דפים

יום חמישי, יולי 15, 2010

bandcamp עושים את הבלתי יאומן וחוזרים אחורה בזמן! / יאיר יונה

bandcamp, הפלטפורמה האדירה והצנועה הכל כך חביבה עלינו המוזיקאים והלייבלים, שמאפשרת לאמנים לשים את המוזיקה שלהם לסטרימינג וגם לרכישה בקבצים וכמוצר פיזי, הודיעה היום על שינוי במודל העסקי שלהם. כלומר, היא הצהירה על מודל עסקי כי כנראה עד עכשיו לא היה משהו כזה. האנשים שהרוויחו מבנדקמפ עד כה היו המוזיקאים, כך נראה לפחות כלפי חוץ.
ההחלטה שלהם נראית לי אומללה. לא בגלל שהם פוגעים בכיסי האמנים פגיעה מינורית, אלא מכיוון שכחברה הם הולכים אחורה בזמן ולמעשה יורים לעצמם ברגל ולו ברמת המוניטין.
עד כה בנדקמפ נתנה לאמנים העצמאים את האופציה לפתוח עמוד, לעצב אותו קלות, ולשים את המוזיקה שלהם באופן חופשי ואף איפשרה כלים מגניבים כמו player שאפשר לאמבד אותו בחופשיות. המוני מוזיקאים פתחו שם פרופילים ופוצצו את האתר במוזיקה ולמעשה כל כך הרבה אמנים עשו את זה עד שבחצי השנה האחרונה סכום הכסף שעבר דרך האתר מהצרכן לאמן, עבר את סף מליון הדולר.
סימן שאלה
אממה, בהודעה לעיתונות שיצאה היום, הכריזה בנדקמפ על מודל חדש ובו היא מפסיקה להיות הדלאי לאמה של מוזיקאי האינדי, והחל מאוגוסט היא תחל לגבות 15 אחוזי עמלה על כל רכישה שתתקים באתר ו-10 אחוזי עמלה אם סך כל העסקאות של אותו אמן עברו את סף 5000 הדולרים.
על ידי כך, הצליחה בנדקמפ בהחלטה אחת אומללה לאבד את כל היופי שבשירות שלהם וגם את האמינות. עד כה, ובשונה מאתרים כמו סידיבייבי ואייטיונז, היא לא נגעה לאמנים בכיס (והצליחה לשרוד, מסתבר) והעבירה להם את מלוא הסכום ללא התערבות, אבל במודל החדש וגביית העמלה הצליחה בנדקמפ לעשות את הבלתי יאומן והיא חוזרת בזמן למודלים משנת 2005 וזה מגוחך.
משהו קרה שם, אני חושד. איזו החלטה פזיזה, לחץ של קרן ההון סיכון\משקיע פרטי, שינוי בכוח האדם ומקבלי ההחלטות – משהו מפתיע, שהרי אין סיכוי שחברה שהביאה בשורת יזמות מבריקה ושינתה את כללי המשחק, חוזרת אחורה ומבקשת לאכול קצת מהבשר שרץ על השולחן.
אתר כמו בנדקמפ שהתחיל בצורה מסוימת, מחוייב לאנשים שעשו אותו פופולרי – כלומר ספקי התוכן – כלומר המוזיקאים, ואסור לו לגעת להם בהכנסה. למה? טוב ששאלתם.
אם בנדקמפ היו מתחילים מראש כשירות לאמנים שמאפשר להם לשים את המוזיקה ולמכור אותה אצלם והם גובים עמלה – ניחא. לגיטימי. אבל הריח שעולה בנחיריים שלי הוא של ניצול ציני, בקטנה, לא מורגש, של המוזיקאים, כמו אותן 35 אג' של עמלת בנק על איזה 'שרות כספומט' או משהו כזה. שהרי בנדקמפ עצמה לא יצאה במסעות פרסום אדירים לאתר שלהם. הם נתנו לאחרים לעשות את העבודה. ולמוזיקאים זה היה כמובן אינטרס, להפנות אנשים לאתר הזה שבו יש קשר ישיר בין הצרכן לאמן ואף אחד לא מתערב. יותר ויותר אנשים נרשמו, יותר תוכן מוקם באתר, הוא הפך להיות אחד מערוצי הפצת המוזיקה הקריטיים והחשובים ביותר – והכל בזכות עבודה של מישהו אחר. כמובן, הם פיתחו והשקיעו כסף, אבל הביזנס מודל שלהם היה צריך להיות אחד משתיים:

1. גביית עמלה מההתחלה- כל הקלפים על השולחן
2. ידיעה שהם הולכים להיות כלי חשוב בסוף העשור, וניצול של כוח ההפצה האדיר שלהם בשביל מכירת שטחי פרסום\בניית חבילות פרימיום מעניינות שהשימוש בהם יעלה כסף.
עכשיו בואו נדבר רגע על כסף.
אם אמן מוכר באנדל (חבילה) של כל האמפישלושים של האלבום שלו בשמונה דולר לדוגמה, גביית 15 אחוז תקנה לבנדקמפ 1.2 דולר. האמן לא יגווע מרעב (הוא גם ככה רעב) בגלל הקיזוז המינורי הזה, אבל בואו נדבר על מכירה של 100 באנדלים כאלה בחודש על ידי האמן – לא בשמיים – האמן הפסיד 120 דולר. שוב, לא יגווע ברעב בהעדרם אבל גם לא יוכל לקנות גיטרה מרטין טריפל בזכות הדולרים האלה.
בנדקמפ לעומתם, יעשו אחלה כסף. 120 דולר כפול 100 אמנים בחודש (ואני הולך על המינימום של המינימום) יקנו לבנדקמפ 12000 דולר בחודש. עכשיו בואו נצא למסע של 12 חודשים ונקבל הכנסה של 144,000 דולר בשנה, רק על מאה אמנים שמכרו כל אחד 100 באנדלים – לא כמות היסטרית והאתר, שלא עושה דבר בשביל לקדם את התוכן שבו, מרוויח רווח נקי. הרי את עלות ההקמה כבר עברנו ונשארה תחזוקה שוטפת ורצון לרווח – וזה לגיטימי לגמרי, עסקה טובה זו עסקה שכל הצדדים המעורבים בה מרוויחים.
אתרים בימינו, צריכים להיות חכמים יותר בכל הקשור לטיפול בתוכן שהם מקבלים בחינם, בטח ובטח אם ספקי התוכן עושים מעל ומעבר כדי להפנות את כל הטראפיק לאתר שלהם – ואסור להם לגעת לספק התוכן ברווחים – אלא אם הוגדר כך מראש. המודל העסקי הנוכחי חייב להסתמך על אלו שיש בכיסם את הממון ושואפים להחשף לתפוצה אדירה של קהל העונה לפלח שוק מאד מסוים.
האם זה הוגן? אפשר להסתכל על זה בשתי צורות. כן, אתר צריך לעשות כסף. אבל זו שאלה של טיימינג. כי לא, אתר הוגן לא יבנה זירת הפנינג גדולה תחת כסות חינמית, רק כדי לגבות כסף ברגע שהצליחו לגדר את הלקוחות בלוקיישן אחד, כאשר העבודה הקשה – גיוס תכנים + פרסום, בכלל לא נעשית על ידו.

יאיר יונה הוא מוזיקאי (www.yairyona.net), בלוגר (small town romance) ושותף לניהול הלייבל אנובה מיוזיק
פייסבוק / טוויטר (גרסה באנגלית של הפוסט מופיעה כאן)

12 תגובות:

נמרוד אמר/ה...

האמת, כמי שלא מכיר את המערכת, הנחתי שבנדקמפ גובים עמלה כבר היום. בכל מקרה, עמלה של עשרה אחוזים ויותר היא פשוט מוגזמת, ופשוט דורשת שמישהו יעתיק את המודל העיסקי שלהם עם עמלה נמוכה יותר.

בבנדקמפ יש גם הרבה מאוד אמנים שנותנים את מרכולתם בחינם (או ב"כל מחיר שתבחרו"). האם בנדקמפ יאפשרו להם להמשיך לפעול באתר?

אנונימי אמר/ה...

האמת , מיותר .

נניח מישהו קנה מבאנד קאפ, ואפילו שילם מחיר טוב ב "שלם כפי שתבחר".
וואלה, מעשה ציוני.

אבל תמיד יהיה מי שישתף, ויתכן שבעצמו קנה קודם, ככה שלצד שלישי יש עכשיו אפשרות בחירה בין החומר החופשי המשותף, לעומת מה שמוצע בבאנדקאפ (או כל דבר אחר בכסף).

כמובן שיבחר בערוץ השיתופי, החינמי.

ת'כלס, דיון מיותר שסופו , או עתידו , ידוע.

פרנק זעתר אמר/ה...

הם לא נוגעים באמנים שנותנים את המוסיקה בחינם, זה ישפיע רק על אלה שלוקחים כסף.

רועי פוברצ'יק אמר/ה...

אני חייב להודות שקשה לי להסכים עם מה שאתה אומר.
אני לא רואה פה איזה "תרגיל". בסופו של דבר הם נתנו שירות טוב מאוד תקופה ארוכה ונכון שהרבה אמנים הביאו לפופלאריות שלהם, אבל גם בזכות הפלטפורמה שלהם המון אמנים התקדמו. זה די ניצול הדדי.

בכל מקרה, אני חושב שזה צעד שהיה חובה עליהם לעשות.
נתת לי השראה לפוסט תגובה בנושא.
אפשר למצוא אותו פה:
http://tracksinthesound.blogspot.com/2010/07/blog-post_16.html

אחד שכתב את הפוסט המקורי אמר/ה...

אני חושב שלחזור אחורה ולחייב את האמן זו טעות קריטית, גם אם האחוז הוא נמוך יותר משאר המקומות.
זה קצת כמו עם פרינגלס - once you pop you cannot stop.

שישברו את הראש ויחשבו על מודל הכנסה מעניין ויעזבו את הכסף של האמנים בשקט. אחרת זה נראה כמו איזה תרגיל מספיק מתוחכם. לא לזהות את התרגיל הזה, זה קצת נאיביות. וזה בסדר, החיים צריכים להיות נאיבים אחרת כולנו נרד מהארץ.

יאיר

רוני קלבו אמר/ה...

גם אני חושבת שזה הגיוני ולו רק העמלה היתה סבירה יותר. לגבי החזות הפילנטרופית ההתחלתית - זה מודל עסקי שכיח ביותר. מתחילים חינם, ברגע שתופסים תאוצה / קהל, מתחילים להצביע על הכיס.
אבל כן, היה נחמד יותר אם הם היו מסתמכים על פרסום או אמצעי אחר להפקת רווחים. בענייני מוסיקת אינדי ובכלל אני בעד בעלי עסקים שאינם לגמרי גרידיים.

אלון שבות אמר/ה...

אני ממש תמה.

למשל ג'ואנה ניוסום גובה כסף ... זה לא פשע ?

עכשיו אפשר להגיד , שמי שהולך זו בחירה שלו.

ואני אומר, לא תשימו מכשול בפני עיוור, כלומר באיזה זכות היא דורשת עמלת הופעה ומציפה את הדילמה.

המסקנה שלי, שאין היגיון בכלום.

כן ג'ואנה, לא ג'ואנה, כן גובים, לא גונבים.

הכל פרוץ, ונתון להחלטת הפרט.

שחר אמר/ה...

הטעות היא קודם כל לחשוב שמישהו חייב למישהו משהו, שהאינטרנט והאתרים הם גופים פילנטרופים.

שנית, מדובר כאן על פלטפורמה שנותנת למוזיקאי, כ-ל מוזיקאי, לשים את המוזיקה שלו על הרשת ללא התחייבות מוקדמת, ולשלם עמלה עבור מכירה. זה יותר טוב ממפיצים שלוקחים עמלה על עמלה או תשלום מראש, בנוסף על התשלום של האתרים הגדולים והידועים, אם בכלל הם יסכימו לקבל אותך.

שלא לדבר על עלויות הקמה ואחזקה של אתר פרטי למוזיקאי. שגם אם אינן גבוהות כל כך, עבור הרבה חובבנים ומוזיקאי אינדי מדובר בהרבה כסף ובהמון טרחה (כל מי שפרצו לו האקרים טורקים לאתר או שאיבד דאטה בייס, או אפילו סתם שעות על שעות של עיצוב יודע על מה מדובר).

אתה מציע פרסומות? וואו, בוא נדבר על חזרה לעבר.
היום אין "מודל", רוב האתרים מתחילים בפעילות של "משוגעים לדבר" ואז מתחילים להתגלגל. אם יש פוטנציאל לרווח, אז למה לא לנצל אותו? שינויים במודלים וגמישות לאורך זמן הם הכרח כיום.
אז נניח שעד עכשיו לא לקחו כסף ועכשיו כן, אפשר לחשוב שהם הרגו מישהו.

ביטפורט לדוגמא העיפה (בניגוד למודל הזנב הארוך שכולם אהבו לצטט) מתוך האתר אומנים ולייבלים שלא עמדו ביעדי מכירות. זה הרבה יותר מסריח לדעתי, במיוחד כשרוב האומנים הקטנים שם מרווחים אחוזים מגוחכים (אם מחשבים את העמלות והעלויות של המפיצים)

בסה"כ, כולם יוצאים מורווחים, 10-15 אחוז הם לא משהו כזה רציני לעומת בוא נגיד, מה שלוקחים לך בשביל לשים שיר בפלטפורמה סלולרית. שכל אחד יעשה את החישוב שלו, השקעה עצמית או עבודה מול אתרים ששוחטים באחוזים, או להמשיך עבוד על בסיס "לא מכרת לא שילמת"

Rona אמר/ה...

הי יאיר,
דוקא הכל היה ידוע מראש
http://bandcamp.com/faq#cost
נראה לי הגיוני לגמרי שסטארט-אפ יחכה עד שיגיע למסת משתמשים שתאפשר לו אכן להגיע לרווח סביר מעמלות הפצה, ולא נראה שזאת חזרה לאחור.כיום לא ברור לאף אחד איך עושים כסף משירותים חינמיים ואפילו חברות ענק כמו פייסבוק רחוקות מלמקסם את פוטנציאל הרווח שלהם (שהוא בסופו של דבר אחת הסיבות העיקריות שבגללה נכנסים לסיפור המטורף הזה של סטאראפים)
חלק מקבוצות העיתונות של רופרט מרדוק החלו לגבות תשלום על תכנים עיתונאיים ועד עכשיו זה הולך להם טוב. אני מסכימה איתך השירות שלהם לעומת שרות שניתן בחינם צריך לספק ערך מוסף ולהות פלטפורמה יותר אטרקטיבית אחרת תהיה עזיבה של מוזיקאים וצרכנים.
בכל מקרה, אמ תשצליח להתפרנס מהמוזיקה כל הזמן, עם או בלי ה15%

אנונימי אמר/ה...

אני דווקא לא מסכים איתך. באנדקאמפ זה האתר הראשון שגרם לי לפתוח את הכיס ולהוציא את הPaypal לטובת מוזיקה באינטרנט.

1) כי זה מאוד ממוקד - רואים רק את התוכן של האמן, זה לא כמו מייספייס או אתרים אחרים שמנסים לשאוב אותך לתוך האתר הכללי והתכנים האחרים שלו, כאן הפוקוס על האמן שרצית לראות בלבד, וזה כבר המון.

2) כי זה מאוד פשוט - אין בולשיט, 5 דקות ואתה כבר עם לינק להורדה.

אולי אם זה יילך להם הם כן יורידו קצת את העמלות, ואולי אם אפילו צריכים לנקוט במודל דינאמי (כמו Project Wonderful) ולא להיתקע עם ה-15% האלה. אבל דווקא העובדה שאני יודע, עכשיו, שאלו 15%, גורמת לי רק לרצות יותר לקנות שם. כי אני כבר יודע שבחנויות דיסקים מגיעים עד לאמנים שקלים בודדים, וכאן אני יודע שמגיע אליהם הרוב.

אם זה ייגרום למחירי האלבומים לעלות, אז בסדר. אני מעדיף לקנות שם ולדעת, שוב, שהאנשים שאני אוהב גם מקבלים את הכסף ולא מנגנון ההפצה. אין לי שום בעיה לשלם על פלאפל וגם לא על מוזיקה.

ונקודה אחרונה - אחרי העלויות הברורות של תקשורת, שרתים, וכל זה - בתור אחד שגם עובד קצת כמתכנת, לאנשים האלה שמאחורי הקלעים, גם אם הם מחזיקים מקלדת ולא קלידים, מגיע שכר על עמלם...

וזה הכל.

יעל ר. אמר/ה...

אתה אומר שהאתר הצליח לשרוד עד היום - איך בעצם? ממה הוא מרוויח?
(אני שואלת כמי שלא ממש מכירה את האתר יותר מדי)

באשר לפרסומות, הן אכן אפיק המניב רווחים, אך לא גדול מספיק. כיום אתרים ישראליים כמו וואלה, וויינט וכו' מצאו אפיקים אחרים להשגת רווחים (אם זה שיתופי פעולה מסחריים, חנויות מקוונות וכו').
לכן, יש איזשהו היגיון בגביית עמלה מהרווחים כדי לקיים את האתר, השאלה היא יותר לגבי גובהה הרצוי.

עידו שחם אמר/ה...

אני מבין את המהלך של באנדקאמפ ומבין את הכעס של האמנים. אבל כבר מזמן אמרו שיגיע העת שבו יגמרו כל מסיבות החינם באינטרנט, והנה דוגמה לכך.

לא יודע מאיפה האתר עשה כסף מלפני כן. לעשות כסף מפרסומות זה לא כזה וואו, צריך טראפיק עצום בשביל לראות מזה משהו (עשיריות האחוז מקליקים על פרסומות בממוצע, ובמודלים חדשים רואים כסף רק מהקלקות). אל תשכחו שאתר שכזה דורש תחזוקה מתמדת, פיתוח, תמיכה ללקוחות, וכל שאר המנגנון שיש בחברת היי טק.

10% אגב זה לא כזה נורא. ב-iTunes לוקחים 35% כמדומני על מכירה של כל שיר, ללא יוצאים מן הכלל. אם אמנים ירצו למכור את המוזיקה בפלטפורמה פרטית שלהם, הם יגלו שיש לזה עלויות נלוות שהן הרבה יותר מ-10% לשיר (להרים אתר, תחזוקה, תשלומיים חודשיים לספק, וכו'), אולי חוץ מהאמנים שמוכרים ממש הרבה.

אז סך הכל למרות השינוי הזה באנד קאמפ הוא עדיין אופציה מעולה להפיץ מוזיקה בחינם, וגם אופציה טובה למכור מוזיקה למי שחפץ בכך. ואם הם צריכים לקחת 10% מהאמנים בשביל להמשיך ולשרוד, אדרבא, עדיף מאשר יסגרו את השערים.

הוספת תגובה