bandcamp, הפלטפורמה האדירה והצנועה הכל כך חביבה עלינו המוזיקאים והלייבלים, שמאפשרת לאמנים לשים את המוזיקה שלהם לסטרימינג וגם לרכישה בקבצים וכמוצר פיזי, הודיעה היום על שינוי במודל העסקי שלהם. כלומר, היא הצהירה על מודל עסקי כי כנראה עד עכשיו לא היה משהו כזה. האנשים שהרוויחו מבנדקמפ עד כה היו המוזיקאים, כך נראה לפחות כלפי חוץ.
ההחלטה שלהם נראית לי אומללה. לא בגלל שהם פוגעים בכיסי האמנים פגיעה מינורית, אלא מכיוון שכחברה הם הולכים אחורה בזמן ולמעשה יורים לעצמם ברגל ולו ברמת המוניטין.
ההחלטה שלהם נראית לי אומללה. לא בגלל שהם פוגעים בכיסי האמנים פגיעה מינורית, אלא מכיוון שכחברה הם הולכים אחורה בזמן ולמעשה יורים לעצמם ברגל ולו ברמת המוניטין.
עד כה בנדקמפ נתנה לאמנים העצמאים את האופציה לפתוח עמוד, לעצב אותו קלות, ולשים את המוזיקה שלהם באופן חופשי ואף איפשרה כלים מגניבים כמו player שאפשר לאמבד אותו בחופשיות. המוני מוזיקאים פתחו שם פרופילים ופוצצו את האתר במוזיקה ולמעשה כל כך הרבה אמנים עשו את זה עד שבחצי השנה האחרונה סכום הכסף שעבר דרך האתר מהצרכן לאמן, עבר את סף מליון הדולר.
אממה, בהודעה לעיתונות שיצאה היום, הכריזה בנדקמפ על מודל חדש ובו היא מפסיקה להיות הדלאי לאמה של מוזיקאי האינדי, והחל מאוגוסט היא תחל לגבות 15 אחוזי עמלה על כל רכישה שתתקים באתר ו-10 אחוזי עמלה אם סך כל העסקאות של אותו אמן עברו את סף 5000 הדולרים.
על ידי כך, הצליחה בנדקמפ בהחלטה אחת אומללה לאבד את כל היופי שבשירות שלהם וגם את האמינות. עד כה, ובשונה מאתרים כמו סידיבייבי ואייטיונז, היא לא נגעה לאמנים בכיס (והצליחה לשרוד, מסתבר) והעבירה להם את מלוא הסכום ללא התערבות, אבל במודל החדש וגביית העמלה הצליחה בנדקמפ לעשות את הבלתי יאומן והיא חוזרת בזמן למודלים משנת 2005 וזה מגוחך.
משהו קרה שם, אני חושד. איזו החלטה פזיזה, לחץ של קרן ההון סיכון\משקיע פרטי, שינוי בכוח האדם ומקבלי ההחלטות – משהו מפתיע, שהרי אין סיכוי שחברה שהביאה בשורת יזמות מבריקה ושינתה את כללי המשחק, חוזרת אחורה ומבקשת לאכול קצת מהבשר שרץ על השולחן.
אתר כמו בנדקמפ שהתחיל בצורה מסוימת, מחוייב לאנשים שעשו אותו פופולרי – כלומר ספקי התוכן – כלומר המוזיקאים, ואסור לו לגעת להם בהכנסה. למה? טוב ששאלתם.
אתר כמו בנדקמפ שהתחיל בצורה מסוימת, מחוייב לאנשים שעשו אותו פופולרי – כלומר ספקי התוכן – כלומר המוזיקאים, ואסור לו לגעת להם בהכנסה. למה? טוב ששאלתם.
אם בנדקמפ היו מתחילים מראש כשירות לאמנים שמאפשר להם לשים את המוזיקה ולמכור אותה אצלם והם גובים עמלה – ניחא. לגיטימי. אבל הריח שעולה בנחיריים שלי הוא של ניצול ציני, בקטנה, לא מורגש, של המוזיקאים, כמו אותן 35 אג' של עמלת בנק על איזה 'שרות כספומט' או משהו כזה. שהרי בנדקמפ עצמה לא יצאה במסעות פרסום אדירים לאתר שלהם. הם נתנו לאחרים לעשות את העבודה. ולמוזיקאים זה היה כמובן אינטרס, להפנות אנשים לאתר הזה שבו יש קשר ישיר בין הצרכן לאמן ואף אחד לא מתערב. יותר ויותר אנשים נרשמו, יותר תוכן מוקם באתר, הוא הפך להיות אחד מערוצי הפצת המוזיקה הקריטיים והחשובים ביותר – והכל בזכות עבודה של מישהו אחר. כמובן, הם פיתחו והשקיעו כסף, אבל הביזנס מודל שלהם היה צריך להיות אחד משתיים:
1. גביית עמלה מההתחלה- כל הקלפים על השולחן
2. ידיעה שהם הולכים להיות כלי חשוב בסוף העשור, וניצול של כוח ההפצה האדיר שלהם בשביל מכירת שטחי פרסום\בניית חבילות פרימיום מעניינות שהשימוש בהם יעלה כסף.
1. גביית עמלה מההתחלה- כל הקלפים על השולחן
2. ידיעה שהם הולכים להיות כלי חשוב בסוף העשור, וניצול של כוח ההפצה האדיר שלהם בשביל מכירת שטחי פרסום\בניית חבילות פרימיום מעניינות שהשימוש בהם יעלה כסף.
עכשיו בואו נדבר רגע על כסף.
אם אמן מוכר באנדל (חבילה) של כל האמפישלושים של האלבום שלו בשמונה דולר לדוגמה, גביית 15 אחוז תקנה לבנדקמפ 1.2 דולר. האמן לא יגווע מרעב (הוא גם ככה רעב) בגלל הקיזוז המינורי הזה, אבל בואו נדבר על מכירה של 100 באנדלים כאלה בחודש על ידי האמן – לא בשמיים – האמן הפסיד 120 דולר. שוב, לא יגווע ברעב בהעדרם אבל גם לא יוכל לקנות גיטרה מרטין טריפל בזכות הדולרים האלה.
אם אמן מוכר באנדל (חבילה) של כל האמפישלושים של האלבום שלו בשמונה דולר לדוגמה, גביית 15 אחוז תקנה לבנדקמפ 1.2 דולר. האמן לא יגווע מרעב (הוא גם ככה רעב) בגלל הקיזוז המינורי הזה, אבל בואו נדבר על מכירה של 100 באנדלים כאלה בחודש על ידי האמן – לא בשמיים – האמן הפסיד 120 דולר. שוב, לא יגווע ברעב בהעדרם אבל גם לא יוכל לקנות גיטרה מרטין טריפל בזכות הדולרים האלה.
בנדקמפ לעומתם, יעשו אחלה כסף. 120 דולר כפול 100 אמנים בחודש (ואני הולך על המינימום של המינימום) יקנו לבנדקמפ 12000 דולר בחודש. עכשיו בואו נצא למסע של 12 חודשים ונקבל הכנסה של 144,000 דולר בשנה, רק על מאה אמנים שמכרו כל אחד 100 באנדלים – לא כמות היסטרית והאתר, שלא עושה דבר בשביל לקדם את התוכן שבו, מרוויח רווח נקי. הרי את עלות ההקמה כבר עברנו ונשארה תחזוקה שוטפת ורצון לרווח – וזה לגיטימי לגמרי, עסקה טובה זו עסקה שכל הצדדים המעורבים בה מרוויחים.
אתרים בימינו, צריכים להיות חכמים יותר בכל הקשור לטיפול בתוכן שהם מקבלים בחינם, בטח ובטח אם ספקי התוכן עושים מעל ומעבר כדי להפנות את כל הטראפיק לאתר שלהם – ואסור להם לגעת לספק התוכן ברווחים – אלא אם הוגדר כך מראש. המודל העסקי הנוכחי חייב להסתמך על אלו שיש בכיסם את הממון ושואפים להחשף לתפוצה אדירה של קהל העונה לפלח שוק מאד מסוים.
האם זה הוגן? אפשר להסתכל על זה בשתי צורות. כן, אתר צריך לעשות כסף. אבל זו שאלה של טיימינג. כי לא, אתר הוגן לא יבנה זירת הפנינג גדולה תחת כסות חינמית, רק כדי לגבות כסף ברגע שהצליחו לגדר את הלקוחות בלוקיישן אחד, כאשר העבודה הקשה – גיוס תכנים + פרסום, בכלל לא נעשית על ידו.
יאיר יונה הוא מוזיקאי (www.yairyona.net), בלוגר (small town romance) ושותף לניהול הלייבל אנובה מיוזיק
פייסבוק / טוויטר (גרסה באנגלית של הפוסט מופיעה כאן)
