דפים

יום שלישי, דצמבר 01, 2009

שלוש הערות על מיקסטייפ

I'd rather hear The Beatles' Getting Better on a mix tape than on Sgt. Pepper any day.

המשפט הפותח, וכל הקטעים באנגלית בהמשך, מצוטטים מהספר Love Is A Mix Tape מאת Rob Sheffield.

1.
Most mix tapes are CDs now, yet people still call them mix tapes. The technology changes, but the spirit is the same…It's a fundamental human need to pass music around, and however the technology evolves, the music keeps moving.

העובדה שעד היום משתמשים במילה מיקסטייפ, למרות שאין סלילים ואין קסטות, גורמת לי לחייך לפעמים. שפה היא תודעה, והמילה מיקסטייפ לא רק ממשיכה לצוף, היא הולכת ומתקבעת בשמות של תוכניות רדיו, בלוגים, אתרי שיתוף, והתגלית האחרונה שלי היא Cassette From My Ex. אתר שאוסף מכם הגולשים "סיפורי מיקסטייפ" על רקע רומנטי. מיקסטייפים שליוו דייטים, התאהבות, זוגיות, בגידות, פרידות – הכל שם! לפני חודש נערכו מיטב הטקסטים לספר זיכרונות אמיתי הנושא את שם האתר:

סיפורי מיקסטייפ על רקע רומנטי

2.
There are all kinds of mix tapes. There is always a reason to make one.
There are millions of songs in the world, and millions of ways to connect them into mixes. Making the connections is part of the fun of being a fan.
I believe that when you're making a mix, you're making history.
…A mix tape steals these moments from all over the musical cosmos, and splices them into a whole new groove.

היום כתב יובל דרור פוסט המתאר כיצד אתר MTV השתמש במיקסטייפ שערך אורי זר אביב עם יצירות של סול וויליאמס, מבלי לתת לזר אביב שום קרדיט.
לדעתי הפוסט מפוספס כיוון שהוא שואל האם על עריכת מיקסטייפ חל חוק זכויות יוצרים, בעוד שזו אינה הפואנטה. מבחינה משפטית כרגע התשובה לשאלה היא לא. (קראו את התגובות). זר אביב בכלל לא היה בכיוון של "קניין רוחני" ואפילו הגדיר, כראוי ובצדק, את המיקסטייפ כניתן לשיתוף והורדה. זר אביב רק ביקש קרדיט שמגיע לו ועוד איך. זו לא סוגיה משפטית, זו סוגיה אתית. אבל חברה מסחרית חצופה כמו MTV רחוקה מלהבין את המורכבות של אהבת מוזיקה והשקעת הרגש, הזמן והמאמץ הנדרשים בעריכת מיקסטייפ.

3.
The times you lived through, the people you shared those times with – nothing brings it all to life like an old mix tape. It does a better job of storing up memories than actual brain tissue can do.
Every mix tape tells a story. Put them together, and they add up to the story of a life.

טרם סיימתי לקרוא את Love Is A Mix Tape אבל אני מקווה שהפיסקה האחרונה הבהירה שהוא חובה לכל מי שעשה מיקסטייפים בחייו ולכל מי שאוהב וקשור למוזיקה בנימי נפשו. כל פרק מוקדש לאוסף שירים אחר שליווה את חייו של המחבר, רוב שפילד, בדגש על שנות ה-90 בהן הכיר וחי עם אשתו שמתה בפתאומיות.
יש בספר קטעים שיגרמו לכם לצחוק בקול רם, ויש קטעים שיחנקו לכם את הגרון. הספר יצא ב-2007 וזכה לשבחים רבים ואף הופיע ברשימת הספרים הטובים ביותר של העשור בנושא מוזיקה של מגזין Paste. שפילד הוא עיתונאי מוזיקה אמריקאי ותיק המפורסם כעורך במגזין Rolling Stone. הספר שלכם ב-43 שקלים (כולל משלוח!)

12 תגובות:

אייל פ אמר/ה...

פוסט מאד יפה. להקשיב לדיסק אוסף שהכנת לפני כמה שנים זאת תמיד חוויה נהדרת.

Shoegazer אמר/ה...

כתבתי פעם פוסט על אהבה וזכרון. אני לא מפנה אליו , כי הוא אישי מדי. אבל אני מאד מזדהה וגם רוצה להפנות, כמו שעשיתי שם , לשני סרטים בהקשר הזה- האחד "חדרו של הבן" ,של נני מורטי , עם הסצנה הנפלאה של האב שנכנס לחנות דיסקים ומבקש לשמוע את בריאן אינו כדי להיות עד כמה שיותר קרוב לבנו המת. השני - morvern callar , מאד מאד קשור לפוסט הזה ולספר הזה- בן זוגה המת של הגיבורה מותיר אחריו מיקסטייפ ( איכותי אגב, וגם הסרט טוב)

אורי זר אביב אמר/ה...

אני רוצה את הספר הזה! והנה עכשיו אני יודע מה לבקש ליומולדת.

כל כך נכון עיניין האהבה שמיקסטייפים מכילים. אני עד היום שומר קסטות של אוספי גרנאג' ובריט פופ שאחי הגדול השאיר מאחוריו. מבחינתי הקסטות האלו הם פסקול ילדות ואני אפילו זוכר את סדר השירים. אם אני היום שומע את suck my kiss של הרד הוט, מייד עם סיום השיר אני כבר מזמזם מלודיה של אליס אין צ'יינס כי ככה היתה הקסטה - אישית.

ואת צודקת לחלוטין כשאת כותבת שמה שבעיקר מציק לי זו היוהרה וחוסר הכבוד ש-mtv מפגינים. מי חינך אותם?

אלון אמר/ה...

אני דווקא לא הייתי מסוגל לשמוע את getting better בשום קונטקסט שהוא לא סרג'נט פפר, ומעניין שהבחור הביא את הדוגמא הזו כי לדעתי סרג'נט פפר הוא האלבום הראשון בקונצפט של מיקסטייפ.
מעולם לא הכנתי מיקסטייפ בתקופה של הטייפים, בעיקר כי (כמו היום) עצם החשיבה על בחירת השירים והסדר שלהם הייתה מכניסה אותי ללחץ איימים לא פרודקטיבי (המיקסטייפים שאני עורך בתקופה זו של חיי הם בעיקר בעלי מטרה חינוכית, ולמרות זאת חלקם לגמרי לא רעים). המיקסטייפים שלי דאז היו השירים שהקלטתי מהרדיו, שהיו מישמש של סגנונות ואיכויות בסדר אקראי כמעט לחלוטין שהוכתב מזמני ההאזנה שלי לרדיו והנדידה שלי בין התחנות, קצת כמו יצירה של ג'ון קייג'. אבל עד היום לפעמים אני שומע שיר ועדיין מצפה לשמוע בסופו את השיר הבא שהיה בקסטה ה"מקורית" שלו.
ועם כל זאת, עדיין קשה לי לקבל את המיקסטייפ כיצירה בעלת ערך אומנותי עצמאי. במאש-אפים אני יכול לזהות באופן די ברור את הערך המוסף של היוצר, וכך גם בקליפים הקצרים שאני לפעמים יוצר ליוטיוב (מפלט היצירתיות הקטן שלי). כדי שמיקסטייפ יחשב כאומנות, הוא צריך לגרום לי לחשוב על הקטעים שאני מכיר בו באופן אחר ממה שחשבתי עליהם עד היום, וזה יכול להיות באמצעות טקסט מצורף או עריכה רבת מעוף. כשזה לא קורה, המיקסטייפ יכול להיות מהנה מאוד, אבל הוא נשאר ברמת הפלייליסט.
זהו - אני גמרתי להיום, ותודה לשוגייזר שהביאתני עד הלום.

קסטה אמר/ה...

אלון –

גם אני אוהבת אלבום שלם, ואם כבר מיקסטייפ – שלא יהיה סלט אלא אמן או ז'אנר מסוים. אך שפילד מסביר שההפרדה נותנת הבלטה וחשיבה מחודשת ושונה על שיר –

When you stick a song on a tape, you set it free

קרדיט מגיע לא רק לאומנות. הוא ראוי גם למי שהשקיע עבודה ועשה אותה במקצוענות, למשל עורך ברדיו.
מי שמכיר לעומק הרבה חומר מוזיקלי, ידע לזקק מה שמתאים להיכרות ראשונה עם אמן, לנסיעה, לאהבה, למסיבה, לשעות הבוקר וכו' שלא לדבר על חשיבות סדר הקטעים.
לא מצפים לפרס נובל, רק קרדיט, שבמידה רבה יעזור גם לנו המאזינים להחליט אחרי מי מתאים לנו לעקוב בהמשך, כמו במקרה של מבקרי קולנוע.

ותודה ל-shoegazer שהביאתך!

אלון אמר/ה...

credit is due
ללא ספק, אך השאלה היא מה מבדיל בין מעצב חלון ראווה למסדר סחורה בסופרמרקט.
אבל אני לא בטוח לגבי When you stick a song on a tape, you set it free
בתכל'ס, רק מעבירים את השיר מכלי קיבול אחד לכלי קיבול אחר. קונטקסט ההכלה משפיע על השיר באופן שונה בכל כלי, אבל ההשפעה קיימת, והיא לאו דווקא משחררת.
אם כבר, אז היכולת להוריד (חוקית או לא חוקית) שירים בודדים מהווה דוגמא טובה יותר לשחרור שיר, אבל זו בעצם הרחבה של מושג הסינגל לעומת ה LP (אני פליט שנות הויניל, מה לעשות).

מורפלקסיס אמר/ה...

הכנת מיקסטייפ קרובה יותר לאומנות הבישול יותר מאשר ל-"סידור חלון ראווה" או "סידור סחורה בסופרמרקט" כפי שטען אלון (האם זה אומר שאתה מגיב לדגני בוקר באותה אמפטיה וריכוז כמו לשיר של הביטלס?).
כמי שמכין מיקסטייפים מהרגע שהיה לו טייפ קסטות, רדיו ותקליטים אני יכול להגיד במפורש שמדובר בצורת אומנות שראויה לקרדיט בדיוק כמו DJ Sets או קרדיט לעורך תוכניות רדיו. למעשה, אם להיות קיצוניים יותר, שירים קמים ונופלים ע"פ השירים שקדמו להם ואלה שאחריהם - לכן אומנים מקדישים זמן רב (אך לפעמים לא מספיק) לעריכת סדר השירים באלבום שלהם, לפעמים הסדר הזה יכול להיות ההבדל בין אלבום "טוב" לאלבום "רע".

מדובר במלאכה מעודנת, אומנות מופשטת של שזירת מצבי רוח, קצב וזמן לכדי אמירה אישית של העורך - ועל כך הוא חייב לקבל קרדיט.

אלון אמר/ה...

דווקא סידור חלון ראווה הוא אומנות בעיניי, אבל באותה מידה גם בישול (ותוצר הבישול הרבה יותר טעים מאשר חלון ראווה).
לגבי דגני הבוקר - אני בטוח שגם כאן יש יצירה מאוד מורכבת של רקיחת טעמים, קולות (ידעת של"קלוגס" יש פטנט רשום על רכיב שגורם לקולות ה"קראנצ'" בקורנפלקס שלהם?), תמונות ותודעה. בשורה תחתונה, בתכנון חווית דגני הבוקר הושקעו יותר שעות על ידי יותר אנשים מאשר בשיר הכי מושקע של הביטלס. עדיין - הביטלס הם אומנות, והקורנפלקס, אבוי, לא.
וכפי שאמרתי קודם - הקרדיט אכן מגיע, וצר לי אם הובנתי אחרת.

מורפלקסיס אמר/ה...

זה בדיוק העיניין אלון - זה ההבדל בין אוֹמנות ולבין אוּמנות.
סידור חלון ראווה, על אף שהוא אסטטי, נכנס לתחום המלאכה (כי הוא בנוי על חוקים אסטטיים ונועד לשרת את החנות על מנת למשוך לקוחות - מדובר במשהו פונקציונלי בסופו של דבר) וכך גם קורנפלקס למעשה.

אך מיקסטייפ טוב הוא יצירת אומנות מעודנת (כשהיא נעשית כהלכה כמובן). מצד שני, אם מעולם לא שמעת אוסף שירים שעצם חיבורם יחדיו ריגש אותך - אני מניח שלא תראה את ההבדל כלל ולא תבין על מה אני כותב.
ניחא :-)

אלון אמר/ה...

אה - אני באמת חושב שסידור חלון ראווה, בדומה לסידור פרחים, בדומה למיקסטייפ יכול להיות omanoot. אבל אני חושב שדי מיצינו את הבדלי הגישות שלנו, לא ? :-) אני רק חייב להגיד שלדעתי אין הרבה הבדל בין קורנפלקס לבין ליידי גאגא, ואת שניהם אני אוהב. כזה אני: חייב להגיד עוד משהו :-( חרא של אופי - אני יודע :-( אבל קניתי את הספר "איך לגרום לאנשים לחבב אותך תוך 90 שניות" והשינוי בדרך - אני מבטיח!
אגב, דווקא כן שמעתי חיבורים שריגשו אותי, אם כי אני חייב להודות ש:
א. אני אחראי להם
ב. חלק מהם היו אקראיים לחלוטין (אבל ג'ון קייג' כבר הכליל את האקראיות בתוך ה omanoot).
ג. נו כבר - תביא מיקסטייפ שלך שירגש אותי. ברצינות. בתמורה אשלח מאשאפים שעשיתי. ומפיות.
ד. התכוונתי למה שכתבתי בג' (חוץ מהמפיות), זו רק צורת ההתבטאות שלי

אורי זר אביב אמר/ה...

בעקבות הפוסט הזה הספר Love Is A Mix Tape נחת לי לידיים בצורה מאוד בלתי צפויה: גילי, בחורה שאני מכיר בעיקר מהופעות קראה את הפוסט וראתה שיש לי עיניין בספר. ערב אחד, שנפגשנו שוב במקרה בתיאטרון תמונע, היא פשוט שמה לי את הספר ביד. מדהים.

קסטה אמר/ה...

איזה מחווה יפה!
כן כן, אלה הקוראים של קסטה...

הוספת תגובה