מחשבות על בזבוז מזון

היום מציינים ברחבי העולם את Blog Action Day (#BAD11) המוקדש לנושא מזון. אלפי בלוגרים יכתבו פוסט שיציג היבטים שונים בנושא, אתם מוזמנים להירשם ולהצטרף.

השפיץ של הנקניק בסופרמרקט

שאלתי במחלקת נקניקים אם אני יכולה לקבל את שפיץ הנקניק עבור הכלבה ששמרתי עליה. ראיתי שהמוכרת מתכוונת לזרוק לפח את קצה גליל הנקניק וחשבתי שאוכל לפנק בו את הכלבה. המוכרת סירבה בתוקף ונשבעה שאוסרים עליה לתת את הנתח הזה, הראתה לי פח מלא בקצוות נקניקים. הבשר לא מקולקל, הוא בסדר גמור, פשוט בשוליים כבר קשה לחתוך פרוסות בגודל שישביע את רצון הלקוחות, זה מובן. אבל אם ניקח שני שפיצים כאלה בכל נקניק, נכפיל בכמות הנקניקים שנמכרים בכל חודש, בכל סופרמרקט, אפשר להבין שיש פה פרות שלמות ועופות לא מעטים שהופכים אשפה.
איזה נזק נגרם אם השאריות ניתנות ללקוחות המבקשים זאת כצ'ופרים לחיות המחמד שלהם? האם רשתות המזון חוששות שנעביר את שאריות המזון הטרי הזה לאנשים עניים, חס וחלילה, ונגרום לירידה במכירות המזון?

נימוסי שולחן שפג תוקפם

אנשים שחיים בהזיה וחושבים שמה שיעשה אותם ליידי או ג'נטלמן זה תמיד להשאיר קצת אוכל בצלחת או שלא יאכלו את הביס האחרון, אויש נו.

שום ופטרוזיליה

לפני שלוש שנים דיברתי עם חבר שעבר לאוסטרליה על מחירי ירקות ופירות שם ובישראל. נפל לנו האסימון שראש שום וצרור פטרוזיליה, מזונות בריאות שלא יסולאו בפז, נערמים בחנויות בלי יותר מדי תשומת לב ונתפסים לא יקרים במיוחד, איך בעוד כמה שנים ייחשבו חומרי גלם יקרים ומבוקשים כמו היחס בהווה לנפט. אני חותכת שום ופטרוזיליה בהכרת תודה שיש לי אותם בכלל ובטוחה שמעצמות אמיתיות בעוד שלושה עשורים לא יהיו אלה שרודפות אחרי נפט אלא כאלה שיהיה להן שום ופטרוזיליה. תגידו שאני מגזימה אבל פעם גם לא חשבו שמים יעלו כל כך הרבה כסף.

אירועים שמחים יכולים להיות עוד יותר משמחים

חתונה בחודש קיצי. מוכר לרובכם, מספר המוזמנים ידוע מראש ועדיין כמויות המזון לא פרופורציונליות, מספר המנות גדול מדי והמלצרים מפנים צלחות גדושות בירקות, דגים ובשרים. במיוחד זוכרת מאות צלחות גלידות עשויות פירות שנמסו, שולחנות ענקיים עם אגמי חלב שצפים בהם קילוגרמים של פירות טריים. הכל יורד לטמיון. מובן שלאורחים חשוב לארח ברוחב לב ובשפע ואני האחרונה להטיף לאחרים לאכול מעט, רק מקווה שכבר יקומו בתי המלון וגני אירועים שיסכימו ויידעו איך לטפל בעודפים של אוכל ולהעביר אותם הלאה למי שצריך.

ללמוד מאמא

אמא שלי גדלה בבית שבו מקליפות אבטיח ופרחים עושים ריבות, כשפירות "עייפים" עושים מהם מיצים או עוגות, מגרעיני מלון שנאספו כל הקיץ מכינים משקה אלוהי, ממיץ הבשר לאחר בישול הצלי מכינים ציר למרק, לא נותנים לחלב להתקלקל – כמה ימים לפני כבר מרתיחים אותו ומכינים דייסת אורז. הכל נשמע כאילו חינני וגורמה אלא שהחיים היו כל כך קשים שלא עושה שום חשק להתרפק על הזמנים האלה. אבל אולי יש דברים שכדאי ללמוד כי גם לנו, או לילדים, הולכים להיות חיים קשים בכל הקשור למזון, ואולי בעצם עכשיו זה כבר קורה.

להמשך >>

השפעת המשבר הכלכלי על מוזיקאים וסטארטאפים של מוזיקה

לפני שנה שמחתי לקרוא שה-RIAA בארה"ב נאלץ להצטמצם כיוון שחברות מוזיקה גדולות אותן הארגון מייצג מרוויחות פחות (הפגיעה הקשה בהכנסות היתה אצל EMI) ולכן מעבירות פחות כסף ל-RIAA. ההתנהלות הכוחנית והכמעט מאפיונרית של הארגון הזה לא גרמה להרבה אנשים להזיל דמעה אבל המשבר הכלכלי בארה"ב כמובן פגע בכולם:

באותה תקופה החל גל רציני של פיטורים בתחנות רדיו בארה"ב, הונם של רוב המוזיקאים העשירים בבריטניה התכווץ ב-10% לפחות (בעיקר בגלל הירידות בערך של נכסי הנדל"ן ושל תיקי ההשקעות של אנשי תעשיית המוזיקה) ואחרי העשירים השבעים הגיע תורם של אמנים רבים אחרים שבקושי הצליחו לשרוד. שימו לב שאני לא מדברת על הבעיות הכלכליות של תעשיית המוזיקה בגלל שינויי הצריכה וכיו"ב אלא על השפעתו של משבר כלכלי ברמה לאומית/בינלאומית.

ב-2009 נערך על ידי LINC סקר גדול בין מוזיקאים שבדק את השפעת המיתון הכלכלי על אמנים ונקרא בפשטות The Artists and the Economic Recession. בסקר עלה שהבעיות העיקריות הן מן הסתם ירידה גדולה בהכנסות, חוסר יכולת לממן פרויקטים עתידיים, מיעוט בהופעות, כניסה לחובות ופגיעה במורל.

מהצד החיובי התברר כי בזמן מיתון האומנים השקיעו יותר זמן בעבודה ויצירה ושחלה עלייה משמעותית בשיתופי פעולה עם קולגות ועם הקהילה. היו אמנים שדוקא הלכו לקראת קהל המעריצים שנפגע גם הוא מהמשבר הכלכלי, וניסו להוריד את מחיר הכניסה להופעות ואפילו ניגנו שירים ברוח המצב.

בארה"ב הכריזו שהמשבר הגדול הסתיים רשמית בחודש יוני אבל במאמר שפורסם ב-billboard אספו עדויות של בכירים מחברות שירותי מוזיקה והבהירו שההכרזה היתה מוקדמת.

המקרה של music startups

בתוך המצב העגום הזה התנהל כל הזמן דיון לגבי סטארטאפים של מוזיקה, לכאורה לא חשובים כמו המוזיקה עצמה אבל בפועל אלה השירותים הטכנולוגים והאפליקציות שיותר ויותר אחראים להגיש ולהנגיש לנו את המוזיקה.

אני לא מומחית בכלכלה או סטארטאפים, אבל הבנתי שכנראה הם ישות מיוחדת לאור העצות והדעות המגוונות (והסותרות!) לגבי תזמון ההשקעה והעיסוק הספציפי במוזיקה. אני מביאה את הידיעות המעניינות ביותר שאספתי בסדר כרונולוגי:

מרץ 2009
כתבה שקצת הדהימה אותי מתארת את המצב העגום של סטארטאפים המתעסקים ספציפית בשירותי סטרימינג. הם נמצאים במצב אבסורדי שבו הם לא רוצים להגדיל את מספר המשתמשים, כיוון שכל משתמש עולה להם כסף (תמלוגים). בנוסף גם חברות התקליטים לא אוהבות אותם ולא ששות לשתף פעולה עם מי שמחסל את הדיסקים בהם הן עדיין נאחזות. אם הדברים אכן מדויקים לא ברור איך מראש הסטרימינג תפקד.

אפריל 2009
מנכ"לCreative Commons  שולח מסר מרגיע ואומר שדוקא מיתון הוא הזמן הנכון להקדיש מחשבה ועבודה בסטארטאפים. כמו האומנים שמצאו יותר זמן ליצור בזמן המשבר, כך גם השקט מרדיפה אחר כספים מעניק יתרון למי שבאמת רוצה לתכנן ולתכנת. לטענתו דוקא בתקופות של משבר צצו חברות עם רעיונות חדשניים.

אוגוסט 2009
Bruce Warila נותן נקודת מבט של משקיע ויזם ומנסח מסמך המתאר את מצב ההשקעות בחברות מוזיקה. לטעמי כשהוא מפרט "where are the investment opportunities" זה מרגיש כמו סיסמאות במצגת פאואר פוינט. בשורה התחתונה הוא מסכים שהמצב קשה אבל הצלחה אינה בלתי אפשרית.

פברואר 2010

מתפרסמים ריכוזי נתונים לגבי ההשקעות בחברות טכנולוגיה העוסקות במוזיקה לשנת 2009 שנחשבה קשה ביותר. ככה נראית החלוקה הגיאוגרפית של ההשקעות (קליפורניה מובילה בארה"ב, בריטניה מובילה באירופה) ואלה הסכומים שקיבלו החברות, חלקן אלמוניות וחדשות אבל יש ביניהן גם ותיקות.

אפריל 2010

Musicians for Music 2.0 – יוצאת לדרך קרן מיוחדת שנועדה לממן סטארטאפים של מוזיקה, המטרה לתמוך ב-12 פרויקטים בשנה. שימו לב להצהרת הכוונות ותכנית העבודה שמציג מייסד התכנית Charles McEnerne.

יולי 2010

שמעתם על חברת הסטארט-אפ m-Wise מהרצליה? היא תיהפך למפיצת שירים ואלבומים בסלולר של חברת המוזיקה הגדולה בעולם, יוניברסל. וזה היה רק כדי לדחוף נקודה ישראלית ולשאול עד מתי נשייך חברות כמו m-Wise להייטק הישראלי ומתי אפשר לקטלג אותן כחלק מתעשיית המוזיקה.

ספטמבר 2010

Brenden Mulligan מחברת ArtistData המעולה פרסם טיפים מעשיים כיצד לצאת לדרך עם סטארט-אפ של מוזיקה. הטור הראשון מדבר על קביעת מדדים והטור השני עוסק בנכונות לשלם על המוצר.
בשונה מאחרים, מאליגן מתייחס לסטארטאפים שנותנים שירות לאומנים. הוא מדבר על סטארטאפים שהלקוחות שלהם מוזיקאים ולא הקהל.

אגב מעניין לקרוא מהכיוון ההפוך, שיש מי שרואה את מודל הפעילות של חברות סטארט-אפ כמתאים ביותר להתנהלות עסקית של להקות ומוזיקאים. אני יודעת שיש תפיסה שענייני ביזנס מלכלכים את טוהר המוזיקה אבל אחרי שנרגעים נזכרים שבסוף החודש כולם צריכים לשלם חשבונות.

אוקטובר 2010
Dalton Cadwell מי שהיה מנכ"ל imeem, אתר מוזיקה שנסגר אחרי 6 שנות פעילות, מרצה על הכישלון ומסביר למה לסטארטאפים של מוזיקה אין סיכוי להצליח מבחינה כלכלית. לטענתו בתעשיית המוזיקה יש אנשים חכמים ומוכשרים אבל יותר מדי אופטימיים... הרצאה נדירה בכנותה ועמוסה בתובנות של ניסיון מקצועי.

כצפוי התגובה להרצאה הזאת לא איחרה לבוא, מנכ"ל אתר המוזיקה MOG עונה לקדוול: Music Startups Do Work

 

Zero Interest In Music (Startups)

מעל שנה אני עוקבת אחרי הזיגזג בנושא סטארטאפים של מוזיקה, אבל מה שהוביל אותי לכתוב את הטור הזה היא כתבה אחת בלבד שפורסמה לפני שבוע והיתה שונה מאוד מכל השאר כי לדברים שנאמרו בה השלכות דרמטיות יותר מכל משבר כלכלי -

Patrick Bradley איש עסקים גדול בבריטניה, אומר שלמשקיעים אין שום עניין בסטארטאפים של מוזיקה פשוט כי המוזיקה עצמה כבר אינה מוצר כה מבוקש.
לפני שאתם שולחים אותו לעזאזל, בקריאה שנייה אולי תיאלצו להודות בצער שאתם מבינים על מה הוא מדבר.
אנשים צורכים הופעות חיות, תכניות טלוויזיה מוזיקליות, תחרויות ריאליטי וכישרונות... הם רוצים חוויות הקשורות במוזיקה. 
זה לא עניין טכנלוגי של דיסקים לעומת קבצים או סטרימינג לעומת הורדות. כנראה שהאזנה נטו למוזיקה הולכת ומתמעטת.

"Yes, they’ll still listen but it ain’t premium – give them the experience…"

להמשך >>

bandcamp עושים את הבלתי יאומן וחוזרים אחורה בזמן! / יאיר יונה

טור אורח

bandcamp, הפלטפורמה האדירה והצנועה הכל כך חביבה עלינו המוזיקאים והלייבלים, שמאפשרת לאמנים לשים את המוזיקה שלהם לסטרימינג וגם לרכישה בקבצים וכמוצר פיזי, הודיעה היום על שינוי במודל העסקי שלהם. כלומר, היא הצהירה על מודל עסקי כי כנראה עד עכשיו לא היה משהו כזה. האנשים שהרוויחו מבנדקמפ עד כה היו המוזיקאים, כך נראה לפחות כלפי חוץ.
ההחלטה שלהם נראית לי אומללה. לא בגלל שהם פוגעים בכיסי האמנים פגיעה מינורית, אלא מכיוון שכחברה הם הולכים אחורה בזמן ולמעשה יורים לעצמם ברגל ולו ברמת המוניטין.

עד כה בנדקמפ נתנה לאמנים העצמאים את האופציה לפתוח עמוד, לעצב אותו קלות, ולשים את המוזיקה שלהם באופן חופשי ואף איפשרה כלים מגניבים כמו player שאפשר לאמבד אותו בחופשיות. המוני מוזיקאים פתחו שם פרופילים ופוצצו את האתר במוזיקה ולמעשה כל כך הרבה אמנים עשו את זה עד שבחצי השנה האחרונה סכום הכסף שעבר דרך האתר מהצרכן לאמן, עבר את סף מליון הדולר.

אממה, בהודעה לעיתונות שיצאה היום, הכריזה בנדקמפ על מודל חדש ובו היא מפסיקה להיות הדלאי לאמה של מוזיקאי האינדי, והחל מאוגוסט היא תחל לגבות 15 אחוזי עמלה על כל רכישה שתתקים באתר ו-10 אחוזי עמלה אם סך כל העסקאות של אותו אמן עברו את סף 5000 הדולרים.

על ידי כך, הצליחה בנדקמפ בהחלטה אחת אומללה לאבד את כל היופי שבשירות שלהם וגם את האמינות. עד כה, ובשונה מאתרים כמו סידיבייבי ואייטיונז, היא לא נגעה לאמנים בכיס (והצליחה לשרוד, מסתבר) והעבירה להם את מלוא הסכום ללא התערבות, אבל במודל החדש וגביית העמלה הצליחה בנדקמפ לעשות את הבלתי יאומן והיא חוזרת בזמן למודלים משנת 2005 וזה מגוחך.

משהו קרה שם, אני חושד. איזו החלטה פזיזה, לחץ של קרן ההון סיכון\משקיע פרטי, שינוי בכוח האדם ומקבלי ההחלטות – משהו מפתיע, שהרי אין סיכוי שחברה שהביאה בשורת יזמות מבריקה ושינתה את כללי המשחק, חוזרת אחורה ומבקשת לאכול קצת מהבשר שרץ על השולחן.
אתר כמו בנדקמפ שהתחיל בצורה מסוימת, מחוייב לאנשים שעשו אותו פופולרי – כלומר ספקי התוכן – כלומר המוזיקאים, ואסור לו לגעת להם בהכנסה. למה? טוב ששאלתם.

אם בנדקמפ היו מתחילים מראש כשירות לאמנים שמאפשר להם לשים את המוזיקה ולמכור אותה אצלם והם גובים עמלה – ניחא. לגיטימי. אבל הריח שעולה בנחיריים שלי הוא של ניצול ציני, בקטנה, לא מורגש, של המוזיקאים, כמו אותן 35 אג' של עמלת בנק על איזה 'שרות כספומט' או משהו כזה. שהרי בנדקמפ עצמה לא יצאה במסעות פרסום אדירים לאתר שלהם. הם נתנו לאחרים לעשות את העבודה. ולמוזיקאים זה היה כמובן אינטרס, להפנות אנשים לאתר הזה שבו יש קשר ישיר בין הצרכן לאמן ואף אחד לא מתערב. יותר ויותר אנשים נרשמו, יותר תוכן מוקם באתר, הוא הפך להיות אחד מערוצי הפצת המוזיקה הקריטיים והחשובים ביותר – והכל בזכות עבודה של מישהו אחר. כמובן, הם פיתחו והשקיעו כסף, אבל הביזנס מודל שלהם היה צריך להיות אחד משתיים:

1. גביית עמלה מההתחלה- כל הקלפים על השולחן
2. ידיעה שהם הולכים להיות כלי חשוב בסוף העשור, וניצול של כוח ההפצה האדיר שלהם בשביל מכירת שטחי פרסום\בניית חבילות פרימיום מעניינות שהשימוש בהם יעלה כסף.

עכשיו בואו נדבר רגע על כסף.
אם אמן מוכר באנדל (חבילה) של כל האמפישלושים של האלבום שלו בשמונה דולר לדוגמה, גביית 15 אחוז תקנה לבנדקמפ 1.2 דולר. האמן לא יגווע מרעב (הוא גם ככה רעב) בגלל הקיזוז המינורי הזה, אבל בואו נדבר על מכירה של 100 באנדלים כאלה בחודש על ידי האמן – לא בשמיים – האמן הפסיד 120 דולר. שוב, לא יגווע ברעב בהעדרם אבל גם לא יוכל לקנות גיטרה מרטין טריפל בזכות הדולרים האלה.

בנדקמפ לעומתם, יעשו אחלה כסף. 120 דולר כפול 100 אמנים בחודש (ואני הולך על המינימום של המינימום) יקנו לבנדקמפ 12000 דולר בחודש. עכשיו בואו נצא למסע של 12 חודשים ונקבל הכנסה של 144,000 דולר בשנה, רק על מאה אמנים שמכרו כל אחד 100 באנדלים – לא כמות היסטרית והאתר, שלא עושה דבר בשביל לקדם את התוכן שבו, מרוויח רווח נקי. הרי את עלות ההקמה כבר עברנו ונשארה תחזוקה שוטפת ורצון לרווח – וזה לגיטימי לגמרי, עסקה טובה זו עסקה שכל הצדדים המעורבים בה מרוויחים.

אתרים בימינו, צריכים להיות חכמים יותר בכל הקשור לטיפול בתוכן שהם מקבלים בחינם, בטח ובטח אם ספקי התוכן עושים מעל ומעבר כדי להפנות את כל הטראפיק לאתר שלהם – ואסור להם לגעת לספק התוכן ברווחים – אלא אם הוגדר כך מראש. המודל העסקי הנוכחי חייב להסתמך על אלו שיש בכיסם את הממון ושואפים להחשף לתפוצה אדירה של קהל העונה לפלח שוק מאד מסוים.

האם זה הוגן? אפשר להסתכל על זה בשתי צורות. כן, אתר צריך לעשות כסף. אבל זו שאלה של טיימינג. כי לא, אתר הוגן לא יבנה זירת הפנינג גדולה תחת כסות חינמית, רק כדי לגבות כסף ברגע שהצליחו לגדר את הלקוחות בלוקיישן אחד, כאשר העבודה הקשה – גיוס תכנים + פרסום, בכלל לא נעשית על ידו.

יאיר יונה הוא מוזיקאי (www.yairyona.net), בלוגר (small town romance) ושותף לניהול הלייבל אנובה מיוזיק
פייסבוק / טוויטר (גרסה באנגלית של הפוסט מופיעה כאן)

להמשך >>

מוזיקה ועוני (Blog Action Day 2008)

נרשמתי לפרויקט Blog Action Day שחל היום ומוקדש לנושא העוני העולמי בלי לחשוב על מה בעצם אכתוב, ועד עכשיו אני לא יודעת.
הייתי רוצה להעביר לכל קוראי הבלוג שלי את המשמעות של הנתון היבש והמחריד שמיליארד בני אדם בעולם חיים מתחת לקו העוני הבינלאומי ומשתכרים פחות מדולר אחד ליום (זה לא חגיגה להיות גם בדרגה או שתיים מעל הקו...)
איך לעשות את זה? האם לכתוב פוסט נפרד ושונה תחת מדור "עוד עניינים" שאינו קשור למוזיקה? אבל את זה ממילא יעשו היום אלפי בלוגרים ברחבי העולם.

החלטתי להתעקש ולכתוב פוסט על עוני בכל זאת בהקשר של מוזיקה, אבל איך הוא יוכל להבהיר שהטענה כי יש מחסור במזון היא מיתוס? למעשה אספקת המזון בעולם במצב של שפע! הבעיה היא שאנשים רבים עניים מדי בכדי לרכוש מזון זמין ואכיל (כלומר לחם, לא חיטה). אפילו ברגע זה לרוב "המדינות הרעבות" יש מספיק מזון לכל תושביהן ורבות מהן מייצאות אוכל ומוצרים חקלאיים.

עשיתי סקר בין חברים ושאלתי את כולם מה עולה להם בראש אם היו צריכים לחבר את שני הנושאים האלה – עוני ומוזיקה:
חלק כמובן הזכירו את הופעות ה-Live Aid וקונצרטים גדולים שאיחדו מאות מוזיקאים ונגנים ברחבי העולם יותר מפעם אחת לצרכי איסוף תרומות. אבל אני לא מאמינה שהפתרון האמיתי לעוני הוא צדקה ותרומות. עוני הוא תופעה חברתית הנגרמת מסכסוכים אלימים ומלחמות המנשלות אנשים ממקורות פרנסה, חינוך ומזון, ובעיקר נגרמת ממדיניות כלכלית לאומית או מדיניות מטבע ושוק עולמית, כפי שבונו (סולן להקת U2) ניסה להבהיר בקמפיין שלו.

עלתה גם הצעה להתייחס למוזיקה שנולדה ונוצרה דווקא בשכונות עוני במדינות בדרום אמריקה או בגטאות השחורים בארה"ב. אני לא מתכחשת לתופעה שאומנות גדולה צומחת מתוך מצוקה וכאב, אבל הרגשתי שהמטרה של היום היא להדגיש את העוול והזוועה בעוני ולא לעשות רומנטיזציה לסבל ומחסור.
מצד שני למה לא להאדיר את כוחה של המוזיקה כסוג של תרופה ונקודת אור? נזכרתי בפרויקט OLPC ("מחשב לכל ילד" – יצירת הזדמנויות חינוכיות לילדים עניים בעולם על ידי חלוקה של מחשבים ניידים). אנשי הפרויקט אספו ג'יגות של תכנים מוזיקליים ברישיון CC ופיתחו אפליקציה מותאמת לניידים המחולקים בפרויקט שנקראת Csound, המאפשרת לילדים לערוך בחומרים מיקסים ואפקטים.

גם מוזיקאים סיפרו לי על הקושי שלהם או של קולגות להתפרנס ממוזיקה. אבל לי חשוב להבהיר שלא עיסוק במוזיקה עושה אותך עני. עוני הוא סכנה אינהרנטית בתוך שיטה שמנצלת עובדים בעולם כולו. בארה"ב למשל, ממדי העוני עצומים ואף הולכים וגדלים בקרב "עובדים עניים" שיש להם למעלה מעבודה אחת ועדיין לא יכולים לממן תזונה הולמת או בית למשפחותיהם.

חלק הציעו לי לאסוף שירים שמדברים על עוני. טקסטים שנכתבו והולחנו לאורך השנים שעסקו בעוני. זה נשמע לי רעיון טוב, למרות שאין שום ספק שלעולם לא אוכל לכסות את כולם כמו שצריך. באתר הזה יש רשימה מכובדת של שירי מחאה המתייחסים ישירות או בעקיפין לעוני.

בסוף פשוט הלכתי לגוגל. כתבתי את המילים music ו-poverty. בתוצאות הראשונות גיליתי את סרט התעודה The Ultimate Song. הסרט מסקר את העוני המתפשט בארה"ב, מציג את המיתוסים הקשורים באבטלה וגזע בהקשר של עוני, וכמובן מתייחס לחשיבות של מוזיקה ומוזיקאים כשותפים במאבק החברתי נגד עוני. (לצפייה ב-youtube חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4)

גם עכשיו לא ברור לי איך אפשר לכתוב פוסט על מוזיקה ועוני. אני מקווה שלפחות תבקרו בקישורים הנ"ל ואולי יעלו בראשכם עוד דרכים שמוזיקה יכולה לתרום לצמצום העוני או לשפר את מצב העניים. בעיקר אני מקווה שתחשבו על זה גם מעבר ליום הנוכחי. נזכרים איך הזדהיתם והזדעזעתם במתקפת ה-11 בספטמבר בארה"ב בה היו 3000 הרוגים? זכרו שגם עוני הוא אסון חברתי שנגרם, ולא אסון טבע שקורה. בכל יום מתים בעולם 16000 ילדים מסיבות הקשורות ברעב.

* נתונים על רעב ועוני בטקסט נכונים לשנת 2008 ונאספו מהאתרים UNDP, FoodFirst

להמשך >>

שנה טובה

בתקופה האחרונה אני לא מזינה הרבה תכנים וקצב הפוסטים ירד. אני די טובעת בעיסוקים ועניינים ולא מגיעה לכתיבה. אז אני מתנצלת ומודיעה שהבלוג חי וקיים ורק מוריד הילוך. יש הרבה נושאים שמחכים לסיקור והם עוד יגיעו. בינתיים חשוב לי להדגיש שמלבד הרשימות המתעדכנות אני כל הזמן מתחזקת פוסטים קודמים (בארכיון) שזוכים לתיקונים ותוספות. כמו כן, אתם מוזמנים לכתוב אליי אם יש תחומים שמעניינים אתכם והייתם רוצים לקרוא עליהם כאן.
אם לא אספיק לכתוב בסופ"ש הקרוב, אני מאחלת לכל הקוראים של קסטה חג שמח! בתחום המוזיקה שתהיה לכולנו שנה שתניב מוזיקה מעולה, עוד שיפורים באיכות החומרה והתוכנה של מוזיקה ובעיקר יותר רווחה - מחירים שפויים ועממיים לדיסקים חדשים, והצלחה בהמשך ההתמודדות החברתית מול הגבלות ומחסומים כלכליים על מוזיקה.

להמשך >>