בפורסקוור אחרי Live Nation או VH1, תקבלו טיפים, מבצעים ומידע על הופעות על פי המקומות שבהם תעשו צ'ק אין. לפעמים מועדוני הופעות מציעים בעצמם מתנות והטבות.

יש גם שיתופי פעולה חד פעמיים לפי אירועים, כמו מידע וטיפים על מסיבות באיביזה דרך פורסקוור של רדיו BBC1, או על הופעות בכנס SWSX 2010 דרך פורסקוור של מגזין המוזיקה Spin.
אגב באותו כנס, תוכנת מיקום שזכתה להרבה שבחים היא Hurricane Party, המאפשרת למצוא שותפים כדי לארגן מסיבה ספונטנית בשילוב הטבות.

בהערת סוגריים אציין שגם בהקשר של מוזיקה במכונית המקוונת, כבר עכשיו מדברים על מכוניות שתוך כדי נסיעה יאתרו תחנות רדיו מקומיות וגם יזרימו מידע על הופעות מועדפות על פי מיקום הרכב.

בלי קשר למיקום פיזי כדאי להכיר את Get Glue שבו עושים סוג של צ'ק-אין לתכנים – מוזיקה, ספרים, סרטים, ספורט וכו'. גם כאן מתקבלות המלצות ממשתמשים אחרים על פי טעם והעדפות, ובנוסף יש צבירת נקודות וקבלת הטבות ממותגים שלהם המשתמש עשה הכי הרבה צ'ק-אין.

כלי שיווק למוזיקאים

באתר Hypebot מציעים מספר שימושים בפורסקוור למוזיקאים. בגדול ההמלצה היא לעשות צ'ק-אין בהופעות ואירועים, תערוכות או הפגנות. לפעמים אלה אמירות יותר יעילות מכתיבת פוסט בבלוג וסוג של מפגן אישיות פחות מעצבן מהגיגים בפייסבוק. בעקיפין זו גם דרך להיפגש פנים אל פנים עם הקהל.
כמו כן מומלץ לעודד מעריצים לעשות צ'ק-אין בהופעות תוך כדי שיתוף תמונות ותגובות. מיותר לציין למה זה שיווק מצוין ו-crowdsourcing טהור ולמעשה אפשר ללכת הלאה וגם לתגמל את מי שמרבה להגיע להופעות. כדוגמא לשימוש מוצלח בפורסקוור לקידום הופעה כדאי לקרוא על השימוש בפורסקוור של Big Boi לקראת הופעה באוניברסיטת נברסקה.

לדעתי כדאי לשים לב לאפליקציה שנקראת unsocial. בלי רעש של חברים, משפחה ומעריצים, כאן התיוג העצמי הוא רק על פי המקצוע ואיתור אנשי מקצוע ברדיוס הקרוב. כך למשל עיתונאים מוצאים אחד את השני במהלך אירוע במדינה זרה או בשדה תעופה, ואין סיבה שגם מוזיקאים או אנשי תעשיית המוזיקה לא יוכלו לחפש קולגות ושיתופי פעולה במקרים של כנסים גדולים, פסטיבלים או סיבובי הופעות בחו"ל.

מה בישראל

בישראל השימוש ב-LBS לא נפוץ בקרב מוזיקאים ולא על ידי מקומות או מותגים מתחום המוזיקה. למרות שברור שכמות מכשירי הסמארטפונים תמשיך לגדול בקרב האוכלוסייה, אי אפשר לדעת אם שירותי מיקום יצליחו לשגשג כאן או ישמשו רק קבוצות מסוימות כמו במקרה של קהילת טוויטר הישראלית. סביר להניח שתיוגי מיקום ייעשו בעיקר דרך פייסבוק שבה רוב הגולשים כבר נמצאים ממילא. השנה נכנס לישראל Facebook Places שבעתיד יאפשר לעשות צ'ק-אין גם באירועים והופעות.
בעכבר העיר לא מחכים וכבר שילבו מיקום באפליקציה שלהם. הם מבטיחים פרסים לגולשים שיעשו צ'ק-אין במקומות בילוי ומועדונים ויטרחו לכתוב ביקורות והמלצות שכמובן ישותפו עם משתמשים אחרים שיעשו צ'ק-אין באותו המקום. בעתיד האפשרות תפעל גם על הופעות מוזיקה.

* הטור פורסם גם באתר newsgeek