ספר הקסטות/יומן מסע: ביקור אצל אריה רזיאל, וגם: הקסטה המכוערת אי פעם

השבוע חגי מרום ואני הוזמנו לביתו של אריה רזיאל בת"א. כשמישהו מספר לי שיש לו יותר מאלף קסטות אני יודעת שאני עומדת לפגוש מישהו שמאד אוהב מוזיקה וזה לא ייגמר בקסטות ו/או אספן, וגם כאן זה לא ייגמר רק בקסטות...

חדר המוזיקה של אריה רזיאל, לחצו להגדלה

חגי ואני מגיעים כמו צוות של סיירת-קסטות. בטח קצת מצחיק לראות אותנו יוצאים מהרכבים חמושים במשקפי שמש, חגי מצויד במצלמה ואייפאד, אני עם פנקס התיעוד ועגלת משא (!) למקרה שנצטרך להעביר לאוטו ארגזים. בדרך כלל חגי מסביר על העטיפות של הקסטות ואני מדברת על המוזיקה והטקסטים. מיום ליום ברור לי שנועדנו לפגוש אחד את השני כדי להוציא לאור ספר על קסטות.

אריה רזיאל מופיע עם להקתו "אקס בנד" המנגנת להיטים משנות ה-60 וה-70 ולאחרונה משתף פעולה עם אורי משגב בסדרת הרצאות על הביטלס באוזן בר. בתמונה רואים את חדר העבודה שלו שפינות מסויימות בו נראות כמו מקדש ביטלס. 

מערכת השיקולים של אריה בבחירת רכבו הקודם היתה די פשוטה: לקנות את האוטו שמגיע עם הטייפ ולא את הדגם שמגיע עם ה-CD. כדי לחסוך מקום, את רוב הקסטות הוא שומר מחוץ לבית ולכבודנו הביא כמה מובחרות. בתמונה אפשר לראות קסטות אוסף משירי ג'ון לנון שהכין מיד לאחר הירצחו ב-1980. אריה עיצב את העטיפה וכמובן גזר תמונות וצבע בטוש שחור כיאה ל"קסטות אבל".

צילום: חגי מרום

לחצו להגדלה - ?

בהמשך היום חזרנו לסטודיו של חגי כדי לעבוד ולמיין קסטות שאספנו. לא אגזים אם אומר שבתקופה האחרונה ראינו שקיות וארגזים שהכילו אלפי קסטות. מכל אלה נתקלנו בקסטות שבורות ומאובקות, קסטות עם עטיפות חסרות טעם או משעממות, אבל אף אחת לא היתה מכוערת כמו הקסטה "שגעון של מסיבה", 1987. שילוב מבהיל של כיעור מוסרי ועיצובי, מקרה נדיר שבו לא ניתן לקבוע מה יותר מכוער – רשימת השירים בקסטה או האריזה שלה.

להמשך >>

מיקסטייפ דואטים- Boy & Girl Singing 2012

לפני הרבה שנים ערכתי שני אוספים המוקדשים לדואטים, בין גבר ואישה בלבד. קראתי להם בפשטות Boy & Girl Singing. זו היתה ראשית התקופה שבה מכרו דיסקים לצריבה וכנראה שרציתי לבדוק האם אפשר לשחזר את מה שעשינו עם הקסטות.
צרבתי את האוספים על דיסקים, גזרתי וצבעתי עטיפה וחברים שלי, אוי לבושה, אפילו קנו אותם ממני. אלה הזמנים שהדיסקים נרכשו בחבילות של 10 ונסענו לחנות המפעל של "בנדא מגנטיק" כדי לחסוך כמה שקלים. הצורב עבד ממש לאט וחצי מהצריבות היו נתקעות והולכות לפח...

בעטיפת הדיסק הראשון - עמי ותמי, באוסף השני הופיעו גיבורי הקומיקס Bob & Bobette

הייתי יכולה להאזין שנה רק לשירים המשלבים בין קול גברי לנשי, בין אם זה דואט או בקולות רקע. אני מכירה ויודעת שיש עוד הרבה דואטים טובים שקופצים לכם עכשיו לראש (נדמה לי שאין אמצע, דואט מוצלח הוא בלתי נשכח, דואט לא מוצלח הוא רע מאד), אבל לפניכם השירים שברובם מבוססים על אוספי Boy & Girl Singing המקוריים ועדיין מועכים אותי, להתעלף רק לדמיין את צמד הזמרים ששרים אותם ביחד.

רשימת השירים
להאזנה לחצו כאן (42 דק')
להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as, 78 MB)

1. Sucker – Mike Patton + Norah Jones
2. I Never Talk to Strangers – Tom Waits + Bette Midler
3. The Song of Slurs – Anita Lane + Mick Harvey
4. Travelling Light - Carla Torgerson (The Walkabouts) + Stuart Staples (Tindersticks
5. This Mess We're In – PJ Harvey + Thom Yorke
6. A New England - Billy Bragg + Kirsty MacColl
7. Katie Cruel – Bert Jansch + Beth Orton
8. Candy – Kate Pierson (The B-52's) + Iggy Pop
9. Interlude – Morrissey + Siouxsie Soux
10. Your Kisses Are Charity – Boy George + Dolly Parton
11. Done Dun – Nick Cave (The Birthday Party) + Lydia Lunch

להמשך >>

בלי שנסונים – מיקסטייפ שירים בצרפתית

התלבטתי הרבה אם להעלות כאן אוסף שירים בצרפתית. לא רציתי להתנצל על זה וגם לא רציתי לשכנע אף אחד לתת צ'אנס, אבל הנה זה בכל זאת קורה...

אני שומעת די הרבה צרפתית - שירי ילדים, פסקולים של סרטים אהובים ועוד כל מיני דברים אלבומים שמזכירים לי תקופות וחוויות מהחיים.

ערכתי לכם 9 שירים שאני אוהבת במיוחד מז'אנרים שונים, מחציתם אפילו מושרים על ידי דוברי אנגלית במקור. גם בלי להבין לגמרי את הטקסט וגם אם המבטא מזעזע, הצרפתית בשירים עושה מהם משהו אחר, משהו טוב לדעתי.

באלבום ההופעה של מוריסי Beethoven Was Deaf , יש קטע בו הוא פונה לקהל באולם Zenith בפריס ואומר: I still cannot speak French, I am very lazy. מאיזושהי סיבה בחודשים האחרונים לשהותי בפריס המשפט הזה שימש כהודעת פתיחה במשיבון שלי. לא יכולתי להתאפק ונתתי לו לפתוח גם כאן. האזנה מהנה

להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as, 43 MB)

להאזנה לחצו כאן (46 דק')

מילון צרפתית ראשון שאבא קנה לי

* Morrissey, 1993 – I still cannot speak French

1. Placebo, 1999 – Burger Queen

2. Noir Desir, 2001 – L'Enfant Roi

3. Visage, 1980 – Fade To Grey

4. Nina Simone, 1965 – Ne Me Quitte Pas

5. David Bowie, 1977 – Heroes

6. Tindersticks, 1995 - Plus Des Liaisons

7. Indochine, 1987 – Les Tzars

8. Mylene Farmer, 1995 – California

9. Leo Ferre, 1970 – Le Chien

להמשך >>

יש לכם אומץ לאינדי אמיתי? מיקסטייפ בוי ג'ורג' חגיגי

בוי ג'ורג', 1962

אתמול בהופעה של רונסון ראיתי את בוי ג'ורג' שר ומופיע אחרי המתנה של 25 שנים. הייתי בהופעה של מועדון תרבות ב-1985 אבל בתור ילדה קטנה שלא קלטה עוד כמה שנים היא תמשיך לאהוב את הזמר שעל הבמה, שגם בקושי הצליחה לראות.
גם אחרי שהתבגרתי התאפשרה לי פעם יחידה להגיע להופעה בחו"ל, אך ברגע שהגעתי לתחנת הרכבת בלונדון התבשרתי על ביטול ההופעה בגלל טרגדיה במשפחתו של ג'ורג'.

הרבה אנשים מרימים גבה כשמוצאים בין אלף התקליטים והדיסקים שלי את כל הדיסקוגרפיה של בוי ג'ורג'. דמיינו מישהו עובר על ספרייה מוזיקלית מסודרת אלפביתית ורואה באותC  את הדיסקוגרפיה של הקלאש, אח"כ את כל הדיסקוגרפיה של הקיור, סדרת American של ג'וני קאש ואז...Culture Club

לפעמים קשה להתחבר למוזיקה של ג'ורג' (שלא לדבר על כמויות הדאנס) אבל ברור לי שזה הזמר היחיד שכל פעם שקולו נשמע באוזניי, כאילו נטלתי חופן כדורי וואליום, או במילים של אילת יגיל "מצליח להעניק בעשר דקות מספיק חום להאיר את רמת גן".

אם לא די בכך, יחד עם זה מגיע בונוס שלא נגמר: בוי ג'ורג', לטוב ולרע, הוא אחת הדמויות המעניינות ביותר בעולם המוזיקה ולפעמים גם מחוצה לו. האוטוביוגרפיה המעולה שלו, היא מסמך מרתק על לונדון של שנות ה-70 וה-80 (פוסט-פאנק, מועדונים, מהפכת ג'נדר), והכי כיף שבתוך כל החרא של ילדות נוראית, סמים, כלא וקרובים מתים האיש מפוצץ הומור עצמי וממשיך להתאפר על אפכם וחמתכם.

רשימת השירים

להאזנה לחצו כאן (60 דק')
להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as, 55 MB)

רוב הקטעים באוסף הזה הם דואטים או שיתופי פעולה עם מוזיקאים אחרים והוקלטו בלייבלים עצמאיים, ואני בטוחה שעבורכם מהווים אלטרנטיבה (בלשון המעטה) למה שאתם בדרך כלל שומעים. אם אתם יכולים לפתוח את הראש ולהתרגש בלי להיות ציניים תזכו לשעה עם זמר ש"מראה למצחיקים האחרים איך נשמע זמר".

1. Ich Bin Kunst  -  מתוך המחזמר Taboo המבוסס על האוטוביוגרפיה של ג'ורג', 2002
   
2. The Crying Game – גרסה מחודשת לשיר בהפקת Pet Shop Boys (שגם עושים קולות רקע). שיר הנושא בסרט "משחק הדמעות" 1992
   
3. Losing Control - גרסת אנפלאגד מ-2002 לאחד השירים הוותיקים מקריירת הסולו של ג'ורג'. הביצוע המקורי מ-1992 נקרא Am I Losing Control והרבה יותר איטי
   
4. La Barque – שיר הנושא מהסרט הצרפתי Le Libertin (2000) המתאר את מאבקו של Diderot הפרוע לכתוב את האנציקלופדיה הראשונה. הבמאי הזמין את ג'ורג' לשיר את שיר הנושא כמחווה לאנשים שלא הולכים בתלם...
   
5. More Than Likely – דואט עם PM Dawn, 1993
   
6. Time Machine – דואט עם החברה הוותיקה Amanda Ghost, 2007
   
7. St. Christopher – מתוך האלבום U Can Never Be 2 Straight - 2002
   
8. American Heart – Bliss מארחים את ג'ורג' לדואט עם Alexandra Hamnede, 2009
   
9. The Deal – שיר וטקסט טיפוסי של ג'ורג' עם הגיטרה של השותף הקבוע John Themis, 2009 אבל התגלגל בהופעות הרבה קודם
   
10. Sweet Toxic Love – רוח התקופה בה ג'ורג' היה עמוק בתוך ענייני הודו והארי קרישנה, 1992
    
11. I specialize in Loneliness – מההרכב שנקרא Jesus Loves You, 1992
    
12. You Are My Sister – דואט עם Antony & the Johnsons, אנתוני כתב את השיר פחות או יותר לג'ורג', 2004
    
13. Pentonville Blues  – שיר רגאיי, אולי הז'אנר שג'ורג' יודע לעשות הכי טוב,  Glide & Swerve מארחים את ג'ורג'
    
14. That's the Way – השיר היחיד מאלבום של מועדון תרבות. דואט עם הזמרת המדהימה Helen Terry שליוותה הרבה את הלהקה, 1983
    
15. Somebody To Love Me – מארק רונסון מארח את ג'ורג' לדואט עם Andrew Wyatt באלבום שכולו מחווה לשנות ה-80, 2010

להמשך >>

מיקסטייפ חגיגי - יום הפועלים הבינלאומי 2011

הגיע היום להציג את המיקסטייפ השנתי שאני מכינה, אשר באופן מסורתי נערך לקראת האחד במאי ומוקדש גם לתכנים היותר רחבים שלו.
כמו בשנה שעברה, יש במיקסטייפ 9 שירים וגם מסמך עם פרטי השירים וכל המילים שיש להן חשיבות מיוחדת. בפעם הקודמת שולבו בין השירים טקסטים מתוך המניפסט הקומוניסטי של מרקס ואנגלס, השנה בחרתי לשלב טקסטים מתוך התנ"ך - פסוקים רלבנטיים לחוקי עבודה ויחס לאוכלוסיות מוחלשות.

התמונה מוקדשת מכל הלב לזוג קייט מידלטון והנסיך וויליאם לרגל החתונה המלכותית
 קרדיט: Oli Scarff, לחצו להגדלה

פניתי לחברים ומכרים בבקשה להמלצות, ולמיקסטייפ הנוכחי תרמו נמרוד דוויק, איילת פינקלשטיין, מיטל רוסו ודודו המנחם (הצעות אחרות יופיעו בשנה הבאה!) – תודה לכולם.

הערה לגבי השיר האחרון: כן, הוא בצרפתית וממש ארוך. הטקסט עמוס רפרנסים ליצירות ופרפרזות על פתגמים, ובכל זאת החלטתי לא לותר עליו כי אני מאמינה שאפשר להרגיש מה Noir Desir רוצים להגיד על אירופה גם בלי להבין את המילים. ביצירת המופת הזאת מתארחים נגן הסקסופון Akosh Szelevenyi והיוצרת Brigitte Fontaine. 

להאזנה לחצו כאן (56 דק')
להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as,77 MB)
לקובץ הטקסטים לחצו כאן (PDF, 603 KB)
למיקסטייפ אחד במאי 2010

רשימת השירים:

כסף מאמא – דני הדר (3:21)

Alliance – Robert Wyatt (4:24)

Waiting For the Great Leap Forwards – Billy Bragg (4:37)

The Masses Against the Classes - Manic Street Preachers (3:24)

Piss Factory - Patti Smith (4:36)

Sort of Revolution – Fink (6:34)

Hayseed Like Me - Pete Seeger (1:17)

Everything Counts - Depeche Mode (4:24)

L'Europe – Noir Desire (23:45)

להמשך >>

איך נשמע מוזיקה במכונית (ומה יקרה לרדיו)

 

 The Connected Car

בדיוק לפני שנה הנתונים הראו שכרבע מהאמריקאים מחברים את נגני ה-MP3 לרכב והרכב משמש רק מגבר. בהמשך החלו להופיע אפליקציות מוזיקה ורדיו לסמארטפונים המותאמות לנהיגה שניתן להפעיל באמצעות פקודות קוליות. לדוגמא עם Asteroid אומרים בקול שם אמן או שיר והם מתנגנים, בנוסף האפליקציה גם מזהה תחנות רדיו רלבנטיות לפי מיקום ב-GPS.

אך בראשית 2011 התגבר השיח על עתיד המוזיקה במכונית המקוונת ונעשה ברור ששירותי סטרימינג הולכים להתיישב במערכת ההפעלה של המכונית.
פנדורה היו ראשונים להציג את המערכת שמתחברת למכונית ומשדרת אליך את המוזיקה המועדפת ותחנות רדיו שיצרת בדיוק כמו במחשב. היצרניות הראשונות ששיתפו פעולה עם פנדורה היו BMW (כך זה עובד עם אייפון) וטויוטה (כך זה עובד עם מכשיר Entune).

פנדורה ברכב

בשבוע שעבר שירות הסטרימינג של MOG הצטרף למגמה והשתלב במערכת ההפעלה של מכונית המיני החדשה. בקליפ שמדגים את העניין אפשר לראות שהחיבור הראשוני מתבצע דרך הסמארטפון אבל בהמשך כל השליטה על תחנת המוזיקה המותאמת אישית נעשית דרך לוח המחוונים ברכב עצמו (בתגובות כבר אפשר לזהות דאגה מפני הסחת דעת מוגזמת מהנהיגה).

השפעה על הרדיו

50% מהאזנה לרדיו בארה"ב נעשית ברכב ואין פלא שה- Connected Car מפחידה את אנשי הרדיו. נדמה לי שהמאמר שפורסם בניו יורק טיימס עם הכותרת Will the Internet Kill Traditional Car Radio? הבהיל עוד יותר את אנשי תעשיית הרדיו שגם בלי קשר למכוניות כמעט כל שבוע כותבים טור שמבהיר כי יש להשלים עם העובדה שפנדורה היא התחליף לרדיו או המלצה לרדיו לאמץ את מה שפנדורה עושים.

מהרגע שמכניסים אינטרנט לרכב מחסלים את ה- local listeners כי אין יתרון ובטח לא מונופול לתחנות רדיו לפי מיקום גיאוגרפי (למעשה אפשר להאזין לרדיו גם ממדינה ויבשת אחרת), לכן התחרות בין התחנות תתעצם ויש חשש שרובן ישדרו תכנים דומים ביתר שאת וחלקן אף ייעלמו.

מצד שני יש הרואים בכך הזדמנות לתחנות קטנות דוקא להרחיב את קהלן ולהתאים את המודל העסקי שלהן על ידי פיתוח אפליקציות.
סביר להניח שיעבור לפחות עשור עד שרוב הרכבים יהיו מקוונים ובכל מקרה לא חסרות אוכלוסיות המעדיפות הפעלה פשוטה וקלה של רדיו רגיל על פני התעסקות עם תוכנת מחשב ברכב.

חוויות הולכות ונעלמות

בספר המרגש Love Is A Mixtape מתאר המחבר איך נהג שעות בכבישי ארה"ב תוך האזנה למיקסטייפ בקלטות שהכין במיוחד לנסיעה. בישראל אפשר אולי להשוות לנסיעה הארוכה מצפון לדרום, כמו מורפלקסיס המכין כל שנה פסקול מסע לאינדינגב. האם בעידן של music on demand במכונית עדיין תמשיך המסורת?
אחרי סיור במדיטק יעל רגב ואנוכי בטרמפ עם עומר סנש. כמות הדיסקים ששניהם מעבירים ומדפדפים יחד עם הדיסקים שזרוקים במושב האחורי ומכסים את רצפת הרכב עדיין זכורה לי. מאז לא ראיתי כאלה תמונות וגם לא את המחזה המצחיק של קרוב משפחה מתקין מערכת מפלצתית בתא המטען עם חיבור למחשבים ניידים בשווי גבוה ממחיר הרכב.

לפני שבועיים הופסק בעולם ייצור מכוניות עם טייפ.
לזכרם של ה- Car Cassette Decks הכנתי לקט מיוחד של סצנות מסרטי קולנוע (1980-2009) בהן מתרחש אקט של האזנה לקסטה בטייפ של האוטו:

להמשך >>

יום הפועלים הבינלאומי 2010 – מיקסטייפ חגיגי (ואירועי מוזיקה)

שנים יש לי אתר מוזיקה ואף פעם לא פרסמתי מיקסטייפ בשום מקום ברשת. שמחתי להכין את המיקסטייפ (הפומבי) הראשון שלי דוקא לכבוד האחד במאי, כשערכתי את האוסף הזה גם הבנתי למה קשה לי עם האחריות... שעות של התלבטות על מה לוותר מראש ומה ייאלץ להישאר בחוץ, האם חשוב לחשוף שירים פחות מוכרים, מה מספר הקטעים שצריך להשמיע ובאיזה סדר.
בסוף הוחלט שהמיקסטייפ הזה יהיה די "רזה" והשיקול העיקרי הוא הטקסטים. יום הפועלים פחות עובד על תחושות ורגש, ויותר עובד על תודעה!

אפשר למצוא את הטקסטים בקלות, אבל כדי להקל ולעודד אתכם לקרוא אותם הכנתי לנוחיותכם "שירון". במסמך תמצאו את כל השירים עם מידע נוסף עליהם וגם את קטעי הקישור. הא כן, במיקסטייפ הזה יש קטעי קישור בין השירים בהקראת Jon Ingram.


אגב, תודעה לא חייבת להיות מנומסת ורגועה :-) תבטיחו לי שתתחילו בווליום ראוי וחזק?

שיר עצבני – אבא
Still Ill (live) – The Smiths
Career Opportunities – The Clash
Working John, Working Joe – Jethro Tull
The Man Machine – Kraftwerk
Sunday's Slave – Nick Cave
Drag It Down – New Model Army
Nine To Five – The Kinks
Palo Alto – Radiohead
I Can't Wait To Get Off Work – Tom Waits

להאזנה לחצו כאן (41 דק')
להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as, 56 MB)
להורדת קובץ הטקסטים לחצו כאן (PDF,195 KB)
--------------------------------------------------------

אירועים מוזיקליים לכבוד האחד במאי
שימו לב, השנה חלקם הוקדמו בגלל השבת ול"ג בעומר. אם ידוע לכם על עוד אירועים שלחו לי מייל ואעדכן

30 באפריל
13:00 שכונת הדר, חיפה - עצרת והופעות
14:00 רדיו 88 - בועז כהן עם בועז ריינשרייבר וגדי רונן, בתכניות מיוחדת לאחד במאי, חג הפועלים וזכויות העובדים
16:00 גן מאיר, ת"א - עצרת, נאומים, הופעות אמנים ומסיבה

1 במאי
14:00 פארק דרום, ת"א - "מינוס אחד במאי" - הופעות של התזמורת הטרופית, מוג'הדין, פלישת חוטפי הגופות, אלי לס, אלכס דרול, אורי פרוסט, מורחת לקום, פיקה/קין + רוקי בי, TIPOTA NAXASO, ליכטיק, Zaka, בלטה, MONNGUSS/DELETE, די.ג'יי גרישה
17:00 לבונטין פינת אלנבי, ת"א - הופעת רחוב של סיסטם עאלי
2 במאי
היכל הספורטק, פארק גני יהושע, ת"א - הנוער העובד והלומד - פסטיבל זכויות האדם העובד - מוזיקה, הופעות, מעגל מתופפים
3 במאי
00:00 גלי צה"ל, "ציפורי לילה מתפייטות" עם רונה קינן ודורי מנור - התוכנית תוקדש ל-1 במאי ולשירי פועלים ועבודה

להמשך >>

שלוש הערות על מיקסטייפ

I'd rather hear The Beatles' Getting Better on a mix tape than on Sgt. Pepper any day.

המשפט הפותח, וכל הקטעים באנגלית בהמשך, מצוטטים מהספר Love Is A Mix Tape מאת Rob Sheffield.

1.

Most mix tapes are CDs now, yet people still call them mix tapes. The technology changes, but the spirit is the same…It's a fundamental human need to pass music around, and however the technology evolves, the music keeps moving.

העובדה שעד היום משתמשים במילה מיקסטייפ, למרות שאין סלילים ואין קסטות, גורמת לי לחייך לפעמים. שפה היא תודעה, והמילה מיקסטייפ לא רק ממשיכה לצוף, היא הולכת ומתקבעת בשמות של תוכניות רדיו, בלוגים, אתרי שיתוף, והתגלית האחרונה שלי היא Cassette From My Ex. אתר שאוסף מכם הגולשים "סיפורי מיקסטייפ" על רקע רומנטי. מיקסטייפים שליוו דייטים, התאהבות, זוגיות, בגידות, פרידות – הכל שם! לפני חודש נערכו מיטב הטקסטים לספר זיכרונות אמיתי הנושא את שם האתר:



2.

There are all kinds of mix tapes. There is always a reason to make one.
There are millions of songs in the world, and millions of ways to connect them into mixes. Making the connections is part of the fun of being a fan.
I believe that when you're making a mix, you're making history.
…A mix tape steals these moments from all over the musical cosmos, and splices them into a whole new groove.

היום כתב יובל דרור פוסט המתאר כיצד אתר MTV השתמש במיקסטייפ שערך אורי זר אביב עם יצירות של סול וויליאמס, מבלי לתת לזר אביב שום קרדיט.
לדעתי הפוסט מפוספס כיוון שהוא שואל האם על עריכת מיקסטייפ חל חוק זכויות יוצרים, בעוד שזו אינה הפואנטה. מבחינה משפטית כרגע התשובה לשאלה היא לא. (קראו את התגובות). זר אביב בכלל לא היה בכיוון של "קניין רוחני" ואפילו הגדיר, כראוי ובצדק, את המיקסטייפ כניתן לשיתוף והורדה. זר אביב רק ביקש קרדיט שמגיע לו ועוד איך. זו לא סוגיה משפטית, זו סוגיה אתית. אבל חברה מסחרית חצופה כמו MTV רחוקה מלהבין את המורכבות של אהבת מוזיקה והשקעת הרגש, הזמן והמאמץ הנדרשים בעריכת מיקסטייפ.

3.

The times you lived through, the people you shared those times with – nothing brings it all to life like an old mix tape. It does a better job of storing up memories than actual brain tissue can do.
Every mix tape tells a story. Put them together, and they add up to the story of a life.

טרם סיימתי לקרוא את Love Is A Mix Tape אבל אני מקווה שהפיסקה האחרונה הבהירה שהוא חובה לכל מי שעשה מיקסטייפים בחייו ולכל מי שאוהב וקשור למוזיקה בנימי נפשו. כל פרק מוקדש לאוסף שירים אחר שליווה את חייו של המחבר, רוב שפילד, בדגש על שנות ה-90 בהן הכיר וחי עם אשתו שמתה בפתאומיות.
יש בספר קטעים שיגרמו לכם לצחוק בקול רם, ויש קטעים שיחנקו לכם את הגרון. הספר יצא ב-2007 וזכה לשבחים רבים ואף הופיע ברשימת הספרים הטובים ביותר של העשור בנושא מוזיקה של מגזין Paste. שפילד הוא עיתונאי מוזיקה אמריקאי ותיק המפורסם כעורך במגזין Rolling Stone. הספר שלכם ב-43 שקלים (כולל משלוח!)

להמשך >>

תחיית הקסטה (מס' 3)

העירו לי שבפוסטים הקודמים לא התייחסתי למיצג הויזואלי של הקסטה. אולי הייתי צריכה להתחיל מהברור מאליו: הסמל החזותי של קסטה לא מפסיק לככב על בגדים ואביזרי לבוש, הזמנות למסיבות, עטיפות של דיסקים ויצירות אומנות. עשרות דוגמאות ושימושים נוספים תוכלו לראות גם ברשימה שכתבתי בעבר על מיחזור קסטות.

בדימוי מעורר הנוסטלגיה של הקסטה עושים שימוש באתר החדש Mixwit (תודה לקלינמן על ההפניה). כמו אתרי מיקסטייפ אחרים, הגולשים מוזמנים להכין אוסף שירים ולהקדיש או לשתף אותו עם אחרים, דרך מייספייס, בלוגר, פייסבוק ועוד. אבל הם גם יכולים לשלוט על עיצוב המיקסטייפ שמוגש על "קסטה" וירטואלית. ניתן להעלות תמונות, לשנות צבעים וטקסטים ולעצב קסטה אישית שתנוגן דרך האתר (ויש אפילו אנימציה שמסובבת את הסלילים :-)

ואם כבר מיקסטייפ שימו לב לתכנית הרדיו של Dinosaurs and Robots: בכל שבוע ביום ששי, הם ישדרו מוזיקה מתוך קסטות ישנות שנמצאו במזבלות או נרכשו ב- garage sales. חייבים להודות שמדובר במעשה די מקורי ואמיץ. באתר תוכלו כמובן לראות את רשימת השירים ולהאזין.

לסיום, ירדן לוינסקי מהקולקטיב מפנה לפנינה אמיתית – סקירה מדהימה של מכשירי הטייפ הגדולים שנהגו ללכת איתם ברחוב וגם היו אצל חלקנו בבית. הסקירה מתחילה מ-1980 ועד דעיכת המכשיר ב-1989. הכתבה מפרטת עשרות דגמים של טייפים בליווי תמונות קאלט, נותנת סיקור תרבותי מצוין של התופעה וזה תענוג לראות כיצד ניסו החברות לנפח את הטייפים עוד ועוד ולהוסיף להם כל מיני שכלולים. חובה לדפדף כרונולוגית!

להמשך >>