פסטיבל הטייפים העשירי - כרטיס זוגי במתנה

בשבוע הבא יוצא לדרך פסטיבל טייפים מס' 10 (!) במועדון "הצימר"בת"א, שחגג לאחרונה 5 שנים להיווסדו.

כמו תמיד, קסטה והצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לפסטיבל - שלושה ימים בהם יופיעו אמנים ומוזיקאים כאשר המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים וטייפים ככלי יוצר.

מועדון הצימר עוזר למעצב חגי מרום ולי לאסוף בפסטיבל קסטות עבור הספר"הקסטה". כל מי שרוצה לעזור לנו להוציא לאור את הספר, מוזמנים להשאיר עבורנו קסטות במהלך ימי הפסטיבל אצל אנשי הצימר.
אם אתם רוצים לקבל את הקסטות בחזרה חשוב לציין על השקית/קופסה פרטים מלאים. אנחנו מבטיחים לשמור היטב על הקסטות ולא לעשות בהן שימוש.

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?

כותבים תגובה לפוסט זה עם פרטים ליצירת קשר (אשמח לדעת אם עדיין יש לכם קסטות או טייפים בבית ומה אתם עושים איתם :-)

הכרטיסים רק לאחד משלושת ימי הפסטיבל במועדון הצימר לבחירתכם.

להמשך >>

פסטיבל הטייפים התשיעי - כרטיס זוגי במתנה

בשבוע הבא יוצא לדרך פסטיבל טייפים מס' 9 במועדון "הצימר" בת"א.

כמו תמיד, קסטה והצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לפסטיבל - שלושה ימים בהם יופיעו אמנים ומוזיקאים כאשר המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים וטייפים ככלי יוצר.

בפסטיבל הקרוב יופיעו שמות וותיקים לצד חדשים, וביום האחרון תיקלוטי קסטות והפתעות. אני אהיה שם ומקווה שגם אתם, ראו גם עמוד האירוע בפייסבוק.

מועדון הצימר עוזר למעצב חגי מרום ולי לאסוף בפסטיבל קסטות עבור הספר"הקסטה". כל מי שרוצה לעזור לנו להוציא לאור את הספר, מוזמנים להשאיר עבורנו קסטות במהלך ימי הפסטיבל אצל אנשי הצימר.
אם אתם רוצים לקבל את הקסטות בחזרה חשוב לציין על השקית/קופסה פרטים מלאים. אנחנו מבטיחים לשמור היטב על הקסטות ולא לעשות בהן שימוש.

חמישי / 4.10 / 20:00 
דניאל דוידובסקי; יוסי מר חיים ושמיל פרנקל; תזמורת הצימר; גיא דוביוס

שישי / 5.10 / 17:00
עומר שיזף; דודיק אופנהיים; וינסנט אנקול ומקסים טורבו; גרישא שחנס ושמיל פרנקל; עדי קום וגיל נעמתי; ניקיטה אבדול ג'אבר

שבת / 6.10 / 17:00

murmurings; אנדרו; מיסטגוג - א. בן יוסף + אשכנזי + יעקובי; Sinister Sveta; אופיר בחמוצקי; אסף סטי + דנה פרל + עידו צ'רני

מחיר כניסה ליום בודד 20 ₪
כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל +כל הופעות חודש אוקטובר 40 ₪

כתובת: הגדוד העברי 5, ת"א (אזור תחנה מרכזית ישנה)

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא או כינוי מזהה ופרטים ליצירת קשר (אשמח לדעת אם עדיין יש לכם קסטות או טייפים בבית ומה אתם עושים איתם :-)

הכרטיסים רק לאחד משלושת ימי הפסטיבל במועדון הצימר לבחירתכם

להמשך >>

פסטיבל הטייפים השמיני - כרטיס זוגי במתנה

מדהים שאירוע מוזיקלי קטן וניסיוני הפך למסורת קבועה עם אורחים מחו"ל, בשבוע הבא יוצא לדרך פסטיבל טייפים מס' 8 במועדון "הצימר" בת"א שלא מזמן עבר שיפוץ והתחדש.

כמו תמיד, קסטה והצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לפסטיבל - שלושה ימים בהם יופיעו לא מעט אמנים ומוזיקאים כאשר המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים וטייפים ככלי יוצר. ביום א' 1.4 יתווסף יום הופעות רביעי במועדון אוגנדה ירושלים.

בפסטיבל הקרוב ישתתף אורח מבוסטון - Jason Lescalleet אחד מאומני הטייפים הבולטים שפועלים כיום, זו תהיה הופעתו הראשונה בישראל. לסקאליט עזב את להקת Medicine בסוף שנות ה-90 ועבר לעשות מוזיקה באמצעות טייפ סלילים ולולאות. הוא הוציא אלבומים בלייבלים שונים ועבד לצד מוזיקאים רבים, ביניהם Jason Hahn ולאחרונה עם Graham Lambkin.

חמישי / 29.3 / 20:00 
יוסי מר-חיים, דוד גורדון, איתן כהנא, Mites, דניאל דוידובסקי

שישי / 30.9 / 17:00
עדי קום + Acute, ליאור אשכנזי + RVCA, שמיל פרנקל, תום סבטה + Lil' Oof, תזמורת הצימר, Jason Lescalleet

שבת / 31.3/ 17:00

Schetter, עומר שיזף, Tome, אליהו טרוינין, תום פורת, וינסנט אנקול + מקסים טורבו, ליר לנדאו, ג'ואל שגיב, אופיר בחמוצקי + אסף סטי

מחיר כניסה ליום בודד 20 ₪. כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל 50 ₪

כתובת: הגדוד העברי 5 פינת צ'לנוב, ת"א (אזור תחנה מרכזית ישנה)

שימו לב – הצימר עבר למתחם גדול יותר שנמצא באותה הכתובת אך לא נראה מהרחוב, הגישה אליו דרך רחבת החניה הצמודה.

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא או כינוי מזהה (אשמח לדעת אם עדיין יש לכם קסטות או טייפים בבית ומה אתם עושים איתם :-)

ניתן להירשם עד יום חמישי בבקר.
הכרטיסים רק לאחד משלושת ימי הפסטיבל במועדון הצימר בלבד לבחירתכם

להמשך >>

שבוע של מוזיקה טורקית

מהתפאורה בהופעה, לחצו להגדלה

 Crossing the Bridge: Sound of Istanbul
אני צופה אובססיבית בסרטי תעודה על מוזיקה ואת 2012 פתחתי עם "לחצות את הגשר" של פאטי אקין מ-2005 הניתן לצפייה מלאה ברשת בתרגום לעברית. בסרט יוצא אלכסנדר האקה, בסיסט הלהקה הגרמנית האחת והיחידה Einsturzende Neubauten, למסע שחוקר את המוזיקה בעיר איסטנבול.

החיבור מזרח-מערב והרב-תרבותיות בתוך החברה הטורקית עצמה יזכירו לכם גם את הסצנה המוזיקלית אצלנו, אבל רק עד נקודה מסוימת. סלחו לי על הקלישאה אך בטח גם תשימו לב שבכל סוג מוזיקה שהם צילמו עולה וצף לו הכאב. אפשר להיטרף מזה לאורך כל הסרט - גם כשהצעירים שרים, גם בשירי אהבה, גם כשמנגנים במסיבה, בכל מנגינה שמחה מכניסים גם עצב או געגוע. למה זה ככה? למומחי מוזיקה טורקית הפתרונים.

למחרת!
רצה הגורל וכשמוחי עדיין נתון תחת השפעת הסרט, הופיע בטוויטר ציוץ קצת מסתורי לגבי הופעה קטנה ביפו של סדנה ללימוד מוזיקה טורקית. אתחיל מהסוף: זה היה אחד הערבים מלאי הקסם שהייתי בהם לאחרונה, אולי דוקא בגלל שמדובר בהרכב צעיר וסקרן.
לפני 9 חודשים יזם וארגן עודד אלוני את קבוצת המוזיקאים המתאמנים בבתי החברים תחת הדרכתו של הראל שחל, הפועל כבר עשור עם ההרכב אניסטאר.

לחצו להגדלה

בתמונה מימין לשמאל:
ירדן ארז – עוד; רוני גנאור – יילי טנבור (מהנגנים הבודדים בארץ בכלי); בנון מטלון – גיטרה ללא שריגים (כנראה היחיד בקבוצה שמשפחתו ממוצא טורקי); הראל שחל – קלרינט טורקי; לי – קמנצ'ה / שירה; לילה בטרמן – תופי מסגרת / כפות עץ / שירה; אודי רז – טרומבון; יואב ביירך – קונטרה באס; עודד אלוני – דרבוקה; יואב אלקיים – ריק (דומה לתוף מרים)

חלק מחברי הקבוצה למדו מוזיקה פרסית או מכירים מוזיקה ערבית, אבל לרובם זו הפעם הראשונה ללמוד בצורה מסודרת מקמאת טורקי. שלשום אזרו אומץ להופיע בפני קהל מכרים מצומצם בבית אחת מחברות הקבוצה.
הקטעים שנוגנו בהופעה היו פופולריים וכמעט נחשבים שירי פולקלור. זו כנראה הסיבה שאמי לקחה מאד ברצינות את הערב ולסירוגין הזילה דמעות ומלמלה לעצמה תיקוני הגייה...
הנה הביצוע שלהם לשיר טורקי מפורסם - Soyleymem Derdimi. אם תשוו לביצועים אחרים ביוטיוב תגלו שזו גרסה ארוכה במיוחד... שימו לב ששתי הזמרות בהרכב לא דוברות טורקית ולמדו רק משמיעה וקריאה (במהלך הערב תרגמו והסבירו לנו את משמעות המילים)



אף פעם לא האזנתי ממש למוזיקה טורקית אבל היה קל להתמסר לאירוע גם בגלל התפאורה. האפקט הויזואלי של המקום התכתב עם המוזיקה באוזניים: בית יפואי עם קשתות ומרצפות צבעוניות, מרפסת מוקפת עמודים ומזרקת אבן בחצר, והמארחים הכניסו עוד לאווירה החל מהנרות בשביל הכניסה, דרך שולחן הכיבוד עמוס קלמנטינות מעצי הפרי שבגינה והמון עארק.

להמשך >>

כרטיס זוגי מתנה: פסטיבל הטייפים השביעי

תמיד מרגש וכיף לי להכריז כאן על פסטיבל טייפים נוסף שמתקיים במועדון "הצימר" בת"א. הנה זה קורה שוב בשבוע הבא (תזמון מושלם של סופ"ש ראש-השנה) בפעם השביעית!

שלושה ימים בהם יופיעו אמנים ומוזיקאים כאשר המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים ככלי יוצר.

כמיטב המסורת, האתר קסטה ומועדון הצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לפסטיבל (פרטים בהמשך)

ערב פתיחה חגיגי בהשתתפות הקהל

אני מתרגשת לספר שאת הפסטיבל אפתח בהרצאה קצרה על טייפים וסלילים בקולנוע. זו למעשה תהיה הפעם הראשונה שאציג את מאגר הסצנות שאני מלקטת בפינצטה בשנים האחרונות על מנת לקבל הצעות ורעיונות כיצד לפתח אותו.

האירוע העיקרי בערב הפתיחה יהיה תצוגה פעילה של מכשירי סלילים מ-60 השנים האחרונות. לכבוד המאורע יוסי מרחיים ושמיל פרנקל ייצרו קומפוזיציה חיה אשר תעשה שימוש במכשירים השונים. הם גם מזמינים אתכם הציבור שיש לו עוד סלילים בבית להביאם לערב הפתיחה ולקחת חלק ביצירה/חגיגה.

 חמישי / 29.9 / 20:00

פני ברסימנטוב
Real To Reel - יוסי מרחיים, שמיל פרנקל, רון קציר, גיא דוביוס

שישי / 30.9 / 17:00

יואל שגיב
בר פאבר
רפי בלבירסקי + ענבל מילגרום - Rutan Ahaz
דוד גורדון
עדי קום + רן נחמיאס
RVCA + Mites
תזמורת הצימר

שבת / 1.10/ 17:00

Troinin & Schetter
ליאור אשכנזי + Mongusss
דניאל דוידובסקי
Sinister Sveta
אסף סטי
בחמוצקי
דוד אופ

מחיר כניסה ליום בודד 20 ₪

כדאי ושווה - כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל 50 ₪ - הכולל גם "מנוי" לכל ההופעות שיתקיימו בחודש אוקטובר במועדון "הצימר"!

כתובת: הגדוד העברי 5 פינת צ'לנוב, ת"א (כל קו תחבורה שמגיע לאזור תחנה מרכזית ישנה)

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?*

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא או כינוי מזהה.
כרגיל, תמיד אשמח לשמוע מתי בפעם האחרונה האזנתם למוזיקה מקסטות או סלילים.

ההשתתפות פתוחה עד יום ד' בצהריים, אז גם תיערך ההגרלה ויפורסם כאן למטה שם הזוכה.

*הכרטיס רק לאחד מימי הפסטיבל לבחירתכם

להמשך >>

היום שהיה אתמול

כך עבר עליי יום חמישי, עם קצת תמונות וחצי פואנטה בסוף:

13:00 – האוזן השלישית ת"א. שיחה קצרה עם קובי אור על הפוסט החדש שכתב לכבוד השקת האלבום החדש של יעל לוי. מפנה את תשומת לבי לגיטריסט המצוין Chris Spedding שמגיע עכשיו עם בריאן פרי להופעה. למדתי משהו.

צילום: עופר היכל

 13:10 - לורי אנדרסון מגיעה לחנות. כולם מאוד מנומסים אבל בלי קשר היא ממש נחמדה. חותמת לי על Home of the Brave. בלי שיזמתי או פניתי היא זו ששאלה לשמי, הושיטה יד ללחיצה, הסתדרה לצילום משותף. בחיי שלא ביקשתי, באתי רק להחתים וזהו, אבל היא באמת רוצה לדעת מי עומד מולה ואף עשתה סקר קטן וביקשה מכולם להצביע מי מאיתנו מוזיקאי, מי סופר, מי משורר...

במפגש מעריצים סטנדרטי, אמן מחו"ל שזמנו יקר בדרך כלל נפרד לשלום אחרי הקטע הפורמלי. אבל אנדרסון באה לספר ולהקשיב. היא פשוט החלה לדבר, לשתף ולענות על שאלות ואפשר להגיד שדפקה לנו הרצאה: על הפרויקט Delusion, המופע, על הצורך והדרך לספר סיפור, גסיסתה ומותה של אמה, למה היא בעד אמנות רב-תחומית, העיסוק שלה בכישלונות, על בריאן אינו... באיזשהו שלב קיבלה מיקרופון ודלת החנות נסגרה כדי שיהיה יותר שקט ואתה צובט את עצמך לבדוק האם זה אשכרה קורה פה ככה סתם בצהריים מדוע נפל בחלקך לשוחח עם לורי אנדרסון.
וכך המשיכה לדבר על ההבדל בין being sad / feeling sad, נתנה טיפים לחיים של עשייה וכמה המלצות קריאה (אני זוכרת רק את The Waiting Place). בגדול כל פיסקה שהיא מוציאה מהפה גורמת לך לחשוב, או משעשעת, או "סתם" מעניינת.

 14:10 – יצאתי לרחוב וקיבלתי את סמס השנה. ההופעה שכמעט עשור אני מתפללת לראות בדרך לכאן, אינטרפול באים באוגוסט.

18:00 – מתפנה לעבור על אימיילים אחרונים שהצטברו ומגלה בהם קישור האזנה לשירים החדשים של מוריסי (BBC sessions)

19:00 – מקבלת מייל עם תמונה של מתנה בדרך אליי: תקליט הויניל של דודו טסה והכוויתים.

לכאורה זה נראה יום מושלם, אלא שבשעות האחרות של היום הזה גם היו שפע עבודות וסידורים מתישים, כאבים פיזיים לא פשוטים, מכות מצרים כספיות ובשורות מעצבנות ומדאיגות. לכן בעצם מה שקורה בכל הקשור למוזיקה זה רגעי הנחת והדלק לעבור ביניהם. נקודות אור בכל מיני רגעים שעושות מעניין ושמח ומרגש.
נזכרתי במשפט של הסופר ס.יזהר "...הספרות והאומנות והמוסיקה והתאטרון או הפילוסופיה אינם תבלין לעיקר, אלא הם עצם התוכן ההכרחי והטעם לחיים". זו לא אמירה כל כך חדשה ומקורית אך עדיין מסביבי הרבה מאוד אנשים מתייחסים לזה רק כבידור או "פנאי" והופכים את כל התפיסה של אומנות ותרבות כאן למותרות.

להמשך >>

מוזיקה ושירותים מבוססי מיקום

מחר יוצא לדרך כנס המידע השנתי Info 2011 שאעביר בו הרצאה על שירותים מבוססי מיקום, במטרה להדגים כיצד השימוש בהם מחבר אותנו לרשת של מידע ותוכן (ולאו דווקא רשת חברתית). במהלך ההכנות להרצאה גיליתי שתחום המוזיקה מתפוצץ משירותי מיקום שעומדים לתפוס תאוצה בשנים הקרובות.

מה זה?

 Location Based Services (ובקיצור LBS) הם אפליקציות למכשירים ניידים מבוססות טכנולוגיית GPS. כאשר המכשיר הנייד מצוי פיזית לצדנו, הן יודעות לדווח על המיקום הפיזי המדויק שבו אנו נמצאים. יש עשרות אפליקציות LBS, המוכרת ביותר היא Foursquare.

הפעולה בה משתמש מדווח באופן אקטיבי על הימצאותו במקום מסוים נקראת check-in ומאפשרת לדעת מי האנשים הנוספים שנמצאים באותו המקום או בקרבתו, וגם לקבל הטבות, טיפים, מידע ותוכן רלבנטיים לקונטקסט של המיקום או הרדיוס הקרוב.

מוזיקה לפי מיקום

השימושים המוצלחים של LBS שייכים לתחום של התאמת מוזיקה לקונטקסט של המיקום.

בטקס הגראמי האחרון השיקו את האפליקציה MusicMapper המחברת בין מפות גוגל ושירות המוזיקה Rdio. המשתמשים מוזמנים לשתף סיפורים אישיים בהקשר של המקום בו קרו החוויות ובשילוב השירים שהיו הפסקול לאותם זיכרונות.

Spotisquare היא אפליקציה המחברת בין מקומות ואתרים דרך פורסקוור לשירים מתוך שירות המוזיקה האירופאי Spotify. השימוש בה הוא למעשה תהליך מתמשך של הוספת שירים לפלייליסט ייחודי המותאם למקום.
אפשר לנחש איזה פלייליסט אפשר לעשות לעיר מנצ'סטר או לאורך חופי הכנרת... באופן אישי אני מקווה שעל חורבות מועדון CBGB בניו-יורק ידאגו לעשות שימוש מרובה באפליקציה.

ויש עוד: soundtracking הפופולרית, מאפשרת לתייג, לחפש ולשתף מוזיקה (גם) לפי מיקום (בהתחברות דרך פורסקוור), HeratBeatMatch היא אפליקציית דייטינג המאתרת ברדיוס הקרוב בני זוג פוטנציאליים בעלי טעם מוזיקלי דומה ומאפשרת להחליף שירים כחלק מתהליך הפלירטוט, האפליקציה wahwah מאפשרת להיחשף ולהאזין לערוצי מוזיקה של אנשים הנמצאים ברדיוס הקרוב אליך ובדומה לה ניתן לחפש קליפים לפי מיקום באמצעות VEVO (במכשירי iPad)

אבל את ההצגה גנבו אפליקציות שיצרו מוזיקאים:Kraftwerk השיקה אפליקציה שיוצרת מוזיקה לפי אזורי זמן. שימו לב לעיצובי המסכים שתואמים את הסטיילינג של הלהקה לאורך עשורים כאילו שמדובר בדבר מתבקש ומתאים ללהקה הוותיקה הזאת והמסרים שלה.

להקת Bluebrain עשתה הרבה רעש עם האלבום The National Mall שהופק כאפליקציה לסמארטפון. חברי ההרכב עשו מיפוי למאות אזורים ב- Mallשל וושינגטון (פארק שמשתרע בין הקפיטול ואנדרטת לינקולן), כך שתוך כדי האזנה לאלבום האפליקציה מזהה את מיקום המאזין והסאונד של השיר משתנה בהתאם אליו! המשתמש לא יכול לשחק עם האפשרויות, כל מיקום נבחן על ידי הלהקה והשיקול המוזיקלי הוא רק של חבריה.

מידע על הופעות ומסיבות

בפורסקוור חברים לא רק אנשים, אלא גם מותגים. אם תעקבו בפורסקוור אחרי Live Nation או VH1, תקבלו טיפים, מבצעים ומידע על הופעות על פי המקומות שבהם תעשו צ'ק אין. לפעמים מועדוני הופעות מציעים בעצמם מתנות והטבות.

יש גם שיתופי פעולה חד פעמיים לפי אירועים, כמו מידע וטיפים על מסיבות באיביזה דרך פורסקוור של רדיו BBC1, או על הופעות בכנס SWSX 2010 דרך פורסקוור של מגזין המוזיקה Spin.
אגב באותו כנס, תוכנת מיקום שזכתה להרבה שבחים היא Hurricane Party, המאפשרת למצוא שותפים כדי לארגן מסיבה ספונטנית בשילוב הטבות.

בהערת סוגריים אציין שגם בהקשר של מוזיקה במכונית המקוונת, כבר עכשיו מדברים על מכוניות שתוך כדי נסיעה יאתרו תחנות רדיו מקומיות וגם יזרימו מידע על הופעות מועדפות על פי מיקום הרכב.

בלי קשר למיקום פיזי כדאי להכיר את Get Glue שבו עושים סוג של צ'ק-אין לתכנים – מוזיקה, ספרים, סרטים, ספורט וכו'. גם כאן מתקבלות המלצות ממשתמשים אחרים על פי טעם והעדפות, ובנוסף יש צבירת נקודות וקבלת הטבות ממותגים שלהם המשתמש עשה הכי הרבה צ'ק-אין.

כלי שיווק למוזיקאים

באתר Hypebot מציעים מספר שימושים בפורסקוור למוזיקאים. בגדול ההמלצה היא לעשות צ'ק-אין בהופעות ואירועים, תערוכות או הפגנות. לפעמים אלה אמירות יותר יעילות מכתיבת פוסט בבלוג וסוג של מפגן אישיות פחות מעצבן מהגיגים בפייסבוק. בעקיפין זו גם דרך להיפגש פנים אל פנים עם הקהל.
כמו כן מומלץ לעודד מעריצים לעשות צ'ק-אין בהופעות תוך כדי שיתוף תמונות ותגובות. מיותר לציין למה זה שיווק מצוין ו-crowdsourcing טהור ולמעשה אפשר ללכת הלאה וגם לתגמל את מי שמרבה להגיע להופעות. כדוגמא לשימוש מוצלח בפורסקוור לקידום הופעה כדאי לקרוא על השימוש בפורסקוור של Big Boi לקראת הופעה באוניברסיטת נברסקה.

לדעתי כדאי לשים לב לאפליקציה שנקראת unsocial. בלי רעש של חברים, משפחה ומעריצים, כאן התיוג העצמי הוא רק על פי המקצוע ואיתור אנשי מקצוע ברדיוס הקרוב. כך למשל עיתונאים מוצאים אחד את השני במהלך אירוע במדינה זרה או בשדה תעופה, ואין סיבה שגם מוזיקאים או אנשי תעשיית המוזיקה לא יוכלו לחפש קולגות ושיתופי פעולה במקרים של כנסים גדולים, פסטיבלים או סיבובי הופעות בחו"ל.

מה בישראל

בישראל השימוש ב-LBS לא נפוץ בקרב מוזיקאים ולא על ידי מקומות או מותגים מתחום המוזיקה. למרות שברור שכמות מכשירי הסמארטפונים תמשיך לגדול בקרב האוכלוסייה, אי אפשר לדעת אם שירותי מיקום יצליחו לשגשג כאן או ישמשו רק קבוצות מסוימות כמו במקרה של קהילת טוויטר הישראלית. סביר להניח שתיוגי מיקום ייעשו בעיקר דרך פייסבוק שבה רוב הגולשים כבר נמצאים ממילא. השנה נכנס לישראל Facebook Places שבעתיד יאפשר לעשות צ'ק-אין גם באירועים והופעות.
בעכבר העיר לא מחכים וכבר שילבו מיקום באפליקציה שלהם. הם מבטיחים פרסים לגולשים שיעשו צ'ק-אין במקומות בילוי ומועדונים ויטרחו לכתוב ביקורות והמלצות שכמובן ישותפו עם משתמשים אחרים שיעשו צ'ק-אין באותו המקום. בעתיד האפשרות תפעל גם על הופעות מוזיקה.

* הטור פורסם גם באתר newsgeek

להמשך >>

פסטיבל הטייפים השישי בירושלים ות"א (כרטיס זוגי במתנה!)

ביום רביעי ייצא לדרך פסטיבל הטייפים השישי שמארגן מועדון הצימר.
המשותף לכל היוצרים בפסטיבל הוא השימוש בסלילים מגנטים ככלי יוצר.
השנה הפסטיבל יתפרש על 5 ימים (!) עמוסי הופעות וסדנאות שנראות מבטיחות.

קסטה ומועדון הצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לאחד מימי הפסטיבל המתקיימים בת"א*

מה שהתחיל לפני כמה שנים כאירוע עצמאי וקטן, הולך וצומח והשנה יהיה גדול ומגוון במיוחד, עם אורחים מסקוטלנד, שוויץ וברלין, ובשיתוף פעולה עם קרן Bi-Arts הבריטית, עיריית ג'נבה, Cave 12, עיריית ת"א ועוד.

שימו לב למיקום והשעות של ההופעות כיוון שלראשונה הפסטיבל יתקיים גם מחוץ לצימר, ויתארח בבית פתקית בת"א ובירושלים אצל אוגנדה והבאסס.

לפרטים מלאים על האמנים, ההופעות והסדנאות - ראו כאן (pdf)

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא (חשוב לרשום פרטי + משפחה) כרגיל, תמיד אשמח לשמוע מתי בפעם האחרונה האזנתם למוזיקה מקסטות או סלילים.

ההשתתפות פתוחה עד יום ג' בחצות.
*הכרטיס רק לאחד מימי הפסטיבל המתקיימים בת"א במועדון הצימר או בית פתקית ואינו כולל סדנאות
ההגרלה תתקיים בבקר יום ד', שם הזוכה יפורסם כאן.
עדכון: הזוכה היא Anna Strebkov

להמשך >>

מדונה ופסטיבל הטייפים – אין יותר הפוך מזה

שני אירועי קצה בשבוע אחד שאני חייבת לכתוב עליהם יחד.

אתמול הייתי בסיור מאחורי הקלעים במתחם ההופעה של מדונה בפארק הירקון.*
נשלחה הזמנה חגיגית ומעוצבת במייל, והמוזמנים נתבקשו לשמור בסוד על המפגש כיוון שנערך לקבוצה קטנה של בלוגרים וטוויטריסטים, כלומר Tweetup.
אתה יודע שזה הולך להיות מכבש יחצ"ני ועדיין מרגיש מוחמא וסקרן. התייצבתי במתחם שמתפקד כבסיס צבאי סגור. לא פגשתי בלוגרים שמוכרים לי מתחום המוזיקה, אלא בעיקר משתמשי טוויטר שנראו חבורה מגובשת מאוד. האירוח היה נעים ובסך הכל חוויה מעניינת והזדמנות ראשונה עבורי. הרשת עושה שעות נוספות בהפקה הזאת:
1. ראשית החסות של ספקית האינטרנט 013 נטוויז'ן על אירוע ענק כזה. היא לא פסיבית (יחסית) כמו למשל זו של בנק דיסקונט במופע של לאונרד כהן. 013 נטוויז'ן עושה את זה טוב מאוד, כמשהו לכאורה טבעי לתחום העיסוק והקהל שלה.
2. אתר מכירת הכרטיסים של 013 נטוויז'ן למופע של מדונה הוא למעשה האתר היחיד שמוכר כרטיסים למופע. זה המקרה הראשון בישראל שיותר ממחצית כרטיסים להופעה נמכרו באינטרנט.
3. החלטה מודעת ומוצהרת להשתמש בבלוגרים ומשתמשי טוויטר כבדים ולא בעיתונאים כדי להגביר את היחצ"נות. בנוסף יוקם מתחם מיוחד עבור משתמשי טוויטר בזמן ההופעה, על מנת שיעבירו את האירועים וההתרחשויות בזמן אמת. כמובן שכל אחד יכול להזין את הטוויטר שלו מחוץ למתחם אבל שם הכוונה להעצים את תחושת החשיבות של השימוש בטוויטר, לקיים מקום מפגש למשתמשים ויש רמז כי טוויטריסט-העל גיא עוזרי (העוזר האישי של מדונה) יגיע לבקר במקום. נאמר שזו פעם ראשונה בעולם שהוחלט להקים מתחם כזה בהופעות, אבל אני חושבת שאפשר למצוא השראה מאירועים אחרים שכתבתי עליהם כאן. בכל מקרה זה בהחלט יזום ומאורגן.


מנש מצוות ההפקה מסביר על העיר המוקמת מאחורי הבמה של מדונה

אם נושא הרשת לא היה עולה בסיור הזה, לא הייתי כותבת עליו כאן. באותה מידה צריכה לשאול האם נושא שאינו קשור למוזיקה אמור להיות מסוקר כאן?
המילים "הכי" ו"הפקה" נאמרו הרבה מאוד. הוסבר על מעליות ומכונית באזור הבמה, אבל לא על נושא הנגנים. נאמר שהמטרה היא חד משמעית "לרגש" אבל לא בהקשר של "שירים". שמעתי ש"מדונה היא מותג", לא הוסיפו גם את התואר "זמרת". דובר על גובה מסך הוידאו, אבל המילה "מוזיקה" לא נאמרה אפילו פעם אחת. הופתעתי. אני לא תמימה ויודעת לאן הגעתי, ברור לי שמדונה זה בעיקר שואו ובידור מסוג מסוים ואני באמת חושבת שלחוות ערב עם טונות "וואו!" זה לגמרי אחלה, אבל עדיין הרגשתי שגם למוזיקת פופ מגיע רספקט ואפילו הוא נעלם. הפקה לא פחות גרנדיוזית מזו של מדונה כרגע היא ההופעה של להקת U2 והיא מוכיחה שאינה סותרת את העובדה שהמוזיקה היא זו שצריכה איכשהו להיות בפרונט.

לעומת שלוש השעות של מדונה, פסטיבל הטייפים השלישי יימשך שלושה ימים.*
גם ההזמנה אליו נשלחה במייל אבל היא אותו פלייר מהפעם הקודמת וההודעה לעיתונות היא מסמך וורד הכי לא מעוצב אבל מלא בתוכן. לעומת הפארק, הצימר הוא מהמקומות הכי קטנים שאי פעם ראיתי בהם הופעה. אם ממש מתעקשים על השוואות אפשר להגיד ששטחו זהה למסך וידאו אחד בהופעה של מדונה, כלומר בקושי יש איפה לשבת ולא נדיר לראות את הקהל גולש למדרכה. כאן המארגנים והמשתתפים מתנדבים והכניסה לקהל חופשית. השנה מחיר כניסה ליום בודד 20 ש"ח, וכרטיס לשלושת ימי הפסטיבל 50 ש"ח.


המשותף לכל היוצרים הוא השימוש בסלילים מגנטים ככלי יוצר. רובם אינם מוכרים, לא בגלל שטרם הגיעה שעתם להתפרסם אלא כיוון שמדובר ביוצרים שהעשייה שלהם היא מה שהמיינסטרים מכנה שוליים.
באירוע הזה מקבלים הרבה מוזיקה, צלילים וסאונד. באמת שיש לי בלב מלא חששות על כך שאני חוטאת לרוח הפסטיבל, נדמה לי שאני המשתתפת היחידה שאינה מוזיקאית ומגיעה כדי לדבר... הנה התוכנית המלאה:

חמישי / 03.09 / 20:00
יוסי מר-חיים - אורח קבוע של הפסטיבל עם היצירה 12 פילים
פני ברסימנטוב - הרצאה על הקסטה בתרבות הפופולרית
Valerio Tricoli - לראשונה יארח הפסטיבל מוזיקאי סלילים מברלין. יצירותיו משלבות מוזיקה קונקרטית עם צורות קונספטואליות של סאונד: מוזיקה, כצלילים מוקלטים או כצלילים הנוצרים באופן סינתטי
אלכס דרול - סולו

שישי / 04.09 / 17:00
אופיר בחמוצקי
עומר גל - בננות לנשרים – הופעה שתשלב טייפ ילדים, מצלמה וקלידים
מאיה דנון – דר' ס. - עבודת סאונד על בסיס קלטת הדרכה של היפנוזה עצמית
רובוקופ – הרכב נסיוני שישרשר מכשירים
ליאור גקלר - ליאור ואני
תזמורת הצימר + עלמה בן-יוסף - רון קציר יעשה מניפולציות על VHS יחד איתו ינגנו שמיל פרנקל בסלילים, יעל ברולסקי בכינור, גיא דוביוס ועלמה בן-יוסף בטייפים

שבת / 05.09 / 17:00
Black Persian + איתי מטוס
Mites - שישה טייפים ושני מיקסרים ליצירת drone אינטנסיבי ומעודן
Cassexxe Vibrato - הצמד זהר ניקוטין ואולה, עושות פופ הזוי וחולמני או נויז עצבני
Brain Holes - יציג טייפים אשר נותחו וחוברו מחדש ליצירות סייבר מרעישות
אורי דרומר - טקסטים חלומות והזיות
Valerio Tricoli + Eran Sachs + Alex Drool

אם נושא המוזיקה לא היה דומיננטי באירוע הזה, לא הייתי כותבת עליו כאן. באותה מידה צריכה לשאול האם נושא כה אנלוגי אמור להיות מסוקר כאן? הרי הפסטיבל הזה לא ממש סופר את האינטרנט והמשתתפים בו בעצם בוחרים בטייפ ככלי מוזיקלי. משום מה הפעם לא היתה התלבטות :-)


* גילוי נאות:
בסיור של מדונה הייתי אורחת של החברות מיקרוסופט ישראל, 013 נטוויז'ן, Blink
בפסטיבל הטייפים אני משתתפת כמרצה ביומו הראשון

להמשך >>

דפש מוד באיצטדיון ר"ג – ביקורת הופעה ראשונה ואחרונה

למרות שאני נמנעת ומתאפקת להשאיר ביקורות על מוזיקה והופעות מחוץ לתחום הסיקור כאן, היום החלטתי לחרוג משתי סיבות: א.קראתי ביקורות באתרים הגדולים והרגשתי שממש חסר להם מידע על מה שהלך אתמול בערב ב.זו הזדמנות להגיב לנושאים חשובים שגיאחה העלה בשבוע שעבר בפוסט "המון דברים יכולים לקרות ברווח בין הזמר לקהל".

היה בסדר:
*החוויה הכללית כיפית
*פלייליסט בסדר גמור (כן, כולל Flies on the Windscreen!)
*ביצועים טובים
*הופעה מושקעת ולא קצרה, דפש מוד רבתי יודעים את העבודה וזו תחושה חגיגית
*נרשמו כמה רגעים מרגשים לרבות "פאשיזם איצטדיונים" ע"פ הוראות הפעלת הקהל של Never Let Me Down

לא היה בסדר:
*להשמיע (אפילו קצת) מוזיקה של דפש מוד לפני ההופעה (נדמה לי שזה היה דרך הרדיו)
*החרמת בקבוקי מים ע"י משטרת ישראל. לא מדובר בשיקול בטחוני, שהרי מיד בכניסה נמכרים בקבוקי מים במחיר מופקע. כיוון שמדובר בתאוות בצע אני רוצה שחברת האבטחה הפרטית תחרים לי את המים ולא עובדי מדינה לובשי מדים.
*מסכי וידאו קטנים שלא מתאימים לממדי האיטצדיון (צא ולמד מפול מקרתני)
*וידאו ארט קלישאתי וקליפים שבגדול מוצו
*דייב גאהן התעייף או שכח שבאנו לשמוע במיוחד את קולו וחרג עם המינונים של שירת הקהל. Enjoy the Silence אכן המנון אבל רבק תן לנו לשמוע אותך קצת! ומה עם Stripped היפה שהפך לשירה בציבור? באמת שרק פזמון מלא אחד של גאהן היה מספיק.

חמור ובלתי נסלח: לא היה ווליום
הווליום היה כל כך נמוך שלאורך כל ההופעה כולם יכלו לשמוע את השיחות של כולם בטון דיבור רגיל.
כל רשימת "לא בסדר" היתה נסלחת לולא הבעיה המחרידה הזאת.
כל רשימת "היה בסדר" יורדת לטימיון אם אי אפשר לקבל את הדבר הבסיסי בהופעה – לשמוע.

לא ביקשנו רעש מחריש אוזניים ולא ציפינו שהבאסים יקרעו לנו את כלי הדם, אבל לא התקבל על הדעת שבהופעה ברמה כזאת בפירוש שמעו גרוע.
חשדנו שהמצב לא משהו בחימום של ה-Yeah Yeah Yeahs, שנשמע כמו mp3 בנגן אבל קיווינו שהמצב ישתפר. רבים קלטו את הבעיה וניסו לרדת כמה שיותר למטה כדי להתקרב איכשהו לרמקולים, אבל קיבלנו עדויות שזה עדיין לא טוב ומרגיש מקסימום כמו להשתתף במסיבה עם מערכת הגברה משובחת.

היינו ביציע 11 שזה בדיוק אמצע האיצטדיון. על אותה בעיה שמענו גם ממי שישב ביציעים ממול. את מי שישב גבוה או ביציעים רחוקים יותר סביר להניח שאין דרך לנחם... ההופעה בעצם פנתה רק למי שהיה בחצי הקדמי של הדשא. (גם דייב גאהן בעצמו התייחס רק לקהל שהיה ממוקם קרוב אליו לא?)
וכאילו להוסיף חטא על פשע, במסכים לא הראו דבר ממה שקורה על הבמה (לעתים רחוקות, עם אפקטים של נגטיב וכיו"ב). גם לא לראות וגם לא לשמוע זה אכזבה ענקית עם כל הכבוד לגודל המעמד והאירוע שנפל בחלקנו הישראלים שעדיין לא מכירים שירים חדשים של דפש מוד, שההופעה מורכבת מדי עבורם ושלא זוכים לראות הופעות חו"ל (כל קטע במשפט האחרון נכתב בציניות. לצערי זו במידה רבה רוח הדברים בביקורות שקראתי)
אל תאשימו את הקהל שרצה מאוד להשתתף ולהיסחף, כי למחציתו לא באמת נתנו "להיכנס" להופעה והיא לא "היגיעה" אליו.



מדובר למעשה בהתעלמות מרבבות אנשים שישבו ביציעים (ובחלק האחורי של הדשא). אני לא מבינה בסאונד ולא יודעת אם מה שהיה צריך זה להגביר את הווליום, להוסיף רמקולים או להפנותם לצדדים, או אולי להחליט שהאיצטדיון הזה לא מתאים. אימפריה כמו דפש מוד צריכה לשלוח אנשי מקצוע מספיק זמן מראש כדי לבדוק היטב כל איזור ולהחליט על הדברים האלה.

בדרך חזרה תפסנו טרמפ מקרי עם המפיק אלון שפני (תודה :-) ודיברנו על הופעות שיצא לנו לראות בארץ ובחו"ל והאנרגיה שהיתה חסרה בערב הנ"ל. שפני אמר שדפש מוד זו להקת מועדונים ולא רוק ולכן לא מתאימה לאיצטדיונים. אני לא מסכימה איתו. זה היה נכון בעבר אבל כבר הרבה שנים דפש מוד מתיימרת ויודעת להיות גם וגם ויש אינסוף ראיות לכך שהם יכולים להרים איצטדיונים הרבה יותר גדולים מר"ג (חיפוש פשוט ביוטיוב מדגים זאת).

בשנה שעברה גיליתי לתדהמתי בשיחת טלפון עם צחי רולניק שבעיקרון הפסיק ללכת להופעות חיות. לטענתו מיצה את פורמט צריכת והגשת המוזיקה הזה ומבחינתו הבין שהשלמות וההנאה שהוא מחפש במוזיקה נמצאים בדיסקים. זה היה שוק רציני לשמוע כזה דבר ממנו אבל משום מה מאז לא יוצא לי מהראש. אתמול בערב קצת הבנתי אותו.

להמשך >>

פסטיבל הטייפים השני

"השימוש בכלי אנכרוניסטי אינה ביטוי של התרפקות על העבר דווקא, אלא ניסיון למצוא את האיזון הנכון בין האדם לטכנולוגיה. זהו צעד אחורה אל המקום בו המניפולציה של הסאונד היא פרי מגע יד, ואיננה רק ביטוי של פקודה בינארית, חזרה לגבולות החומר, בזכותן האדם פורץ מעבר. הסליל הוכיח את עצמו, בניגוד לתחזיות, כבעל אורך חיים גדול יותר מזה של המדיה הדיגיטאלית, ועל כן הוא מגשר כיום בין אותו עבר מוכחש טכנולוגית, ובין ההווה." (מתוך טקסט המבוא לפסטיבל)


להלן תכנית הפסטיבל שכתבתי עליו בפעם הקודמת. נראה מסקרן.
סטודיו "הצימר" / הגדוד העברי 5, ת"א / כניסה חופשית.
יום חמישי 05/02 19:30 – 23:00
אריק שפירא
יציג את יצירתו "קינות ללוטן" (1987), יצירה אלקטרו-אקוסטית אשר נעשתה על גבי טייפ. "קינות ללוטן" חוברה עפ"י פואמה של עידו בשור, המספרת על גיסו לוטן יצחקי שנהרג במלחמת לבנון הראשונה.
יוסי מר-חיים
הרצאה – תפקיד טייפ הקסטות בהתפתחות המוזיקה של המאה ה20.
מופע – "מניאטורות" – אילתור עם חפצים קטנים, מקלדות קטנות וטייפ קסטות.
אורי דרומר
"קריעה" – הקלטה המתעדת לידה. מופע המתבסס על טייפים טקסט גיטרה ולופים.
קובי אור
"אסמאהאן" – אחותו של פריד אל-אטרש היתה זמרת מצרית פופלארית שנהרגה בתאונת דרכים. יש המאשימים את הזמרת המצריה אום כולתום בגרימת מותה.
יום ששי 06/02 16:30 – 21:00
בירדי נאמ נאמ
רון זד, אלון אלדור, אריה קישון - טייפים אפקטים גיטרה וקולות.

אלכס דרול וזהר ניקוטין – טייפשפיל
Shib-Er-Tape
פגועי מח עם שמיל פרנקל, יעל ברולסקי ועלמה.
Mites
רוק פסיכאדלי מופשט.
Cassexxe Vibrato
אולה וזהר ניקוטין - קולות, טייפים ואפקטים.

להמשך >>

סיכום אישי של 2008 במוזיקה

זהו בדיוק הפוסט ה-100 בבלוג, לכן אחרוג ממנהגי ואכתוב בנימה קצת יותר אישית.

מוזיקה ורשימות קצרות
כמו אורן ראב, אני מתקשה ולא כל כך יודעת איך לדרג אלבומים וממילא זה כבר נעשה המון מסביב בצורה מוצלחת. אני גם איטית ובדרך כלל נחשפת לאלבומים (ועל אחת כמה וכמה מתאהבת) באיחור של שנים (ראו בהמשך), כך שאין לי תובנות גדולות ומשמעותיות לגבי המוזיקה ב-2008.
זו הסיבה שנדלקתי על הרעיון של עידו שחם לספר על האלבומים שהכי עשו לו את זה השנה מכל מיני סיבות, בלי קשר לשנה שבה יצאו. אז לפי שיטה זו –

5 האלבומים שהכי ליוו אותי ב-2008:
Lou Reed – Transformer / 1972
Roxy Music – Stranded / 1973
New Model Army – No Rest for the Wicked / 1985
The Mars Volta – Frances the Mute / 2005
Interpol – Our Love to Admire / 2007
האמינו לי שלא מדובר בשניים-שלושה שירים מוצלחים אלא ביצירות מופת.

5 השירים ששמעתי בלי הפסקה ב-2008:
Television - Marquee Moon / 1977
Jean Conflict - One Day I Smile / 1988
Midlake – Roscoe / 2006
Alice Smith – Dream / 2006
Secret Life of Sophia - Nanda Devi / 2008
אני יודעת שיש עומס המלצות והאזנות עכשיו באתרי המוזיקה, אז קחו חודש קדימה וזכרו להאזין לשירים היפיפיים האלה.

5 יוצרים שהיה לי עונג לגלות פעם ראשונה ב-2008: (איטית כבר אמרתי?)
Om
Omar Rodriguez-Lopez / The Mars Volta
Perry Blake
Midlake
Bright Eyes
חייבת לחרוג ולציין שבישראל גיליתי השנה את קטב מרירי, מארש דונדורמה, יהוא ירון, התפוחים.
היו הכרויות עם רבים אחרים, אבל את הנ"ל זכיתי לראות בהופעה ו/או להתאהב באלבום שלם מתוצרתם. אגב מעניין שאת הרוב הכרתי או בינואר או לקראת סוף השנה.

קסטה ובלוגים על מוזיקה
בלוגים ותיקים, שעשו חיל יוצא דופן השנה וקפצו מדרגה מבחינת איכות והשקעה הם לדעתי מר לוויתן ועונג שבת.
בלוגים על מוזיקה שממש נולדו ב-2008 ונכנסו ל-RSS שלי כי לדעתי הם מאוד מוצלחים היו אפילו עז ולגדול אחורה.
מבחינת הבלוג קסטה אין ספק שהשנה אפשר להגיד ש"יצא לשטח". כתבו על הבלוג בעתונות המודפסת, רואיינתי ברדיו, כתבתי מאמר בהארץ, השתתפתי כמרצה בכנסים שונים וארגנתי סיור מודרך בספריות מוזיקה. ב-2009 יהיה המשך למגמה הזאת, פרטים כאן בקרוב. לשמחתי בעקבות הפעילות "החיצונית" הכרתי השנה הרבה אנשים חדשים שמתעסקים עם מוזיקה וזה הגמול הכי טוב.
כל זה איכשהו בא על חשבון הכתיבה באתר. השנה נכתבו בבלוג רק 32 פוסטים כולל הנוכחי, והוא כאמור במקרה הפוסט ה-100.

אירוע השנה שלי במוזיקה - מאחורי הקלעים בהופעה של מוריסי
(ת"א, יולי 2008) לחצו על התמונות להגדלה
עיתונאים ובלוגרים מפורסמים ידועים כ"הכי" מעריצי מוריסי וסיפרו מה היו הסמית'ס ומוריסי בשבילם. אין לי איך "להתחרות" ולהסביר יותר מהם איך מוריסי מלווה ומשפיע על חיי כבר 20 שנים, או שזה נשמע בומבסטי או שזה נשמע סתם משפט. אז מי שיודע מבין. ומי שלא, יצטרך להאמין.
בניגוד לחלק מהנ"ל מעולם לא הייתה לי אפשרות להיות בהופעה של מוריסי. כשהודיעו שהוא בא לישראל הרגשתי שנעשה לי חסד בגילי (ובגילו) המופלג, וסופסוף אוכל להגשים חלום.

באותה תקופה סבלתי מפריצת דיסק בגב. להופעה של מוריסי הייתי חייבת לשריין מקומות ישיבה. שבועות קודם ניג'סתי לקסטל ושוקי וייס שיבהירו לי בדיוק מה המרחק של מקום הישיבה ובאיזה צד של הבמה. לפני שיצאנו להופעה האזנתי לשיר Girlfriend In a Coma כדי לסגור מעגל. זה היה השיר הראשון ששמעתי בבית הספר.


כשאסף אבידן היה על הבמה לפתע הופיע מולי חבר יקר שלא זכור לי שקנה כרטיס ועוד יותר לא הבנתי איך נכנס לאזור הישיבה "היוקרתי". לפני שקלטתי מה קורה הסיר מעליו שרשרת ושם אותה על צווארי כמו מדליה, מחווה שלא אשכח כל חיי. זה היה תג All Access רשמי המאפשר להיות בכל איזור מאחורי הקלעים ועל הבמה. לא היה זמן לעכל – דחפו לי מצלמות לתיק ואחרי עשר דקות כבר מצאתי את עצמי מאחורי הקלעים לוחצת את היד לאבידן ואומרת לו סחתיין על הופעת החימום.


אני הולכת מאחורי ועל הבמה ולא מאמינה שמשהו כל כך טוב יכול לקרות. אני משתדלת לא להתבלט ולהפריע. צילמתי את הניו-יורק דולס כדי שיום אחד אוכל להראות הוכחה עם זווית הצילום שאני אשכרה על הבמה בהופעה של מוריסי. היתה לי תחושת בטן שבהופעה של מוריסי לא אעיז לצלם, אסור להיראות כמו מעריצים...אבל קצת לחץ חיצוני ובעיקר לחץ פנימי פתאום גרם לי לבקש רשות מעובד הבמה ולשאול אותו האם הוא מרשה לי לצלם את הפלייליסט של מוריסי (רשימת השירים שהודבקה על הקיר).

על פי תמונתו המופיעה בדיסק הבונוס של האלבום You Are The Quarry, לעובד קוראים דייב וסביבו היתה עננת אלכוהול קלה... כל מה שאני זוכרת זה שתוך חצי שניה הוא זרק אותי מכל המדרגות. זו היתה דחיפה רצינית שעל פי הסטנדרטים של מוריסי היתה נחשבת אלימה. הרגשתי כאב חד בגב שירד עד הברך אבל גם בלב. את התג קרע ממני בדרמטיות איש הפקה ישראלי (שלא רצה לשמוע שום הסבר) ומצאתי את עצמי מחוץ לבמה 15 דקות לפני שמוריסי עלה.

חבר שלי ניחם אותי שלא קרה כלום ובסך הכל חזרנו לנקודת ההתחלה אבל זה לא היה נכון. חזרתי למקום הישיבה בוכה מכאב פיזי וכעס של פספוס. לא הייתי מרוכזת בהופעה, פשוט לא הייתי שם. ראיתי אותה אבל לא הייתי בה. ההופעה האחת בחיים שכל כך רציתי לראות וכנראה כבר לא אראה. הראש שלי אמר שיש שירים וביצועים טובים ושאני רואה את מוריסי על באמת ולא בטלויזיה אבל לא הרגשתי כלום. עד היום לא האזנתי לשום שיר של מוריסי או הסמית'ס (עד ההופעה כמעט ולא היה יום בלי זה). עד היום לא ראיתי את הקליפים מההופעה. התלהבתי יותר מדי ורציתי יותר מדי. למדתי לקח.

2009
שייגמרו המלחמות ושכולם יהיו בריאים ומאושרים עם הרבה מוזיקה טובה

להמשך >>

לייבל התקליטים קוליפון – עזרה במחקר

בעקבות ההמלצה החמה של עומר שומרוני (בדיעבד אני חותמת על כל מילה), הלכתי בשבוע שעבר לפסטיבל המוזיקה החינמי בקונסרבטוריון שטריקר בת"א. על הפסטיבל בחלק השני של הפוסט, אבל את החלק הראשון התחייבתי להקדיש למחקר על קוליפון שהוצג בהרצאה מאלפת ומהנה במיוחד במהלך הסדנאות שהתקיימו במוצ"ש.

קוליפון
בית חרושת וחברת תקליטים, אולפן הקלטות וחנות (כן, כל הדברים האלה ביחד). עסק שפעל באופן עצמאי ומשפחתי ביפו ודרום ת"א משנות ה-50 עד שנות ה-80 על ידי האחים אזולאי שעלו ממרוקו. במילה "הפעילו" הכוונה שהיו מחפשים ומביאים את האומנים מארצות שכנות או מחפלות בארץ, מקליטים אותם באמצעים בסיסיים ומיידיים, משווקים ומוכרים את התקליטים, ואפילו עובדים בייצור התקליטים עצמם.

האמנים
המוסיקה היתה בעיקר מזרחית (אומנים מפורסמים: ג'ו עמאר, פילפל אל מאצרי, זוהרה אלפסיה, ריימונד אבוקסיס); ים תיכונית ויוונית (אמנים מפורסמים: אריס סאן, טריפונס, לויטרוס, נינו ניקולאדיס, סטאלוס) אך בשנים המאוחרות עבדו עם קוליפון גם גבי שושן, דני ליטני וצביקה פיק. מיותר לציין שהז'אנרים הנ"ל לא היו פופולריים ברדיו הישראלי, למעט להיטים כמו השיר בום פאם וכיו"ב. (לרשימה מקיפה יותר ראו אוסף הקישורים כאן)

ההרצאה
הסיפור של קוליפון מרתק כיוון שהוא מתובל ועשיר באינסוף אירועים ואנקדוטות: קנייה עיוורת של מכולה בשוק הפשפשים שהכילה גרמופונים מארה"ב גרמה לפתיחת העסק; בתחילת הדרך חריטת התקליטים התבצעה בחדר האמבטיה עם חיבור לטייפ סלילים; לא רק שלוגו הלייבל עוצב באופן שונה ולא עקבי, היו לו שמות מגוונים (Ron-Ly, A.Z.R, זאקיפון הם אותה חברה בדיוק!); חנות התקליטים ביפו נשרפה והקלטות מקוריות וחוזים עם אמנים הושמדו; הזמר שייח' מואיג'ו שענני החשיש הבלתי פוסקים שלו היו מגיעים לתחנת המשטרה הסמוכה; התחרות בין קוליפון עם "צלילי העוד" לחברת האחים ראובני עם "צלילי הכרם" על השיר "חנהל'ה התבלבלה"; ועוד סיפורים מצחיקים או עצובים שהופכים את הלייבל הזה לצבעוני ומרגש בלי קשר לטעמכם המוסיקלי.
אומנם ימי הזוהר חלפו אך יצחק ודויד אזולאי עדיין מוציאים דיסקים (אם כי בעיקר הוצאות מחודשות של הקלטות ישנות) ומפיצים את הקטלוג שלהם. החנות ברחוב רזיאל עדיין קיימת, קפצו לבקר.

המחקר
את המחקר מוביל אורי וורטהיים – מפיק ואיש סאונד המכונה mixmonster, מלמד בחטיבת האלקטרוניקה של בי"ס למוסיקה הד, נגן בס וחבר בלהקות רדיו-טריפ והתפוחים. וורטהיים הגיע להרצאה עם קלסר מלא בתיעוד (כך למשל קיים ראיון עם אחד מהאחים אזולאי). ניכר שחשוב לו מאוד לשמר את פיסת ההיסטוריה הזאת והוא מגייס חברים וקרובים למשימה: זוגתו אחראית על הצילומים לשקופיות (תשכחו מלאחוז ולגעת בתקליטים), אחיו וקולגות מסייעים לו במציאת ואיסוף התקליטים, ועופר טל – מי שחבר איתו בלהקות הנ"ל ונגן פטיפונים מהולל המכונה schoolmaster, אחראי על הפסקול לאורך ההרצאה וניגן באופן מושכל ומדליק דוגמאות מההקלטות הנדירות.

דרושה עזרה (אימייל של אורי וורטהיים)
וורטהיים מנסה למצוא ולבדוק כל הקלטה של קוליפון המיתולוגית ומבקש מאוד – חפשו תקליטים אצל ההורים ופשפשו באוספים. תוכלו לאתר על פי שמות האומנים שהזכרתי או לחפש את השם של קוליפון באנגלית או בעברית (ואל תשכחו את השמות המקבילים!) על העטיפות או התקליטים עצמם.
אם יש לכם קשר כלשהו למי שעבד עם קוליפון (זמרים, נגנים, עובדים אחרים), שיוכלו לשפוך אור ולשתף בעוד מידע על הלייבל ואנשיו, מסרו שמות ופרטים ליצירת קשר.
וורטהיים וטל ישמחו להמשיך ולהרצות על קוליפון במסגרות מתאימות שיעזרו להעלות את המודעות ולספר את הסיפור החשוב של הלייבל.


על הפסטיבל (פיסקה אחת והשאר בתמונות)
אירוע מרומם, מרקיד ומעורר השראה (גם בגלל שהיה בחינם) שנמשך יומיים עד שתיים בלילה. מי שלא היה הפסיד רמה גבוהה של ביצועים והגשה. ארגון מופתי ומלא מוטיבציה של אודי רז (מוכר כנגן הטובה של מארש דונדורמה), נמר גולן, מאי אילון וטיאה לוי. התכנית היתה עשירה ומעניינת – אני ממליצה לקרוא אותה כדי להתרשם מההשקעה והאיכות, ולחפש בגוגל ומייספייס את שמות ההרכבים והמרצים – כולם היו מוכשרים ומעולים. כל הכבוד ותודה.

(לגודל מלא של תמונה - לחצו עליה. תמונות נוספות בפליקר שלי. בעתיד יעלה אתר עם קטעי וידאו מהפסטיבל ואתן קישור אליו כאן)

כבר בהתחלה המארגנים נתנו טיזר לפעילות בשיתוף הקהל שתהיה בסוף הפסטיבל עם כלי נגינה ביתיים...

מגדלגו ניגנו יצירות שהלחינו יונתן אלבלק (גיטרה) ושי מאסטרו (פסנתר). על הבאס אור ברקת

ג'אם פטיפונים מקפיץ ושמח

מוסיקה ערבית קלאסית יפיפייה עם יהודה קמרי על העוד (שגם הסביר על המקצבים והסולמות), איהאב נימר בכינור ותומר צור על תוף מרים

טריו איסטקלאל עם גרוב מאיסטנבול

דואו תופים (רני בירנבאום) וסמפלר (שי ליברובסקי) שנתנו בראש

להקת Zaka באינדי רוק מלוכלך ועצבני

היישר מעמק יזרעאל ומהופעות בגרמניה, אנסמבל נוער יהודי-ערבי למוזיקה עתיקה ואתנית

פרקים נבחרים בתולדות הסמפול –הרצאה תזזיתית של שי לבירובסקי

מאקלה - מקהלה עממית שחברים בה גם מארגני הפסטיבל. אפשר להזמין אותם להופעות!

להמשך >>

10 דרכים להתעדכן ברשת לגבי הופעות וכנסים על מוזיקה

רשימה זאת נכתבה במסגרת פרויקט כתיבה קבוצתית – עשרה, אך כמובן שאשמח אם תעדכנו ותספרו על דרכים נוספות שלא ציינתי:

1. רשמו בפרטי היוזר שלכם ב-last.fm מדינה ועיר שבה אתם נמצאים ותקבלו בעמוד האישי שלכם (dashboard) הודעות על הופעות המתקיימות קרוב אליכם (הופעות / חו"ל וישראל)
2. אתרים של אוניברסיטאות ומוסדות מוסיקליים. מדובר בד"כ ברשימות מאוד מסודרות ומאורגנות. לדוגמא: הרשימות של Royal Holloway University of London, בתחתית העמוד הם מפנים לרשימות מעולות של מוסדות אחרים. (הופעות והרצאות / חו"ל)
3. Upcoming Events של יאהו! – היתרון בשירות שניתן ליצור פיד RSS ספציפי למילות החיפוש שתקישו. החיסרון הוא שהרבה אירועים מוזנים באופן וולנטרי ע"י הגולשים עצמם, לכן אין כיסוי מלא של כולם. (הופעות והרצאות / חו"ל וישראל)
4. אתר Conference Alerts. בוחרים את הנושא המבוקש להתעדכנות (music) ואפשר גם לבחור איזור בעולם ונרשמים לניוזלטר חודשי. נכון להיום לצערי אין RSS אבל שווה מאוד למי שמחפש רמה אקדמית (הרצאות / חו"ל)
5. רשימות "אירועי השבוע האמיתיים" המצויינות בבלוג של ניימן (בעיקר הופעות / ישראל)
6. מדור מוסיקה באתר "הבמה". מאפשר חיפוש לפי אמן, אולם, שם מופע וכולל מחירים ושעות. (הופעות / ישראל)
7. חנויות מוסיקה שמוכרות כרטיסים להופעות. למשל באתר של FNAC תוכלו לקבל מידע על כל ההופעות בצרפת בטווח של כמעט שנה. בישראל כדאי להירשם לניוזלטר של מחלקת המוסיקה ב"אוזן השלישית". (הופעות / חו"ל וישראל)
8. לוח כנסים והרצאות כאן בבלוג קסטה. הרשימה מתעדכנת באופן שוטף, אך עוסקת רק בכנסים שעוסקים בנושא הבלוג, כלומר על מוסיקה בעידן הדיגיטלי. (הרצאות / בעיקר חו"ל)
9. מדורי מוסיקה באתרים מקוונים של מגזינים כמו עכבר העיר ודומיהם. אגב שימו לב שטיים-אאוט ת"א מציג באתר סריקה מלאה של המגזין, אבל טיים-אאוט ניו-יורק למשל, הוא אתר עשיר בפני עצמו (הופעות / ישראל וחו"ל)
10. למי שמשתמש ב- Google Calendar כיומן, כדאי לדעת שהחל מיוני הושק מנגנון המאתר לוחות זמנים הקשורים במוסיקה (סיבובי הופעות, השקת אלבומים ועוד). מדובר בשיתוף פעולה של גוגל עם החברות Atlantic Records ו- Cordless Recordings וסביר להניח שחברות נוספות יצטרפו בהמשך. (בעיקר הופעות / חו"ל)

להמשך >>

מגילת זכויות אוהבי המוזיקה

בהשראת מכתב התנצלות שקיבל מחברת תעופה, ניסח השבוע Bruce Houghton, מומחה לטכנולוגיה ותעשיית המוסיקה וכותב הבלוג Hypebot, את "A Music Lover's Bill of Rights".
(האם לדעתכם אלה זכויות של אוהב מוזיקה או בעצם זכויות צרכן?)

1. ניתן יהיה לשמוע את המוזיקה שרכשתי בכל מכשיר/חומרה שברשותי.
2. המכשירים שאתם מוכרים להשמעת מוזיקה יעשו שימוש במערכות הפעלה תואמות.
3. לא ינקטו צעדים משפטיים כנגד אוהבי מוזיקה המחליפים ביניהם מוסיקה שלא למטרות רווח מסחרי.
4. עמלות המתווספות למחירו של כרטיס הופעה לא יעלו על 20% מערכו הנקוב.
5. כשאני באולם/מועדון הופעות בבעלותכם – התייחסו אליי כאורח שלכם.
6. אנשים שנותנים או מקבלים כסף או מתנות תמורת נגינת שירים ברדיו ציבורי, יישלחו למאסר.
7. אומנים, לייבלים ואחרים שאינם מכבדים אותי – אל להם לצפות לקבל את כספי.
8. אם אתם מעוניינים שארכוש מוזיקה שלכם – הציעו לי הן איכות והן תמורה לכספי.
ואני מוסיפה סעיף 9 –
מוזיקה וספרות אינן מותרות, הן אבני בנין של תרבות וחינוך. צריכתן חייבת להיתפס כחוויה שהיא מעבר ל"בידור". לפיכך, לא יתכן שתמחור דיסק (או ספר) יהיה כמחירו של בקבוק יין יקר.

מה אתם הייתם מוסיפים? אולי משהו שרלבנטי בייחוד בישראל?

להמשך >>

לאהוב מוזיקה בעידן הדיגיטלי: סיכום 2006

אין כאן דירוגי אלבומים ושירים כי גם סיכום השנה במוזיקה יהיה נאמן לאופי התכנים של קסטה. השתדלתי להתמקד במה שהתרחש בישראל או לפחות במה שמשפיע גלובלית על אוהבי מוזיקה אבל אני עדיין מדגישה שזאת השנה שהיתה לי:
סליחה אם זה צפוי או לעוס אבל חד משמעית - אתר השנה (גם) שלי הוא פנדורה. השבוע פורסם שהוא מוביל באופן גורף (מעל 50%) בהאזנות Squeezebox (חיבור מערכת סטריאו ביתית למוסיקה באינטרנט). יוצרי האתר לא מפסיקים לשפר ולהרחיב את השירות החינמי הזה מבחינה טכנית (תוספים למיניהם ואפשרויות חיפוש ושיתוף תחנות) ומבחינת תכנים (בבלוג ובפודקסט החדש). והמוזיקה? סטרימינג חלק וגידול עקבי בכמות החומרים (שימו לב לעלייה של ביצועים בהופעה חיה). עשרות שנים האזנתי לרדיו בישראל וגם בחו"ל, רוב החומרים ששמעתי בפנדורה לא שודרו בהם (בטח לא בטלוויזיה) ואם כן - רק לעתים נדירות, בשעות נידחות, עם פרסומות וחדשות שחתכו אותם. פנדורה מכסה על חסרונות אלה וגם מכיר לי עוד שירים ואומנים. השנה פנדורה לא הפסיק להיות מסוקר, יש כאלה שאהבו ויש כאלה שלא. חלק מדברי הביקורת נובעים לדעתי מחוסר הבנה מסוים והשוואות לא רלבנטיות.
ב-2007 אני מקווה לענות לחלק מהביקורת ולתת הדרכה מתקדמת יותר לשימוש ברדיו הזה.

באמצע 2006 נולד הבלוג קסטה. זה גרם לי להכיר אנשים ואתרים באינטרנט, לקרוא ולחשוב יותר על מוסיקה, ללכת להופעות. בסך הכל חוויה מומלצת, אבל אני מזהירה: זה דורש המון זמן. המאמץ למצוא זמן פנוי לכתיבה נעשה כל שבוע קשה יותר. ועדיין, אם מסתכלים ברשימת הבלוגים הישראלים שעוסקים במוסיקה, אפשר לזהות עוד כ-10 שנפלו בפח ופתחו השנה בלוג. מביניהם, בלוג המוסיקה הנבחר שלי הוא "זה מסתובב" של ערן דינר. למרות שאני בקושי בעניין של מוסיקה ישראלית דינר מצליח תמיד לרתק ויודע לספר סיפור במינון נכון של נוסטלגיה, היסטוריה ושיתוף בידע הרחב שלו. התכנים והכתיבה שלו מתאימים גם לקהל מבוגר (אין ז'רגון שאנשים מעל גיל 42 לא יבינו, למשל). זה לדעתי לא פחות חשוב מ"להסיר את האבק מעל שירים ואלבומים עבריים נשכחים"
ב-2007 אני מאחלת לדינר להרחיב את קהל קוראיו ושימשיך לגלות לנו עוד.

הדבר המעצבן במוסיקה ב-2006 היו הדיווחים על דעיכתו של ה-CD לעומת mp3. הירידה במכירות וייצור של דיסקים הפכה למגמה. עצוב שאנשים מעדיפים להאזין לקובצי mp3 פחות איכותיים וגם לוותר על הערך המוסף של חוברת המילים המצורפת לדיסק ועל האזנה לאלבום כיצירת אומנות שלמה (תארו לעצמכם את הזוועה בלקנות רק שיר אחד מ-Berlin של לו ריד, או רק את "הלהיט" Karma Police מ-OK Computer של רדיוהד)
כבר עכשיו 2007 הוכרזה כשנת ה-mp3. אבל אולי תצא לנו מזה ירידה משמעותית במחירי הדיסקים?
הדבר המשמח השנה היה נפילתו המהירה של ה-DRM. אני זוכרת את הדיווחים על העניין, את גל המחאה, ולקראת סוף 2006 כבר שמענו הסתייגויות של חברות ומכירת מוסיקה "משוחררת". אישית לא נתקלתי בהגבלות השימוש והאזנה עם DRM אבל העיקרון הוא שהתנגדות לגזירה מגבילה ולא הגיונית השתלמה בסופו של דבר. למי שלא יודע במה מדובר לדעתי לא צריך לטרוח להסביר כי ממילא ב-2007 אני מקווה ש-DRM יהיה שולי.

איש השנה שלי במוסיקה הוא גיא חג'ג' (גיאחה). לא ידעתי עליו לפני מאי 2006, אבל מאז אני נדהמת איך הוא בכל מקום: בשרת העיוור, בעונג שבת ואפילו על ידי בהופעה (בחיי, זה קרה בפוקס). השנה הוא התפשט גם ל-YNET והקים את הלייבל היס (עם מורפלקסיס).
גיאחה הוא "יואב קוטנר אינטרנטי"; שילוב של עיתונאי-מבקר-חובב מוסיקה-בעל לייבל-בלוגר, אבל הוא צעיר ואני מאמינה שבעתיד יפרוץ קדימה. חוץ מכתיבה כייפית ורגישה, גיאחה נותן בית לבלוגים של משפחת העונג ובאופן תקופתי יזם השנה מבצעים נחמדים המשתפים ומזמינים את הקוראים הנאמנים והרבים שלו (ביניהם שורה בציבור, ספירת העונג, מתנה לחג). באופן אישי אני חייבת לו על העידוד והפרגון המתמידים לקסטה, ואני יודעת שהוא חבר אמיתי למוסיקאים וכותבים אחרים.
ב-2007 אני רק מאחלת שימשיך בדיוק אותו דבר! אבל כבר יודעת על עוד פרויקט אינטרנטי קטן שמתבשל...

האירוע המוסיקלי שלי ב-2006 היה הופעות חינמיות. החל מלהקות ודיג'יי שהופיעו במסיבות רחוב (רשימה חלקית: גן החשמל, ב"ס מנשר, פלורנטין) ועד להופעה של ערן צור במוזיאון ת"א. מלבד במקומונים, האירועים האלה מקבלים פרסום רב באינטרנט: באתרים הגדולים, בפורומים, בבלוגים ובהזמנות שנשלחות באימיילים. לערב להקות האינדי Full Exposure שהתקיים בשבוע שעבר נפתח עמוד מייספייס. אבל משום מה עדיין יש תחושה שזה עובר מפה לאוזן ויש סיכוי לפספס אירוע.
ב-2007 אני מקווה שהשיווק האינטרנטי להופעות פתוחות יהיה יותר מסודר (מספיק זמן מראש, הודעה לכל הבלוגרים המוסיקליים ולא רק לזה שהוא חבר שלך וכו')

עם כל מעט הכבוד לאייפוד מוצר השנה של 2006 הוא לדעתי ה-Ravezooka. כלי נשק שיורה צלילי הארדקור בהתאם למרחק האויב (ככל שהוא קרוב טווח התדרים נמוך). לחיצה על ההדק משחררת קרן אור ואת הסאונד. אל תחמיצו את התרשים המהמם של הנשק הקטלני (שימו לב לרצועת הגיטרה ושיש יציאת USB מתבקשת)
ב-2007 אני מקווה שהמזה"ת יכנס למרוץ חימוש מטורף של Ravezooka

שתהיה לכולכם שנת 2007 מוצלחת

להמשך >>