מוזיקה בסטרימינג – בעד ונגד (סקר)

בשנה האחרונה מדברים יותר ויותר על צריכת מוזיקה בצורת סטרימינג (streaming). כלומר למאזינים אין בעלות על השירים והאלבומים בצורה פיזית או דיגיטלית. הם מנויים בספרית מוזיקה וירטואלית ענקית. תמורת רישום ותשלום לאתרים שמציעים קטלוגים ענקיים של מוזיקה הם יכולים להאזין, דרך הרשת, לשירים שהם אוהבים "המוזרמים" אליהם ללא הגבלה. מדובר על אתרים כדוגמת Lala, Spotify.

למה המודל הזה יכול לעבוד היטב
* רוחב הפס הולך ומשתפר וכמעט לא יהווה בעיה בשנים הבאות מבחינת איכות ומהירות;
* היצע השירים הולך וגדל;
* שירותי המוזיקה הנ"ל אמורים לתפקד היטב עם רשתות חברתיות ומכשירים ניידים, לאחרונה גם התבשרנו שהאינטרנט עומד להגיע גם למכוניות;
* לאנשים נגמר המקום בהארדיסק לאחסון מוזיקה

אז מה הבעיה?

1. אנשים רוצים בעלות

בסקר שערך אתר Mashable (מעל 1000 משתתפים), חצי העדיפו בעלות על המוזיקה לעומת 28% שהעדיפו סטרימינג. בסקר נוסף באתר Hypebot נמצא שוויון בין העדפות המצביעים ואין יתרון לסטרימינג. ובסקר שלישי והגדול מכולם (עשרת אלפים סטודנטים) נמצא ש-75% מהם מעדיפים הורדות ולא תשלום על סטרימינג.

2. לא בטוח שמדובר במודל עסקי טוב

אתר Youzik הישראלי נתן שירותי סטרימינג לקטלוגים של חברות התקליטים הישראליות הגדולות תמורת תשלום חודשי סמלי. בביקורת על האתר כתב גל מור: "בניגוד לרכישת תקליטורים או אף שירים להורדה, קיים מעט מאוד ערך מוסף ברכישת שירות סטרימינג – אף לא אחד מהשירים להם אתם מאזינים נשאר ברשותכם. אז על מה אנחנו מתבקשים לשלם? על אפשרות האזנה שניתנת חינם בתחנות הרדיו ובאתרים בחו”ל, שלא לדבר על הערוצים הפיראטיים"
ואכן, האתר נסגר לפני כמה זמן וסיים את פעילותו.* כמה מכם שמעתם עליו? כמה מכם השתמשתם בו או אפילו הכרתם מישהו שהשתמש בו? זה בסדר, אפילו בלי קשר לסטרימינג גם בבריטניה 85% מהאוכלוסייה מכירים רק את אמזון ו-iTunes למרות שיש כ-20 אתרי מוזיקה בריטיים פעילים, ו-40% לא יודעים לנקוב אפילו בשמו של אתר מוזיקה אחד!

בנוסף, לא בטוח שלמרות התשלום המוזיקאים אכן מתוגמלים כמו שצריך. ערן דינר כתב על הסוגיה המורכבת של הסדרת זכויות היוצרים עם אתרי הסטרימינג שמובילה אותו בלית ברירה לצדד בצד של חברות התקליטים.

3. סטרימינג לעומת רדיו אינטרנט
אני לא מסכימה לטענה שכל רדיו אינטרנט הוא סטרימינג. הקריאה של Mark Ramsey לתחנות רדיו מסורתיות לעשות סטרימינג או הדרך שבא הוא ממליץ לעשות סטרימינג כדי לנצח רדיו-אינטרנט מגיעים ממקום אחר, מתוך שאיפה להרחיב את הגישה לתכנים שלך ולתת שירות מתבקש למאזינים, שפשוט יפנו למקום אחר אם לא תספק להם אותו.
כך גם לגבי הויכוח של להקת Muse עם חברת התקליטים שהסירה את שיריה מאתרי סטרימינג. גם פה נקודת המבט היתה של שיווק או רצון לחשיפה.

אבל בפוסט הזה אני מתכוונת לשירותי סטרימינג שכרוכים בתשלום/מנוי. כי אם משלמים כסף באופן קבוע, מצפים לפתרונות ושיפורים טכניים, מצפים להיצע הולך וגדל של מוזיקה, מצפים שגם האומנים יתפרנסו מהכסף שלך.
מצפים לאתרים שיתנו לנו להרכיב playlist ולבחור את המוזיקה שאנו בוחרים ורוצים לשמוע.
לעומת זאת רדיו-אינטרנט נתפס אצלי כמו המודל הבסיסי של פנדורה או Deezer – תחנה מותאמת אישית שמציעה לי שירים על פי ניתוח העדפות. אמנם הרבה מוזיקה שאני אוהבת, אבל לא לגמרי בשליטתי.

4. לסטרימינג אין סיכוי, ובמילים אחרות "streaming doesn't exist"
מי שהצליח לשכנע אותי בעניין הוא Cory Doctorow. בטור מעולה שכתב - Streaming Will Never Stop Downloading, הוא מחבר את כל הטיעונים ומנתח את המשמעויות. לדעת דוקטורו, סטרימינג פוגע בפרטיות, פוגע בהתפתחויות טכנולוגיות, מבזבז רוחב פס ולא מהווה תחליף לאספני המוזיקה. אפילו שבעתיד נקבל טכנולוגיות "אחסון בענן" (cloud), אנשים תמיד ירצו לשמוע מוזיקה גם במצב offline. אם סטרימינג ימשיך להתקיים, זה יהיה רק לצד ההורדות ולא במקומן.

מה דעתכם? הצביעו בסקר!
האם אתם מאמינים ששירותי הסטרימינג ישתלטו על הרשת והטלפונים הניידים? האם גם לכם נגמר המקום בהארדיסק? ואולי אתם דוקא רוצים שליטה מלאה על הספרייה המוזיקלית שלכם וגישה אליה בכל מצב? או בכלל מאמינים שאספני מוזיקה חייבים עותק פיזי בצורת דיסק או תקליט?

* עדכון 16.4.2010
מייסד יוזיק מסביר מה היו הסיבות לסגירת האתר

להמשך >>

מוזיקאים שעושים שימוש בסלילים מגנטיים – תחיית הקסטה (מס' 7)

שימו לב – אני מחלקת שני כרטיסים במתנה לפסטיבל הטייפים! (איך זוכים? בהמשך)

לפני חודשיים שמחתי להתראיין לתכנית "הראשון בבידוד" של דודו המנחם ברדיו הר הצופים. כל השיחה היתה על קסטות, טייפים וסלילים ובין השאר ביקשתי עזרה בפרויקט TICP. (להאזנה / להורדה )

והנה לכבוד פסטיבל הטייפים הרביעי (שמתחיל היום!) זו הזדמנות עבורי שוב לבקש את עזרתכם, הפעם באיתור יוצרים בישראל שעושים שימוש בסלילים או בטייפים. מכירים כאלה? אנא השאירו תגובה או כתבו אליי. אני מתכוונת ל -

1. מוזיקאים עצמאיים כמו האמנים המופיעים במועדון הצימר או משתתפים בפסטיבל הטייפים

2. די.ג'יי – ראו לדוגמא את DJ Ruthless Ramsey שגיליתי ביוטיוב עושה scratching עם טייפים, או את Mr.Tape מנגן על סלילים. (צפייה מומלצת!)

3. לייבלים ולהקות שמקליטים את החומרים שלהם על סלילים ומוכרים קסטות.
לפני שבועיים סיפר גיאחה שהאחים רמירז הקליטו כמה שירים לטייפ סלילים באולפני "זזה" ביפו, והייתי שמחה לדעת למה בחרו לעשות זאת.
בצפון אמריקה יש עשרות לייבלים שמוציאים את החומרים החדשים שלהם על קלטות בלבד. (Woodsmoke, Nailbat Tapes,Infinity Cat , Hiss Lab, Heresee, 1019 Records, Scotch Tapes ועוד)
הם לא ממשיכים לעשות זאת מכוח האינרציה. להפך, מדובר על לייבלים חדשים יחסית שעושים זאת מטעמים עקרוניים ו/או פרקטיים, כך שנוסטלגיה לא מהווה שיקול. הנה קליפ שמראה את הסיפור של לייבלים כאלה מקנדה:




כאן בישראל, היה לי העונג להכיר את IsrahellBanger. לייבל מטאל מקריית מוצקין שייסד ומנהל סרגיי פיסמני. יום אחד קיבלתי חבילה בדואר עם קסטה תוצרת ישראל משנת 2009 (אוסף של להקת המטאל הישראלית Hangman). כזה מחזה לא רואים כל יום, שלא לדבר על ההפקה והארט (כולל פנזין) שהם DIY כמיטב מסורת תרבות הקסטות.
וכך למדתי מפיסמני שבישראל ישנו מפעל באזור התעשייה בחולון שעדיין מדפיס על קסטות. מסתבר שבאופן כללי קיימת תופעה של הוצאת קלטות, אבל הפצתן ללייבלים אחרים נעשית בצורת דיסק צרוב שממנו מקליטים את הקסטות שמוכרים. נשמע טפשי, אבל השיקול הוא דמי המשלוח. למעשה ממש בימים אלה האירוניה היא שפיסמני רצה להביא עותק מאסטר לשכפול בשביל ההוצאה הבאה של הלייבל אבל התבקש להמיר את החומרים לדיסק. הצרכנים שקונים קסטות מגיעים בעיקר מחו"ל למרות שכבר היו הפתעות גם בישראל אפילו מקהל של בני 15. פיסמני לא מתכוון לטרוח להוציא דיסק אף פעם:

"כל העולם והכלבים שלהם מוציאים דיסקים, אז למה שאנחנו דווקא לא נשמר את המסורת? מי אם לא אנחנו?...
רק ב-98' בכלל החזקתי דיסק בידיים שלי. אני זוכר את עצמי נכנס לפני 10 שנים לחנות מוזיקה ואחרי השיקול ההגיוני ביותר - יוצא עם שקית מלאה קלטות של 10 ש"ח של רוק סובייטי ישן, במחיר בו יכולתי רק לקנות דיסק פיראטי עם אלבום אחד :)
ומה ההבדל? שצריך לעשות מאמץ מינורי של להפוך צד? בטייפ שלי יש אפילו תצוגה דיגיטלית של רמת הווליום, תצוגת זמן נגינה וחיפוש אוטומטי של השיר הבא אז למה לבזבז יותר כסף על משהו שיכול להישרט ולהתחיל לקפוץ או להפסיק להתנגן?
בארץ כועסים עליי שזה לא דיסק, אבל הסברתי שאני לא אחראי על העובדה שמי שטוען שהוא אוהב מוזיקה מחזיק רק בהארד דיסק מפוצץ ב-mp3 ולא יכול לשמוע קלטות. ביד שניה אפשר לקנות אחלה טייפ ב-150-200 ש"ח, אין תירוצים!"

בקישור הזה תוכלו להאזין לתכנית נהדרת בה דודו המנחם (כן, שוב רדיו הר הצופים) מארח את פיסמני שמפגין יידע עשיר ומרתק בתחום המטאל בארץ ובחו"ל. רוב השירים בתכנית מנוגנים מתקליטים וקלטות :-)

--------------------------------------------
קוראי הבלוג כבר יודעים שיצא לי לשבח יותר מפעם אחת את פסטיבל הטייפים ואת הפעילות במועדון הצימר בפרט, אז כל שנותר הוא להציג את התכנית (שימו לב לשעות).
3 ימים, 21 הופעות אשר המשותף לכולן הוא השימוש בסלילים מגנטים ככלי יוצר. רח' הגדוד העברי 5, ת"א. כניסה ליום - 20 ש"ח, לשלושת הימים ביחד 50 ש"ח.

יום חמישי, 18.3, 20:00
יוסי מר-חיים - razor head; ערן זקס - o ffffft like hom; Primate Arena Tapes; תזמורת הצימר
יום שישי, 19.3, 17:00
ליאור גקלר; סאב-ג'אנק; עומר גל - בננות לנשרים; ענבל מילגרום - no more siberian papa, 3:14 mins; אופיר בחמוצקי; רון זד - מעגל הנקמה; ליאור אשכנזי; Seizure of Intensity; רובוקופ
שבת, 20.3, 17:00
Cassexxe Vibrato; אלי וטמיר – everytime that we ooooh; אסף סטי – בכלעכילת; mites; דניאל דוידובסקי - שירי מחאה; brain holes; and nico teen drool, oof; Finkel-bang - finkelstein takes it in all 16 holes!

רוצים כרטיס במתנה ליום השלישי של הפסטיבל? (שבת, 17:00)
שלוש דרכים להשתתף בהגרלה. יש לבחור באחת מהן בלבד:
א. השארת תגובה לפוסט הזה עם כתובת האימייל שלכם.
שימו לב – הכתובת שלכם אמנם לא תהיה בצורת קישור, אבל כן תהיה חשופה בפומבי.
ב. להירשם כמנוי בדואר אלקטרוני לבלוג קסטה (ראו סרגל בצד שמאל)
ג. לעקוב אחרי הטוויטר של קסטה או לשלוח Direct Message עם כתובת המייל שלכם.

שני כרטיסים יוגרלו בין המשתתפים החל מרגע פרסום הפוסט באתר ועד יום שבת בשעה 12:00 בצהריים.
הזוכים שייבחרו אקראית יקבלו מיד הודעה עם פרטים על הזכייה לכתובת האימייל שמסרו.

להמשך >>

דוט music. – סיומת דומיין לאתרי מוזיקה

בשנים האחרונות מתנהל קמפיין להוספת המילה music כסיומת גנרית רשמית לאתרי אינטרנט שעוסקים במוזיקה. (כמו הסיומות org .com. וכו')
היוזמה נקראת בפשטות "דוט מיוזיק" (music.) ובשנה האחרונה תפסה תאוצה בזכות קמפיין ברשתות מייספייס, פייסבוק, וטוויטר (שם נמצאים רוב העדכונים בנושא) ויש אפילו ערך בויקיפדיה וגם שיר נושא (כן, בפזמון ממש שרים "dot music yeah")
המטרה - לגייס תמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר שתפעיל לחץ להשקת הדומיין החדש. העצומה המקוונת נמצאת באתר הראשי של היוזמה (עד כה נאספו מעל 2 מיליון חתימות), שנמצא בבעלות Constantine Roussos.

כמה זמן שאני מנסה להבין מיהו קונסטנטין רוסוס, מוביל היוזמה והדובר הראשי שלה. הוא מנהל מסע הסברה למען הסיומת music כולל הופעות בכנסים מרכזיים של תעשיית המוזיקה, והציג לפני כמה שנים תכנית עסקית עבור קהילת המוזיקה שזכתה להערכה רבה. האתר music.us בבעלותו משמש כארגון הגג של כל הפרויקט.
מהדרך בה רוסוס מתאר את עצמו, נראה שידו בכל. למרות שמגדיר עצמו גם כמוזיקאי הוא ללא ספק יותר בצד של הביזנס המקוון מה שאולי מסביר את המטרות מאחורי music.
חוץ מהעובדה שמדובר בסיומת ברורה ומובחנת לאתרי מוזיקה, שתסייע בשיווק ומיתוג של מוזיקאים ברשת, הכוונה היא גם לתת דרך הדומיין פלטפורמה שמסייעת להסדיר את הפעילות המקוונת והתגמולים של האמנים. אם הבנתי נכון, אמן שרושם עצמו עם דומיין music יוכל לקבל, תחת הגג של music.us, סל אפשרויות לניהול שירותי מוזיקה מקוונים לרבות רישוי, הורדות, סטרימינג, מכירות ועוד.

כיוון שאיני מוזיקאית קשה לי לשפוט עד כמה זה נחוץ ומועיל והאם באמת כל המערכת תפעל לטובת האמנים. בסך הכל הביקורות טובות והרוח אופטימית. מצד שני עוד לא ברור מתי יצא לפועל, מה יהיה מחירו של דומיין music. וכיצד מוכיחים שראויים לקבל אותו? את סיומת edu. למשל יכולים לקבל רק מוסדות חינוך בארה"ב, את זה קל להוכיח. אבל מה יקרה במוזיקה? האם בלוגים יוכלו להיכלל בקטגוריה החדשה?

סביר להניח שרשימת 15 אתרי המוזיקה הפופולריים בעולם לא תושפע באופן דרסטי מהדומיין החדש, אבל מוזיקאים אינדיבידואלים בכל העולם יצטרכו לקחת אותו בחשבון כיוון שגם לגולשים הדבר בהחלט יכול להיות נוח.
Derek Sivers כתב טור שקצת קשור לסוגיה הזאת. Musician's own website as definitive source of all info. הוא מציע למוזיקאי ללכת על כתובת אחת (com. למשל) ולא לעבוד עם כמה אתרים במקביל. לדעתו צריך להיות אתר מרכזי שהוא המקום האולטימטיבי והשלם ביותר לכל המידע והתוצרים של להקה/זמר/ת. העלאת שיר, הוספת תאריך הופעה או פוסט בבלוג צריכים להתבצע פעם אחת. עם עדכון התכנים בין כל הרשתות החברתיות ושאר האתרים צריכות להתעסק הספקיות. הדוגמא הקרובה ביותר לכך הוא השירות של ArtistData.

ולסיום אנקדוטה. באתר codeorgan תוכלו לשמוע איך אתר מתנגן.
הכניסו כתובת url כלשהי והמתינו בסבלנות. Codeorgan מבצע סריקה של התכנים בעמוד הבית של אותו אתר ואז מתרגם את האותיות A עד G לתווים (לכן הכי טוב לבדוק על אתרים בשפות לטיניות). על פי פרמטרים נוספים ייקבעו צליל הסינתיסייזר ולופ התופים. כך למשל "נשמעים" התכנים באתר Youtube.
אז אם התוכן הוא המלך, למי אכפת מהדומיין :-)

להמשך >>

ניהול מעריצים ושיווק מוזיקה / נמרוד דוויק

טור אורח
בימים אלו העיסוק המרכזי שלי הוא בדייס מרקטינג, המשרד שהקמתי לפני מספר שנים עם אופיר קינדלר. אנחנו עוסקים בשיווק אונליין, ובלב העסק שלנו עומדת תעשיית התרבות רבתי, ומוזיקה בפרט. מלבד נוכחות, הוצאת מסרים וניהול תוכן מתמיד, אנחנו עוסקים בדבר הכי חשוב היום בתעשיית המוזיקה והוא המעריצים. כל הדיבור על שיווק ברשתות חברתיות, מומחי מדיה חברתית וכו' – סלחו לי, אבל לפני שהייתה טכנולוגיה, היו בני אדם. בשורה התחתונה, בבסיס של הבסיס, מוזיקה הייתה מוצר שאנשים יוצרים למען אנשים אחרים, בלב כל הסיפור הזה נמצאים המעריצים. ואם לצטט את הסרט האהוב עלי Almost Famous:

They don't even know what it is to be a fan. Y'know? To truly love some silly little piece of music, or some band, so much that it hurts

אם נחשוב על זה, באמת המעריצים זה הדבר הכי זנוח למצער. במשך שנים תעשיית המוזיקה התבססה על מודל Retail להכנסות. חברות התקליטים עסקו במכירת תקליטים, סוכני ההופעות עסקו במכירת הופעות, והמעריצים נתפסו כקהל צרכנים שלא ממש אפשר לתקשר איתו, אלא רק להשליך עליו את החזון שלך כאיש שיווק ולראות מה הלאה. אבל אז הגיע האינטרנט, טוב... כולנו יודעים שהתעשייה השתנתה מאז. כמות הדיסקים שהקהל הרחב החל לרכוש הידלדלה, הופעות הפכו למקור ההכנסה העיקרי, חברות התקליטים לא הצליחו להתמודד עם השינוי ורבות מהן חוו טלטלות קשות מהן יש כאלו שלא התאוששו ונרכשו על ידי המתחרות שלהן.


בתוך כל ההמולה הייתה תמיד קבוצה שנשארה נאמנה למוזיקאים, אלו המעריצים. האינטרנט הפך את הקשר של מעריצים עם האמנים להדוק יותר ובעל עוצמה רבה יותר. הערצה תמיד הייתה אלמנט בעל משמעות רגשית. היום ערוצי המידע האינטרנטיים פופולריים מתמיד, ובמובן מסוים הם מביעים את האישיות שלנו. מכאן שההצהרה על אילו אמנים אנו אוהבים היא משמעותית יותר. מי שמעריצים אמן, רוצים להיות בקשר עם אנשים הדומים להם. הם מרגישים נוח יותר לעזור לאמן אותו הם מעריצים בגלל שבמקום מסוים הוא נוגע במקומות אינטימיים באישיות שלהם. צריך רק להעריך ולאהוב את זה. אחרי הכל – כולנו היינו מעריצים. בתקופות מסוימות יותר ובתקופות אחרות פחות. מוזיקה נגעה לכולנו בנימים בשלב כזה או אחר. שקרן מי שיגיד שלא הזיל דמעה לפחות פעם אחת כאשר האזין לשיר או אלבום כלשהו.

לכן כל התחום שנקרא ניהול מעריצים הפך בשנים האחרונות לרגיש וחשוב יותר. בתקופה שבה אמנים יכולים להיות עצמאיים, וכל הלקוחות שלנו הם אמנים עצמאיים, הופכים המעריצים לקהילת הצרכנים הנאמנה ביותר. אלו האנשים שהולכים לכל הופעה, שיקנו ראשונים את האלבום, או יורידו את השיר. הם יפיצו לחברים שלהם ויעזרו לדחוף את האמנים. הם שגרירי הפה-לאוזן הטובים ביותר שיש, וחשוב לשמר איתם את היחסים.

מה זה אומר בעצם?
אני חושב שאת הדוגמא הכי טובה לתוצאות של עבודה נכונה עם מעריצים אני יכול להביא מבית – הלהקה הישנה שלי (פרברים רפיוג'יז) לא זכתה מעולם לתהילת העולם שלהקות אחרות זכו לה, אבל בזכות שנים של שימור יחסים טוב עם הקהל והמעריצים שלנו, הגענו בשקט לכמות נאה של כמה מאות אנשים בהופעה בשגרה. זה אפשר לנו לנהל כלכלת להקה נכונה ונוחה. את רוב הקשר עשינו דרך הפורום והאתר שלנו, במפגשים בעולם האמיתי עם המעריצים היותר מסורים שעזרו לנו לקדם את ההופעות. את רוב הקהל להופעות הבאנו בזכות המעריצים. כשהאלבום יצא מכרנו כמות סבירה ממנו, לא מדהימה במיוחד, אבל מי שקנו היו המעריצים המסורים שלנו. לא "סתם" אנשים מהרחוב.

בשביל לעבוד נכון עם המעריצים, צריך להיות איפה שהם נמצאים. האמן צריך להיות נוכח איפה שהם מדברים, לתת להם פלטפורמה נכונה לשיחה, להיות אורגני לחיים שלהם. הוא צריך לתקשר אליהם, לדבר בגובה העיניים ולשמר את הדיאלוג איתם.
אנחנו עובדים עם האמנים בשביל לפתח את התחומים הללו, עוזרים להם לייצר תוכן רלוונטי ומעניין שמתקשר עם התדמית והמוזיקה שלהם. אנחנו משמרים את הקשר עם הקהל, קשובים להלכי הרוח אצלו, ומפיצים עדכונים ותגובות מהאמן לקהל וההיפך. אנחנו מכוונים את הפעילות של המעריצים סביב שיאים – הופעות, סינגלים, אלבומים, פעילות אחרת.

האם זה עובד? כן. אנחנו מרגישים שינוי. אנחנו מרגישים אותו בקהל שמגיע להופעות, מרגישים אותו בדחיפה של שירים חדשים.
האם זה מזויף? לא. אני חושב שיש כבר הבנה אצל הקהל שלא תמיד זה דווקא האמן באופן ישיר שדוחף להם את המידע. המשווק גם לעולם לא מזדהה בתור האמן עצמו. הכנות היא הדבר החשוב ביותר בעולם של ניהול מעריצים. המעריצים צריכים לדעת שחושבים עליהם, שמכבדים אותם ולא מוכרים להם לוקשים. פישלת עם המעריצים – איבדת את בני הברית הכי חשובים שיש לך.


נמרוד דוויק – איש שיווק, יח"צ, מנהל אמנים ומפיק. מנהל ומקים חברת השיווק Dice Marketing, מנהל ומקים הלייבל High Fiber. מבקר מוזיקה במקומון העיר מודיעין ומנהל פורום מוזיקה שחורה באתר "תפוז". בעל תואר שני בפילוסופיה של המדע והיסטוריה של הרעיונות. כותב את הבלוג סימני דרך.

להמשך >>

"נוער מיוזיקלי" – מבצע התרמה ארצי

עדכון 13.11.2010: לימים כבר הספקתי להיפגש עם מנכ"ל העמותה, נבחר לה שם סופי - "מקור" וגם יש אתר רשמי שבו תוכלו למצוא הרבה מאוד מידע: www.makor.org.il

בשבוע שעבר נפרדתי מפרויקט ערים בלילה של עמותת עלם הפועלת למען נוער במצבי סיכון. אחרי 6 שנים של התנדבות כרכזת מחקר עשו לי מעין ערב פרידה. לא אכחיש שהתרגשתי והשווצתי בתעודת ההוקרה שקיבלתי, אבל בשיא הרצינות ובלי ציניות אפשר להגיד שאני ממש מודה ושמחה שיצא לי להכיר את הפרויקט הזה וסליחה על הקלישאה אבל אין שום ספק שקיבלתי המון.
בין שאר התובנות שזכיתי ללמוד מהשנים ב"ערים בלילה" זו חשיבותה ועוצמתה של גישת "הפחתת נזקים". נוער בסיכון לא יכול בבת אחת להתגבר על קשיים ובטח לא לשנות את תנאי המחיה והסביבה. עד כמה שאנחנו אוהבים סיפורי סינדרלה הוליוודיים לא תמיד ניתן לתקן לגמרי בעיות עמוקות או מתמשכות. ועל כן חשוב לזכור שיש משמעות אדירה להאט החמרה, למנוע הידרדרות וכל שיפור או סיוע שיעשו את החיים יותר טובים ונסבלים. יש משמעות לשיפור איכותם בכל שלב ובכל רמה. את כל זה אני מספרת כדי שלא יהיה ספק מדוע גם מוזיקה יכולה להואיל המון לנוער בסיכון.
בהצטרפות מקרים הגיע אליי מייל המבשר על מיזם שקשור בבני נוער ומוזיקה. מיותר לציין שאורו עייני כי באמת מה יכול להיות יותר טוב מזה? מדובר בעמותה חדשה שעוד אין לה אתר באינטרנט ושמה (הלא סופי) הוא "נוער מיוזיקלי" והיא מבקשת מכולכם תרומה של כלי נגינה, ציוד הקלטה והגברה, חומרי האזנה וקריאה.
אני מקווה לדבר בקרוב עם מנכ"ל העמותה כדי לחזור ולכתוב בהרחבה על כל העניין כי אין לי הרבה מידע מעבר לאותו מייל שאפרסם כלשונו (להלן). אז בינתיים אנא העבירו את התוכן לכמה שיותר אנשים, פרסמו ברשתות חברתיות ופורומים רלבנטיים והעיקר שיהיה בהצלחה.
מוזיקה אינה פתרון קסם לנוער חסר בית או לקשיי קליטה של נוער עולה. כלי הנגינה והדיסקים שלכם לא יחסלו את העוני או יתקנו את מעמד בני הנוער של העובדים הזרים. אבל אין ספק שמוזיקה היא אמצעי אדיר לשדרוג איכות החיים.
------------------------------------------------------

יש לך כלי נגינה זרוק במחסן? יש לנו מטרה טובה עבורו

עשרות אלפי בני נוער בישראל מוגדרים כ"נוער בסיכון": נערים שנשרו ממסגרות לימוד פורמאליות; בני נוער המכורים לסמים או אלכוהול; בנים ובנות המגיעים מרקע של אלימות או ניצול מיני; נוער עולה, שטרם מצא את דרכו להשתלבות בחברה הישראלית, כמו גם ילדי עובדים זרים; נערים ונערות חסרי בית, או 'סתם' כאלה שחיים עמוק מתחת לקו העוני.
בתחום אחד, לכל הפחות, בני הנוער "בסיכון" אינם שונים מן הנוער ה"נורמטיבי": האהבה למוזיקה והכישרון לעסוק בה. אך בניגוד לנער הממוצע, שבאפשרותם של הוריו לדאוג לו לכלי נגינה ולפתח את תחביבו המוזיקלי, בני הנוער בסיכון אינם נהנים מאפשרויות אלה.

"נוער מיוזיקלי" הוא מיזם שנועד לשנות מציאות זו. מטרתו היא להקים ולהפעיל ברחבי הארץ מרכזי מוזיקה, שיאפשרו לבני נוער בסיכון למצוא מפלט מוזיקלי: לנגן, לשיר, להאזין, לכתוב, ליצור, לחבור להרכבים מוזיקליים, להקליט, להופיע, ובאמצעים אלה – למצוא מוקד עניין ועיסוק יצירתי, כלים לביטוי אישי, פורקן תסכולים, העלאת הדימוי העצמי, יצירת תחושות שייכות וגאווה וקשירת קשרים חברתיים.

כל אחד ממרכזי הנוער המיוזיקלי ימוקם במקלט או מבנה שיועמד למטרה זו ע"י רשות מקומית. המבנה יותאם אקוסטית כחדר חזרות, יצויד בכלי נגינה וציוד נלווה, והנערים הבאים בשעריו יונחו ע"י צוות מקצועי, סטודנטים למוזיקה ומתנדבים בשנת שירות ו/או שירות לאומי. הפעילות כולה היא פרי יוזמתה של "העמותה לקידום יצירה מוזיקלית מקורית" (ע"ר), המשתפת פעולה לצורך זה עם "Muzik – בית ספר גבוה ליצירה והפקת מוזיקה".
מרכזי "נוער מיוזיקלי" ראשונים עומדים להיפתח בקרוב בנתניה, באַזוֹר ובגבעת אולגה.
על מנת לצייד את מרכזי הנוער המיוזיקלי פותחת העמותה במבצע התרמה ארצי של כלי נגינה משומשים וציוד נלווה:
כלי נגינה - פסנתר / אורגן / גיטרה / גיטרה בס / מגברי גיטרה ובס / תופים / כלי הקשה / כלי נשיפה / כלי קשת / אקורדיון / ציוד dj.
ציוד הגברה – מגברים / רמקולים / פרוססורים / קונסולה / מיקרופונים / כבלים / סטנדים.
ציוד אולפני - מחשב מוזיקה / תוכנות ליצירה והפקה / כרטיס קול / מכשירי אפקטים ומעבדי צליל / מקלדת שליטה / סינטיסייזר / מיקסר / אוזניות / מוניטורים / מיקרופונים / חומרים אקוסטיים.
חומרי קריאה והאזנה – דיסקים, תקליטים, ספרי מוזיקה ומגזינים.

כל כלי ו/או פריט ציוד במצב פעיל יתקבל בתודה ובברכה, יזכה את התורם בתעודת הוקרה ויהפוך אותו לשותף פעיל בדרך המוזיקלית לקידומם של בני הנוער בסיכון בישראל.
המעוניינים לתרום מתבקשים ליצור קשר ישיר עם מנכ"ל העמותה, גדעון אבן ארי: ea.gidon (at) gmail.com

להמשך >>

ויקיפדיה ומוזיקה

Wikipedia העברית ציינה השבוע אבן דרך כאשר היגיעה ל-100 אלף ערכים. לרגל האירוע ולכבוד אחד המיזמים החשובים ביותר שיש ברשת הנה כמה דברים שכדאי לדעת על ויקיפדיה בהקשר של מוזיקה:

למוזיקאים - כלי הכרחי עבור נוכחות מקוונת
ישנה חשיבות אדירה לכל אמן ויוצר להופיע בויקיפדיה. זה נשמע טריוויאלי אבל אני עדיין (לא) רואה לייבלים שבהחלט מקדישים משאבים להראות נוכחות בפייסבוק למשל אבל משום מה ויקיפדיה לא נראית להם מספיק חשובה, וזו טעות.
ב-2008 פורסמה כתבה ברויטרס תחת כותרת שהפתיעה אותי - Music fans prefer Wikipedia to MySpace. בכתבה הוסבר מדוע ויקיפדיה פוספסה מבחינת אנשי המוזיקה שלא מיצו את הפוטנציאל שלה. למרות שחלפה שנה נדמה לי שבישראל הטקסט הזה עדיין רלבנטי.

מלבד העובדה שויקיפדיה הוא אתר עם תעבורה עולמית אדירה, Andrew Dubber מזכיר שמוזיקאים צריכים להיות בויקיפדיה כיוון שבמקרים רבים תוצאות במנועי חיפוש מדרגים את ויקיפדיה במקומות הראשונים והיא מהווה סוג של קריאת default והיכרות ראשונית. אם תרצו כמעט כמו הסיסמה אם אתה לא שם אתה לא קיים.
אלא שלאחרונה נוכחות של מוזיקאים בויקיפדיה הפכה חשובה יותר מאי פעם. הסיבה היא גוגל. לפני כמה חודשים הושק Google Music Search (פוסט נפרד בעתיד) שבין השאר נשען על אתר המוזיקה Lala בו כל ביוגרפיות האומנים והלהקות נשלפות מויקיפדיה. המשמעות היא שמעכשיו גם חיפוש המוזיקה של גוגל ידחוף למעלה וייתן רייטינג גבוה לתוצאות שמגיעות מויקיפדיה.
זה עוד לא הכל. "שרשרת המזון" של תוצאות חיפוש מוזיקה מויקיפדיה ממשיכה הלאה – אתרי המוזיקה הענקיים Pandora ו-Rhapsody מקושרים ישירות לתוצאות החיפוש של Google Music Search הנ"ל! בקיצור מעכשיו חיפוש ביוגרפיות מוזיקליות ברשת נשען בעיקר על הטקסטים המופיעים בויקיפדיה.
רק זכרו שצריך לעשות זאת נכון – כלומר להקפיד על מילות מפתח, הפניות לקישורים חיצוניים וכו'. הכתבה Wikipedia - a Music Portal? תאיר את עינכם.

לקהל – לא רק אנציקלופדיה
מהחלק הראשון משתמע שהאחריות להופיע בויקיפדיה מוטלת על המוזיקאים או נציגיהם. לדעתי הם אכן צריכים לתת דחיפה ולפתוח ערך בפעם הראשונה ולמלא בו פרטים בסיסיים. אבל יותר הגיוני שאחרים יכתבו עליך ולא תכתוב על עצמך. ויקיפדיה היא הכלי שלכם/שלנו הקהל לשיתוף בידע (ולתרום בחזרה למוזיקאים). מה יותר שלם מידע שיש לכמה אנשים על להקה? לפעמים יודעים עליה יותר ממה שחבריה זוכרים על עצמם! זכור לי מקרה לדוגמא שבו הלייבל Hiss פנה לקהל עם יוזמה ברוכה לכתוב את הערך של נדב אזואלי. אין לי מושג מדוע לא היה שיתוף פעולה?

בכל מקרה ויקיפדיה זה לא רק ביוגרפיות. זו הרי אנציקלופדיה עם ערכים על ז'אנרים, כלי נגינה, נתונים על תעשיית המוזיקה, היסטוריה, תווים ומה לא.
אגב מנוע wiki.com יסייע לכם להגביל את החיפוש שלכם רק לויקיפדיה או לאתרים עצמאיים שיושבים על פלטפורמה/תוכנת ויקי כדוגמת האתר Wiki Music Guide.
באופן אירוני שני הדברים שאני משתמשת בהם הכי הרבה בויקיפדיה אינם טקסטים.
הראשון הוא חלק הקישורים וההפניות לאתרים חיצוניים רלבנטיים, המופיע בדרך כלל בסוף כל ערך כקריאה משלימה.
הדבר השני הוא כל מיני סוגים של lists. יש לי חיבה מיוחדת לרשימות שעוזרות לעשות מיפוי. כמו למשל רשימות של להקות ואומנים העושות שימוש קלאסי ויעיל בויקיפדיה, ובמידה רבה מדובר גם על דיסקוגרפיות.
חפשו בגוגל Radiohead discography או Beatles discography ותיווכחו שהתוצאות הראשונות מפנות לויקיפדיה ולא לאתרים הרשמיים של הלהקות. פלטפורמת הויקי איכשהו מכתיבה סדר ואחידות ואין פלא שהדיסקוגרפיות בויקיפדיה הן רשימות נוחות מאוד לעיון.

להמשך >>

אנשי העשור במוזיקה

לא אתרים, לא שירים ולא אלבומים.
שלושת אנשי העשור שלי במוזיקה בעצם נבחרו בגלל טקסטים -

קורטני לאב – רוקרית אמריקאית, כולל סמים וסנסציות. ידועה לטוב ולרע כאלמנתו של קורט קוביין המנוח מלהקת נירוונה וכנראה חבה לו את הונה הכספי. אולי המאפיינים האלה אפשרו לה לשאת בשנת 2000 הרצאה חשובה שהתפרסמה תחת הכותרת Courtney Love does the math.
בכנס שהתקיים בהוליווד לאב העבירה ביקורת נוקבת על חברות התקליטים הגדולות בארה"ב. לאנשי התעשייה היא לא צריכה לגלות מה שהם ממילא יודעים ולמוזיקאים היא לא צריכה לספר מה שהם חווים על בשרם. לאב פנתה אלינו, הקהל. היא הבינה שמתחיל עשור של עידן האינטרנט ותחילתו של ויכוח לגבי פיראטיות ולמי הולך הכסף של צרכני המוזיקה.
בהרצאה היא חשפה בצורה מפורטת כיצד מתנהל חוזה מול מוזיקאי, מי מרוויח ואיך כל העניין מתגלגל מבחינה כספית תוך כדי שימוש בדוגמאות מספריות. היא דיברה על טכנולוגיות ועל מודלים חדשים הרבה לפני מוזיקאים אחרים. לפחות לי היא הסבירה פעם אחת ולתמיד למה ארגון RIAA ודומיו לא מייצגים אומנים אלא חברות תקליטים.
לא ידעתי שככה זה עובד. שמענו שחברות תקליטים עושות מיליונים, ידענו על אמרגנים נצלנים שהשאירו אומנים חסרי כל, ראינו פה ושם שימוש ציני ויחצ"ני באומן. אבל משהו בהרצאה הזאת פתח לי את העיניים, עד אז לא ידעתי שזו שיטה ולא הבנתי עד כמה המוזיקאי מנוצל.
חשוב שאמריקאית מוכרת דיברה על זה ולא מישהו מהשוליים, חשוב שמישהי מפוצצת בכסף דיברה על זה ולא מוזיקאי הנאבק על האפשרות ליצור, חשוב שהדברים נישאו בהוליווד.
הרבה שנים לפני מייספייס או פייסבוק, במסקנה שמגיעה בסוף ההרצאה קורטני לאב מנבאת את התהליך של העשור – דמוקרטיזציה ויחסים ישירים בין המעריצים למוזיקאים.

Courtney Love
שנת לידה: 1964
ציטוט:
Piracy is the act of stealing an artist's work without any intention of paying for it…I'm talking about major label recording contracts


בלוגרים – יותר ממבקרים באתרי מוזיקה, יותר מחברים, קרובי משפחה או קולגות בעבודה, יותר מעיתונאים או מוכרים בחנויות מוזיקה, יותר משדרני רדיו או מוזיקאים מוערכים. מי שת'כלס נתן לי הכי הרבה מוזיקה להאזנה, מי שהכי השפיע עליי לקנות דיסק או לשקול ללכת להופעה, מי שהכי הרבה הכיר לי מוזיקה חדשה, ומי שאת הסקירות והביקורות שלו לקחתי הכי ברצינות היה בלוגר/ית.
נכון שלפעמים הם גם כותבים בעיתון או משדרים ברדיו, נכון שחלקם מוזיקאים או מתפרנסים ממוזיקה. אבל מה שקבע היא הכתיבה (והקבצים) בבלוגים האישיים שלהם.
בעשור הזה כתבו עליהם ספרים ומחקרים. היללו אותם כמי שמקדמים מכירות ומשפיעים על מצעדים וגם תבעו אותם. מה יהיה איתם בעשור הבא?

The music blogger
שנת לידה: 2003 לפי ויקיפדיה
ציטוט:
Right-click here to download zip file and don't forget to buy the music



לורנס לסיג – אקטיביסט אמריקאי, פרופסור משפטן מאוניברסיטת הארווארד.
מהמייסדים וההוגים של שיטת זכויות יוצרים המכונה Creative Commons המותאמת לעידן הדיגיטלי ומציגה אלטרנטיבה ראויה והגיונית לשיטות copyrights קיימות. עם עשרות הרצאות מבריקות שהועברו בכנסים מובילים לאורך העשור ועל ידי כתיבת טורים וספרים מעולים, לסיג נותן תוקף אקדמי למודלים אלטרנטיביים מתבקשים של צריכה והפצת תכנים, לרבות מוזיקה. הוא משפטן שחושב על שגשוג תרבותי של חברה, ולא עורך דין שפועל לשגשוג כלכלי של עסק. בספריו Free Culture ו-Remix לורנס לסיג מאבחן ומתאר את התרבות הדיגיטלית בצורה בהירה ומדויקת, תמיד מסתכל קדימה ונותן אינסוף רעיונות וחומר למחשבה לגבי מוזיקה. דבריו תמיד מבוססים מחקר, עם רפרנסים, דוגמאות וניתוח מעמיק. אף אחד לא עשה את זה כמוהו בעשור הזה.

Lawrence Lessig
שנת לידה: 1961
ציטוט:
If the Internet teaches us anything, it is that great value comes from leaving core resources in a commons, where they're free for people to build upon as they see fit


מה שהנ"ל כתבו או אמרו היה ציון דרך עבורי, כמי שאינה מוזיקאית. אני צרכנית של מוזיקה, מאזינה, אוספת, גולשת באינטרנט, חלק מהקהל. שלוש הדמויות האלה שינו ועיצבו לי את החוויות האלה בעשור שעבר.

לכל קוראי קסטה אני מאחלת שנת 2010 טובה ומוצלחת.
מוזיקה משנה חיים, לפעמים מצילה אותם. בעשור החדש נקווה שיתנו לה לזרום ולהגיע בחופשיות לאוזניים של כמה שיותר אנשים.
למרות נתוני (אי)מכירת דיסקים, זכרו שמתגלגל הרבה כסף בעולם המוזיקה. בעשור הבא קיימת הזדמנות יותר מאי פעם לפעול כך שרובו יגיע ליוצרים.

ובכל זאת...
מי איש העשור מבחינת תעשיית המוזיקה והמוזיקאים?
לדעתי גבוה מעל כולם – שון פנינג. סטודנט אמריקאי שנתן לעולם תוכנת שיתוף קבצים חלוצית בשם Napster ובין הראשונים שנאלצו להתמודד מול מערכת החוק בסוגיות עקרוניות של מוזיקה בעידן הדיגיטלי.
ידענו מה זה MP3 ויכולנו איכשהו לשתף קבצים לפני נאפסטר, אבל היא היתה פופולרית ופתחה לנו את העשור. נאפסטר נסגרה בשנת 2001 ומאותו רגע אי אפשר היה לחזור אחורה וכולם יצאו לדרך עם תעשיית מוזיקה חדשה ושונה, ולא רק בגלל תוכנות ואתרים שבאו במקומה. מאז לא נחו אנשי חברות תקליטים, מוזיקאים, עורכי דין וחובבי מוזיקה בכל העולם. נאפסטר הצית דיון גלובלי על תפיסת המוצר והצורך הקרוי מוזיקה. המהות והפעילות של נאפסטר חידדה, ואולי סללה את הדרך, לתפיסות תרבותיות וחברתיות של מושגים כמו קהילה מקוונת, שיתוף, בחירה, תיווך, ו"קניין רוחני". במישרין ובעקיפין, בעשור הזה שון פנינג טלטל את תעשיית המוזיקה, השפיע על שיווק, חשיפה ומכירות של מוזיקאים והפעיל שעות נוספות את מערכת המשפט.

Shawn Fanning
שנת לידה: 1980
ציטוט:
Napster works because people who love music share and participate

להמשך >>

ספיישל ניק קייב וכמה בקשות

אתמול נסגר מעגל. הפעם הראשונה שאי פעם שמעתי את שמו של ניק קייב או שיר בביצועו היתה בספיישל של מיכל ניב ז"ל, תכנית רדיו לילית בגל"צ. נדמה לי שהייתי בכתה ח', ישבתי בחדר עם אוזניות והייתי בהלם.
אתמול שודר ב-88FM שוב ספיישל ניק קייב, שוב תכנית רדיו לילית, שוב אני עם אוזניות, אבל הפעם יושבת באולפן עם בועז כהן ומביאה איתי תיק מלא חומרים.
כשבועז שם את Tupelo דעו לכם שהוא הגדיל לעשות והשמיע את השיר מתוך תקליט שקניתי לפני 20 שנה. את האלבום The Firstborn Is Dead נסעתי לקנות בחנות בית התקליט ברח' פינסקר מיד אחרי התכנית של ניב.
באותה שנה לא מצאתי שום אלבום של קייב בחולון. הייתי צריכה לקחת אוטובוס לת"א ובדרך חזרה בקו 1 הצפוף פחדתי שהתקליט ינזק. אתמול בין כל הדיסקים, בועז הרים את מכסה הפטיפון ועשה לו כבוד. לא הייתי בהלם אבל כן התרגשתי.
את התכנית אפשר להוריד מכאן. (85 מגה)
----------------------------------------------

1. TICP – Tapes In Cinema Project
מכירים סרטים שמראים בהם טייפים, סלילים או קסטות? הכוונה לסצנות בנות 30 שניות לפחות מסרטי קולנוע בלבד (לא תעודה, אנימציה או טלוויזיה).
בכל פעם שאתם נתקלים בסרט כזה אנא כתבו לי את שמו! לחצו כאן לראות דוגמא.

2. פעם סיפרתי שאני אוספת כל שיר מולחן של יונה וולך (כמו השירים שהלחינו ערן צור או אילן וירצברג).
חסרים לי מעט שירים ואם תוכלו לעזור לי למצוא אותם תבוא עליכם הברכה. הרשימה כאן.

3. לרשימת הבלוגים הישראלים על מוזיקה נוסף טור חדש – עמוד הטוויטר של הבלוגר/ית. (כרגע בערך לשליש מהם).
אודה לכם אם תעדכנו את הפרטים החסרים כדי שהרשימה תהיה הכי מלאה. משתמשים בה הרבה והיא סוג של "דפי זהב" של בלוגים על מוזיקה, אז בבקשה תציצו בה כאן.
הרשימה מתעדכנת כבר כמה שנים באופן שוטף ואני כל פעם מגלה שלפתוח בלוג זה קל אבל להחזיק אותו מעל שנה זה סיפור אחר. זו גם הסיבה שאני לא ממהרת להכניס לרשימה כל בלוג מוזיקה חדש. תודה לכל מי ששולח קישורים, אבל הם שמורים אצלי לפחות כמה חודשים לפני פרסום.

4. שנת 2010 בפתח ובחו"ל כבר החלו לפרסם תאריכים של כנסים גדולים על מוזיקה. מה מתוכנן בישראל בשנה הקרובה? אם יש לכם מידע על ימי עיון, פאנלים או אפילו הרצאות בודדות אנא שלחו פרטים (חובה גם אתר) ואשמח לעדכן את לוח כנסים והרצאות. שימו לב לקריטריונים!

5. לפני כמה חודשים כתבתי שחשבון הטוויטר שלי שומם. הוא כבר לא. יש בו עדכונים על הבלוג, מחשבות על מוזיקה ולפעמים על דברים אחרים. בניגוד למקובל אני מוחקת ממנו תכנים ש"פג תוקפם".
אני כל הזמן שומעת מאנשים סביבי שהם לא יודעים מה זה טוויטר או לא רוצים להירשם לשום רשת חברתית וזה לגמרי מובן. לכן זכרו גם שזה בסך הכל עמוד אינטרנט עם כתובת רגילה שאפשר לקרוא בו באופן חופשי בלי שום הרשמה, או להתעדכן באמצעות RSS מבלי להיות "עוקבים" או "חברים".
כתובת עמוד הטוויטר שלי
פיד RSS לטוויטר שלי

להמשך >>