דפים

יום רביעי, אוקטובר 15, 2008

מוזיקה ועוני (Blog Action Day 2008)

נרשמתי לפרויקט Blog Action Day שחל היום ומוקדש לנושא העוני העולמי בלי לחשוב על מה בעצם אכתוב, ועד עכשיו אני לא יודעת.
הייתי רוצה להעביר לכל קוראי הבלוג שלי את המשמעות של הנתון היבש והמחריד שמיליארד בני אדם בעולם חיים מתחת לקו העוני הבינלאומי ומשתכרים פחות מדולר אחד ליום (זה לא חגיגה להיות גם בדרגה או שתיים מעל הקו...)
איך לעשות את זה? האם לכתוב פוסט נפרד ושונה תחת מדור "עוד עניינים" שאינו קשור למוזיקה? אבל את זה ממילא יעשו היום אלפי בלוגרים ברחבי העולם.

Blog Action Day 2008 החלטתי להתעקש ולכתוב פוסט על עוני בכל זאת בהקשר של מוזיקה, אבל איך הוא יוכל להבהיר שהטענה כי יש מחסור במזון היא מיתוס? למעשה אספקת המזון בעולם במצב של שפע! הבעיה היא שאנשים רבים עניים מדי בכדי לרכוש מזון זמין ואכיל (כלומר לחם, לא חיטה). אפילו ברגע זה לרוב "המדינות הרעבות" יש מספיק מזון לכל תושביהן ורבות מהן מייצאות אוכל ומוצרים חקלאיים.

עשיתי סקר בין חברים ושאלתי את כולם מה עולה להם בראש אם היו צריכים לחבר את שני הנושאים האלה – עוני ומוזיקה:
חלק כמובן הזכירו את הופעות ה-Live Aid וקונצרטים גדולים שאיחדו מאות מוזיקאים ונגנים ברחבי העולם יותר מפעם אחת לצרכי איסוף תרומות. אבל אני לא מאמינה שהפתרון האמיתי לעוני הוא צדקה ותרומות. עוני הוא תופעה חברתית הנגרמת מסכסוכים אלימים ומלחמות המנשלות אנשים ממקורות פרנסה, חינוך ומזון, ובעיקר נגרמת ממדיניות כלכלית לאומית או מדיניות מטבע ושוק עולמית, כפי שבונו (סולן להקת U2) ניסה להבהיר בקמפיין שלו.

עלתה גם הצעה להתייחס למוזיקה שנולדה ונוצרה דווקא בשכונות עוני במדינות בדרום אמריקה או בגטאות השחורים בארה"ב. אני לא מתכחשת לתופעה שאומנות גדולה צומחת מתוך מצוקה וכאב, אבל הרגשתי שהמטרה של היום היא להדגיש את העוול והזוועה בעוני ולא לעשות רומנטיזציה לסבל ומחסור.
מצד שני למה לא להאדיר את כוחה של המוזיקה כסוג של תרופה ונקודת אור? נזכרתי בפרויקט OLPC ("מחשב לכל ילד" – יצירת הזדמנויות חינוכיות לילדים עניים בעולם על ידי חלוקה של מחשבים ניידים). אנשי הפרויקט אספו ג'יגות של תכנים מוזיקליים ברישיון CC ופיתחו אפליקציה מותאמת לניידים המחולקים בפרויקט שנקראת Csound, המאפשרת לילדים לערוך בחומרים מיקסים ואפקטים.

גם מוזיקאים סיפרו לי על הקושי שלהם או של קולגות להתפרנס ממוזיקה. אבל לי חשוב להבהיר שלא עיסוק במוזיקה עושה אותך עני. עוני הוא סכנה אינהרנטית בתוך שיטה שמנצלת עובדים בעולם כולו. בארה"ב למשל, ממדי העוני עצומים ואף הולכים וגדלים בקרב "עובדים עניים" שיש להם למעלה מעבודה אחת ועדיין לא יכולים לממן תזונה הולמת או בית למשפחותיהם.

חלק הציעו לי לאסוף שירים שמדברים על עוני. טקסטים שנכתבו והולחנו לאורך השנים שעסקו בעוני. זה נשמע לי רעיון טוב, למרות שאין שום ספק שלעולם לא אוכל לכסות את כולם כמו שצריך. באתר הזה יש רשימה מכובדת של שירי מחאה המתייחסים ישירות או בעקיפין לעוני.

בסוף פשוט הלכתי לגוגל. כתבתי את המילים music ו-poverty. בתוצאות הראשונות גיליתי את סרט התעודה The Ultimate Song. הסרט מסקר את העוני המתפשט בארה"ב, מציג את המיתוסים הקשורים באבטלה וגזע בהקשר של עוני, וכמובן מתייחס לחשיבות של מוזיקה ומוזיקאים כשותפים במאבק החברתי נגד עוני. (לצפייה ב-youtube חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4)

גם עכשיו לא ברור לי איך אפשר לכתוב פוסט על מוזיקה ועוני. אני מקווה שלפחות תבקרו בקישורים הנ"ל ואולי יעלו בראשכם עוד דרכים שמוזיקה יכולה לתרום לצמצום העוני או לשפר את מצב העניים. בעיקר אני מקווה שתחשבו על זה גם מעבר ליום הנוכחי. נזכרים איך הזדהיתם והזדעזעתם במתקפת ה-11 בספטמבר בארה"ב בה היו 3000 הרוגים? זכרו שגם עוני הוא אסון חברתי שנגרם, ולא אסון טבע שקורה. בכל יום מתים בעולם 16000 ילדים מסיבות הקשורות ברעב.

* נתונים על רעב ועוני בטקסט נכונים לשנת 2008 ונאספו מהאתרים UNDP, FoodFirst

4 תגובות:

Morph אמר/ה...

הייתי דווקא כותב ומביא דוגמאות של צליל על ההפקה ויכולת ההמצאה של מדינות עולם שלישי עניות. ביבשת אפריקה לא פעם הם המציאו ציוד אולפני וכלים מוזיקלים שנבנו כדי לחקות ציוד יקר או גיטרות אבל כמובן שהכל עבר מין טוויסט אפריקאי שכזה.
יש אוסף הקלטות נהדר משנות השבעים של מין ערבוב פ'אנק-דיסקו-ג'אז אפריקאי רב המצאה.
(מותר לפרסם כאן לינקים?)

כך שבעצם העוני והמחסור יוצרים צליל שמאפיין רק אותם.

נורית אמר/ה...

מעניין ומעורר מחשבה. תודה.

תומר אמר/ה...

אני לא זוכר מי אמר את זה ש"כל המוזיקאים הטובים מתו או עניים או חרשים". אבל אולי יש קשר בין המחסור לבין היצירה האמנותית, מתוך החיפוש לבוא לידי ביטוי באופנים שהחברה לא מאפשרת ליוצר.

מהצד השני צריך לזכור שסבל קיים גם בלי עוני, ככה שעדיף לפתור את בעיית העוני קודם כל, וממילא האנשים סובלים כל הזמן אחד מהשני.

Hawkeye Herman מוזיקאי בלוז יהודי אמריקאי סיפר לי פעם שנפגש עם ביתו של Robert Wilkins, אחד מאמני הבלוז האגדיים של שנות העשרים.

הוקאיי החליף איתה מכתבים
http://www.hawkeyeherman.com/pdf/12_PressingOutDiamonds.pdf#12_PressingOutDiamonds.pdf

בקיצור התאוריה של האבא האגדי שלה היא שהדיכוי הוא כמו לחץ שיוצר יהלום. הוא ציין שגם לבנים סובלים מדיכוי, בדרך כלל אחד מאנשיהם שלוחץ את השני. הייתי ממליץ על קריאה מלאה באתר של הוקאיי.

אני הייתי מעדיף דיכוי יומיומי של אחד שמעצבן את השני ויצירת מוזיקה, מאשר מצב של עבדות שיוצר מוזיקה. מבחינת וילקינס שני הדברים קיימים!

תומר אמר/ה...

הלינק שוב
http://tinyurl.com/5eaqg6

הוספת תגובה