מיקסטייפ חגיגי - יום הפועלים הבינלאומי 2011

הגיע היום להציג את המיקסטייפ השנתי שאני מכינה, אשר באופן מסורתי נערך לקראת האחד במאי ומוקדש גם לתכנים היותר רחבים שלו.
כמו בשנה שעברה, יש במיקסטייפ 9 שירים וגם מסמך עם פרטי השירים וכל המילים שיש להן חשיבות מיוחדת. בפעם הקודמת שולבו בין השירים טקסטים מתוך המניפסט הקומוניסטי של מרקס ואנגלס, השנה בחרתי לשלב טקסטים מתוך התנ"ך - פסוקים רלבנטיים לחוקי עבודה ויחס לאוכלוסיות מוחלשות.

התמונה מוקדשת מכל הלב לזוג קייט מידלטון והנסיך וויליאם לרגל החתונה המלכותית
 קרדיט: Oli Scarff, לחצו להגדלה

פניתי לחברים ומכרים בבקשה להמלצות, ולמיקסטייפ הנוכחי תרמו נמרוד דוויק, איילת פינקלשטיין, מיטל רוסו ודודו המנחם (הצעות אחרות יופיעו בשנה הבאה!) – תודה לכולם.

הערה לגבי השיר האחרון: כן, הוא בצרפתית וממש ארוך. הטקסט עמוס רפרנסים ליצירות ופרפרזות על פתגמים, ובכל זאת החלטתי לא לותר עליו כי אני מאמינה שאפשר להרגיש מה Noir Desir רוצים להגיד על אירופה גם בלי להבין את המילים. ביצירת המופת הזאת מתארחים נגן הסקסופון Akosh Szelevenyi והיוצרת Brigitte Fontaine. 

להאזנה לחצו כאן (56 דק')
להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as,77 MB)
לקובץ הטקסטים לחצו כאן (PDF, 603 KB)
למיקסטייפ אחד במאי 2010

רשימת השירים:

כסף מאמא – דני הדר (3:21)

Alliance – Robert Wyatt (4:24)

Waiting For the Great Leap Forwards – Billy Bragg (4:37)

The Masses Against the Classes - Manic Street Preachers (3:24)

Piss Factory - Patti Smith (4:36)

Sort of Revolution – Fink (6:34)

Hayseed Like Me - Pete Seeger (1:17)

Everything Counts - Depeche Mode (4:24)

L'Europe – Noir Desire (23:45)

האם אפשר לתעד את פסקול החיים שלך?

מדברים עכשיו על ציון 25 שנים לאלבום The Queen Is Dead של הסמית'ס ותוך כדי קריאה על העניין אני מבינה שמעבר להיותו אלבום מופת בעייני, הוא גם נמצא בקטגוריה מצומצמת של אלבומים שהיו (ועדיין הינם) "הפסקול של חיי".

אני לא מתכוונת בביטוי הזה רק לעובדה שצלילי האלבום ליוו אותי ברקע לאורך שנים, אלא ממש במשמעות פרקטית, מדובר על שירים שמתחברים אצלי לנסיעות, למעשים שעשיתי בליווי השיר או בהשפעתו, מנגינות וטקסטים שעד היום קופצים לי בראש בעקבות אמירה של מישהו, בקיצור שירים שלא רק עומדים כיצירת אומנות מוזיקלית אלא ממש כפסקול של פעילות וחוויות, כמעט סוג של ביוגרפיה.

היום מצאתי אפליקציה לאייפון/אייפאד שנקראת My Audio Bio. השירות מאפשר לרשום סיפור אישי אודות שיר או קטע מוזיקלי, כך שהמשתמש משתף גם את השיר וגם זיכרונות לגבי השיר. אפשר להצמיד לשירים גם תמונות ווידאו והמטרה לעודד את המשתמשים לספר את חייהם דרך השירים האלה וליצור קטלוג מוזיקה אוטוביוגרפי.

אמנם לא כולם יודעים לספר טוב סיפור ולבחור חוויה שמעניינת אנשים מחוץ למעגל הקרוב, אבל ברוב המקרים התוצאות די מוצלחות ואמינות. כמו המשתמש Brian Maucere שזוכר את הלילה הראשון שלו בפריס בזכות שיר של Outkast, או מספר למה עד היום הוא נזכר במחנה ריכוז בגרמניה בגלל שיר של מובי. אפשר גם לעשות תהליך הפוך של הרכבת רשימות השמעה לפי סיפורים, וגם לשלב את התוכן בפייסבוק.
מייסד החברה, Dan Morris, טוען שבנוסף להיותו תחליף לכתיבת בלוג, ב-My Audio Bio הפואנטה אינה שיתוף בזמן אמת והגולשים מספרים איך מוזיקה השפיעה על חייהם, בניגוד לרוב האפליקציות החברתיות בהן אנחנו מדווחים למה אנו מאזינים כרגע.

אבל למרות שזה רעיון שנוגע בחיים של כולם, למרות סיפורים מרגשים ומצחיקים ולמרות שהאפליקציה ניתנת להורדה בחינם, אין הרבה פעילות באתר, לפחות כרגע, משהו לא עבד.

אולי הבעיה טכנית והאפליקציה לא מושלמת (אפשרויות חיפוש לוקות בחסר). אולי זה בגלל שפסקול חיינו בעשור האחרון מורכב מהרבה קטעים שלא ניתן לקטלג כשירים או אלבומים (משחקי מחשב, מאש-אפים ביוטיוב) ואולי גם אם האלבום The Queen Is Dead היה יוצא היום, בעידן של שיתוף ודיווח אינסופי על המרחב שלנו, חוויות מוזיקליות רגשיות עדיין נותרו משהו אינטימי בלתי ניתן לתיעוד, והפסקול של החיים שלך הוא פשוט רק שלך.