דפים

יום ראשון, אוקטובר 16, 2011

מחשבות על בזבוז מזון

היום מציינים ברחבי העולם את Blog Action Day (#BAD11) המוקדש לנושא מזון. אלפי בלוגרים יכתבו פוסט שיציג היבטים שונים בנושא, אתם מוזמנים להירשם ולהצטרף.
השפיץ של הנקניק בסופרמרקט
שאלתי במחלקת נקניקים אם אני יכולה לקבל את שפיץ הנקניק עבור הכלבה ששמרתי עליה. ראיתי שהמוכרת מתכוונת לזרוק לפח את קצה גליל הנקניק וחשבתי שאוכל לפנק בו את הכלבה. המוכרת סירבה בתוקף ונשבעה שאוסרים עליה לתת את הנתח הזה, הראתה לי פח מלא בקצוות נקניקים. הבשר לא מקולקל, הוא בסדר גמור, פשוט בשוליים כבר קשה לחתוך פרוסות בגודל שישביע את רצון הלקוחות, זה מובן. אבל אם ניקח שני שפיצים כאלה בכל נקניק, נכפיל בכמות הנקניקים שנמכרים בכל חודש, בכל סופרמרקט, אפשר להבין שיש פה פרות שלמות ועופות לא מעטים שהופכים אשפה.
איזה נזק נגרם אם השאריות ניתנות ללקוחות המבקשים זאת כצ'ופרים לחיות המחמד שלהם? האם רשתות המזון חוששות שנעביר את שאריות המזון הטרי הזה לאנשים עניים, חס וחלילה, ונגרום לירידה במכירות המזון?
נימוסי שולחן שפג תוקפם
אנשים שחיים בהזיה וחושבים שמה שיעשה אותם ליידי או ג'נטלמן זה תמיד להשאיר קצת אוכל בצלחת או שלא יאכלו את הביס האחרון, אויש נו.
שום ופטרוזיליה
לפני שלוש שנים דיברתי עם חבר שעבר לאוסטרליה על מחירי ירקות ופירות שם ובישראל. נפל לנו האסימון שראש שום וצרור פטרוזיליה, מזונות בריאות שלא יסולאו בפז, נערמים בחנויות בלי יותר מדי תשומת לב ונתפסים לא יקרים במיוחד, איך בעוד כמה שנים ייחשבו חומרי גלם יקרים ומבוקשים כמו היחס בהווה לנפט. אני חותכת שום ופטרוזיליה בהכרת תודה שיש לי אותם בכלל ובטוחה שמעצמות אמיתיות בעוד שלושה עשורים לא יהיו אלה שרודפות אחרי נפט אלא כאלה שיהיה להן שום ופטרוזיליה. תגידו שאני מגזימה אבל פעם גם לא חשבו שמים יעלו כל כך הרבה כסף.
אירועים שמחים יכולים להיות עוד יותר משמחים
חתונה בחודש קיצי. מוכר לרובכם, מספר המוזמנים ידוע מראש ועדיין כמויות המזון לא פרופורציונליות, מספר המנות גדול מדי והמלצרים מפנים צלחות גדושות בירקות, דגים ובשרים. במיוחד זוכרת מאות צלחות גלידות עשויות פירות שנמסו, שולחנות ענקיים עם אגמי חלב שצפים בהם קילוגרמים של פירות טריים. הכל יורד לטמיון. מובן שלאורחים חשוב לארח ברוחב לב ובשפע ואני האחרונה להטיף לאחרים לאכול מעט, רק מקווה שכבר יקומו בתי המלון וגני אירועים שיסכימו ויידעו איך לטפל בעודפים של אוכל ולהעביר אותם הלאה למי שצריך.
ללמוד מאמא
אמא שלי גדלה בבית שבו מקליפות אבטיח ופרחים עושים ריבות, כשפירות "עייפים" עושים מהם מיצים או עוגות, מגרעיני מלון שנאספו כל הקיץ מכינים משקה אלוהי, ממיץ הבשר לאחר בישול הצלי מכינים ציר למרק, לא נותנים לחלב להתקלקל – כמה ימים לפני כבר מרתיחים אותו ומכינים דייסת אורז. הכל נשמע כאילו חינני וגורמה אלא שהחיים היו כל כך קשים שלא עושה שום חשק להתרפק על הזמנים האלה. אבל אולי יש דברים שכדאי ללמוד כי גם לנו, או לילדים, הולכים להיות חיים קשים בכל הקשור למזון, ואולי בעצם עכשיו זה כבר קורה.

11 תגובות:

canna אמר/ה...

פוסט יפה, עמדו לי דמעות בעיניים

אנונימי אמר/ה...

בנוגע לירקות - מקובל מאוד באיזורים שלי (אוסטרליה) לטפח גינה קטנה לגידול ירקות. הרבה משפחות כאן מגדלות לעצמן את החסה, עגבניות, מלפפונים, הקישואים וכו'.

מדובר ב 3-4 מ"ר של גינת ירק קטנה, אז זה לא מספק את הצריכה של משפחה שלמה, אבל:

1. זה מאפשר לצרוך כמות נאה של ירקות טריים וטבעיים *באמת*.
2. הילדים לומדים מאיפה באים הירקות (לא מהסופר).
3. חיסכון של לא מעט כסף - ירקות הם מצרך לא זול.
4. חוויה נהדרת של עבודה ביחד עם הילדים מהגידול, דרך הקטיפה וכמובן אכילה מלאת סיפוק.

אני עדיין לא שם, אבל כבר אני יודע איפה גינת הירק שלי תהיה ואני מקווה ששנה הבאה גם הילדים שלי יקצרו בשמחה! :)

בתאבון.

מולי אמר/ה...

אחלה פוסט.
לגבי אוכל באירועים - אני חושבת שיש גני אירועים/אולמות שתורמים את האוכל שנשאר למיני עמותות שמעבירות את האוכל למי שנזקק לו.
בנוסף, באזור מגורי (מרכז ת"א), בתי קפה רבים משאירים כיכרות לחם ושאריות נוספות בחוץ, בצורה מסודרת, למען דרי הרחוב. כמובן, זהו קצה הקרחון ובפירוש לא פתרון כולל, אבל בכל זאת משהו.

ערןב אמר/ה...

לא יודע לגבי הסופרמרקט הספציפי הזה, אבל בסניף (שנסגר בינתיים) של טיב טעם בחיפה שבו נהגתי לעשות קניות, אפשר היה לרכוש במחיר זול למדי (במחיר הנקניק הזול ביותר, אא"ט) מגש של קצוות נקניק או קצוות גבינה. זו היתה הזדמנות לחוות כל מיני נקניקים וגבינות שאחרת לא הייתי רוכש כך סתם. אני חושב שראיתי גם מגשים כאלו לרכישה לאחרונה בסניף של שופרסל או מגה.

אנונימי אמר/ה...

ועוד לא דיברנו על מה שקורה בצבא. לאחרונה גיליתי שכמות האוכל שזורקים בצבא היא עצומה!!!!

אנונימי אמר/ה...

יש הרבה מקומות אירועים וגם מסעדות שתורמות באופן קבוע את השאריות, וזאת הודות ללא מעט עמותות מדהימות שדואגות לטפל בעניין. לפחות זה.

הולכת לנסות בקנייה הבאה בסופר לבקש מהם שאריות לכלבים/חתולים. נראה איך יילך. אדווח.

טיפוח ויופי אמר/ה...

רק שתדעי, שאולמות אירועים שתורמים אוכל שנשאר להם עוברים על חוקי משרד הבריאות - שדורשים השמדה של כל המזון שנשאר ואוסרים להוציא את המזון מהאולם.
למה? לא ברור. כנראה משהו שקשור בכסת"ח על טריות המזון.
אבל ככה זה - אולמות אירועים, צבא ומסעדות - מחויבות להשמיד מזון מבושל ומיני מזונות אחרים בכל סוף יום.

קידום אתרים אמר/ה...

בירושלים יש את עמותת "חסד רמות" שעוברת בין שלל מסעדות ואולמות אירועים ערב ערב על מנת לאסוף אוכל לנזקקים.

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

היי אחלה מאמר, זה נושא שמעניין אותי מאד, אני לא יודע אם זה בגלל הפולניות שבי (אני לא באמת פולני) שגורמת לי להסתכל לאנשים בצלחת, או בגלל המזרחיות שבי שרוצה להשביע כמה שיותר אנשים (אני ידוע כאחד שמארח ביד רחבה וגם דוחף לאנשים אוכל לפה), או שזה בגלל המהנדס והמנהל שבי שישר מחשב חישובים לוגיסטים. אני רוצה להוסיף להעיר ולהזדהות שני נושאים:
א. אני מאד אוהב לאכול תפוחי עץ ובכל יום אני מזכיר לעצמי כמה שהפרי הבנאלי הזה הוא אלוהי, ולא בגלל סיפור גן העדן, אלא בגלל המרקם שלו, בגלל היופי בגלל הפריכות והעסיסיות. אנשים מתייחסים לפירות טרופים בהדר, אבל תפוחים תמרים רימונים, תאנים שהם פירות פרימיום של גן עדן

ב. לגבי חתונות וארועים אני שמם לב לזה שבחתונות דוחפים לנו הרבה סלטים והרבה לחמניות כדי שנגיע למנה העיקרית שבעים. יש הרבה אנשים שמוותרים על המנה העיקרית ויש הרבה שכבר עוזבים לפני - ואת כל זה מגלם בעל האולם מראש במחיר. הפתרון לכך הוא בופה. כי אז אין מנת ביניים מיותר, וגם אנשים צריכים לקום בשביל למלא את הצלחת שלהם, וכך גם אפשר לטעום מהדברים הטובים כשעוד יש מקום בבטן.

שיהיה טעים :-)

יעל ר. אמר/ה...

בקשר לנימוסים שעבר זמנם, זה ניכר בעיקר בקינוחים שחולקים במסעדות - כולם כמו מתחמקים בפולניות מלהיות זה ש"גוזל" את הביס האחרון. לא אני. אם כבר פולניה, סבתא תמיד אמרה לנו לאכול את כל מה שיש על הצלחת ("משפחה שלמה בביאפרה היתה יכולה להתפרנס מהשאריות" וכו').

באופן כללי, לישראלים יש עיניים גדולות. בבופה נזרקות כמויות עצומות של אוכל, כי הישראלי הממוצע יעמיס הר - במובן של אוורסט, לא הארבל - על הצלחת בסיבוב הראשון במקום לטעום קומץ, וכמובן יתקשה לאכול את זה ובמהרה יזרוק חצי לטובת מילוי נוסף.

הרעיון של קצוות הגבינה נהדר. הייתי שמחה לרכוש כאלו לו היו נותנים אפשרות כזו באזורי.

גינקו בילובה אמר/ה...

כמויות האוכל שאנחנו אוכלים הן עצומות, בטח באירועים שאנשים מרגישים צורך לאכול על פי הצ'ק שהם הביאו (ולהיפך, לתת צ'ק לפי איכות האוכל).
כמות האוכל שהייתי אוסף בתור מלצר צלחות עם אוכל טוב שאפילו לא נגעו בו ושבהחלט יכול לפרנס את אחד מערי האוהלים הצצים להם לאחרונה - אני פשוט מזועזע.
בבופה זה עוד יותר גרוע, זה גם יקר יותר וגם גורם לאנשים להתחזר פי כמה. אנשים לא לוחקים מנה אחת - אלא אוכלים, לוקחים עוד צלחת, ושוב ושוב - כשלרוב הם אפילו לא סיימו מה שהיה להם בצלחת הראשונה.

הוספת תגובה