דפים

יום שישי, אוקטובר 23, 2009

דיון פתוח של עיתונאי רוק ב"לבונטין"

לפני כמה שעות חזרתי מלבונטין שאירחו באדיבותם דיון ראשון מסוגו על רוק בהנחיית קובי אור. לדעתי היה מעניין ואני מצטרפת למשאלה שהובעה בסיומו שיזכה להמשך וקביעות. יצאתי עם תחושה טובה שבזכותו דברים יתפתחו בעתיד (בצד המעשי). לא יודעת בדיוק מה, איך ומתי אבל אולי בעוד כמה שנים באיזה ראיון מישהו יאמר "הכל התחיל להתגלגל ב-2009 בצהרי יום ששי במועדון לבונטין שבו נאספו כמה עיתונאי רוק ומוזיקאים..."
המיני - כנס ארך כשעתיים ונפתח בהופעה קצרה של אדם קומן. אחריו הגיעה חבילה קובי-אורית שענתה על כל הציפיות: דברי פתיחה ארוכים, מעוררי השראה, מחנכים ומחכימים. בסופם הקריא קטע פרי עטו על Judee Sill שהיה נקודת המוצא לדיון על ביקורת ומבקרי רוק. זה בהחלט היה הנושא המרכזי אבל היו עוד הרבה כיוונים בשיחה.

קובי אור בלבונטין
קובי אור בלבונטין, המארגן והמנחה. צילום: מיכאל רורברגר

פרופ' נסים קלדרון היה ראשון הדוברים והיחיד שלא בא מעולם העיתונות וביקורת מוזיקה. הוא סיפר על מה שהוביל לכתיבת ספרו והצורך הקריטי שלו בטקסטים כדי להתוודע אל הרוק. הוא דיבר על הצורך החד משמעי בקטלוג מלא מסודר למוזיקת רוק ישראלית ועל הבעיה החמורה בהיעדרה של ספרית מוזיקת רוק מקיפה ושלמה - "ספריה היא דרך שבה תרבות מכירה את עצמה". אמן.
קלדרון דורש סוג מסוים של מימון ציבורי. בניגוד לכל אומנות או ז'אנר מוזיקלי אחר המקבלים כמה פרוטות מהתקציב, הרוק יוצא דופן ולראיה אין לו אפילו כתב עת.
לדבריו של קלדרון ולשאלות של אור לגבי סגנון ומהות של ביקורת רוק ענו: שרון מולדבי שדוקא הצדיק עצמאות ממימון והזכיר שיצירות גדולות נעשו גם בכלא; בן שלו כנציג סגנון הכתיבה המאורגנת והבהירה; מיכאל רורברגר סיפר על המגזין ווליום ז"ל; קליה מור על השיקולים המאוד אישיים בכתיבת הביקורות שלה; עינב שיף על התמקצעות והביקורת כעבודה; ניב הדס ייצג את המוזיקאי שהוא גם מבקר; בועז גולדברג סיפר על עצמו כעיתונאי שהתגלגל לכתיבה על מוזיקה בשלב מאוחר; בועז כהן שמחפש בכתיבה יופי, תשוקה ואהבה; דוד פרץ על תפקיד המבקר כמתווך ושומר-סף; לסיום אורן אדר-בורלא קרא להצית את כל מערכות העיתונים "כי תעמולה כבר יש מספיק".
קובי אור התנהג כמארח אבהי והיה במצברוח מרומם. לכל אחד מהכותבים חילק מחמאות ושבחים ברצינות ובדייקנות האופיינית לו וראית על פניהם המסמיקות של המבקרים שעבורם זה סוג של פרס נובל!
לא היו פיזית אך בהחלט הוזכרו ונידונו: האינטרנט, רון מיברג, עמית שהם, אהד פישוף, וכמובן כותבים מחו"ל כמו גרייל מרקוס, ניק קנט ואלן ויליס.

יום רביעי, אוקטובר 21, 2009

האם להסיר את "פיצוחים" מיוטיוב?

עדכון 18.2.2010
אתמול גבי טרטקובסקי, מעריץ פיצוחים שאף הזמין אותי לטורניר בלתי נשכח של המשחק בביתו (גרסת הקופסה), רשם פה תגובה כי התכנית המדוברת בפוסט הזה למעשה עלתה לאוויר באתר הטלוויזיה החינוכית (פרק 367). בשלב זה מדובר רק בפרק האחרון בסדרת "פיצוחידע" אך בכל מקרה ניר נאמן מופיע לכל אורכו. לאור הדברים הקליפ המקורי שהועלה ליוטיוב שוחרר מחדש לצפייה חופשית. מדובר בקטע ערוך ומקוצר שהרי המטרה מלכתחילה היתה נוסטלגיה משפחתית, אבל עדיין תוכלו לראות את יואב צפיר הצעיר ושוש עטרי במיטבה.
-----------------------------------------------

לאחרונה גיליתי קלטות וידאו עם תכניות עתיקות ובאחת מהן היה פרק של השעשועון ההיסטורי פיצוחים מ-1993. הפרק התמקד בנושא ספרות בקולנוע. מנסח השאלות (הלא פשוטות) ויועץ התכנית היה יאיר רווה המפורסם, שהיה אז סטודנט שנה ג' לקולנוע באוניברסיטה. המשתתפים היו חובבים לצד סטודנטים לקולנוע נוספים שחלקם הפכו מוכרים - ניר נאמן, צחי שפיגל, יואב צפיר.
העליתי קטע של 10 דקות מתוך הפרק ליוטיוב מתוך כוונה לשתף במשהו נוסטלגי ותמים במובן הטוב של המילה, למעשה זו חוויה נדירה בימינו אשכרה להשכיל מחידון טלוויזיוני.
אין דקה בתכנית שמישהו מאפיל או מושך תשומת לב מיוחדת על חשבונה של הכוכבת האמיתית – המנחה שוש עטרי ז"ל, ולמרות זאת להפתעתי שנייה אחרי שפרסמתי בטוויטר את הקישור בדקתי אימיילים וגיליתי שאותו ניר נאמן דורש ממני "להוריד את הקטע מיד". הוא לא דיבר כלל על זכויות יוצרים ולא פנה בשם הטלוויזיה. הסיבה הרשמית היא "התחשבות בפרטיותו".

פיצוחים ביוטיוב
אבל למה?!
ניר נאמן מתעלם מהעובדה שבאינטרנט העניינים רצים מהר ומתגלגלים בלי שהוא או אני יכולים לגמרי לשלוט בהם. למעשה אפילו חשבון היוטיוב הנ"ל אינו שלי. אם זה כל כך קריטי האם היה בא בדרישות דומות לטלוויזיה לא לשדר את התכנית בשידור חוזר? כנראה שלא. אני "מטרה" קלה ונגישה למי שפשוט "לא מתאים לו".

גם אני לא אוהבת להופיע באינטרנט. ההבדל הוא שאני מבקשת עד כמה שניתן מראש שלא יצלמו אותי, ואם בכל זאת צילמו אני פונה לצלמים באופן אישי בבקשה להסיר תמונה (וגם משתדלת להתנסח טיפה פחות בוטה...)
אדם משכיל ובוגר מעל גיל 18 שמצטלם לתכנית טלוויזיה (אי אפשר להאשים הורים שדחפו אותו) למעשה נותן את רשותו שיצפו בו ברבים. אין פה שום סוגיה של פרטיות. אם כיום לא מתאים לו לצפות בזה ההצעה הטובה ביותר היא שלא יסתכל.
קיבלתי תגובות ממשתתף ומשתתפת שמופיעים בתכנית שהקליפ דווקא שעשע אותם. הרי מיותר לציין שההופעה בתכנית החינוכית הזאת מכובדת והולמת ואינה פוגעת בשמו הטוב. למרות חולצה ותסרוקת שהפסיקו להיות אופנתיים, אין חשיפה אישית או שאלות חודרניות מצד המנחה, אין מצלמה נסתרת, בטח שאין עירום או שום עניין מיני, אין עוקצנות וביקורת על אף אחד ולמעשה ניר נאמן עצמו הפגין ידע מרשים וגם הוביל לניצחון שבזכותו שוש עטרי מסיימת בסוף עם המשפט האלמותי "ויש לנו פיצוח!"

ת'כלס
לא הכל זה הכרעה לבית משפט וחוק זה לא תמיד מוסר. בושה ו/או חוסר הומור עצמי הן תחושות מצערות, אך מה לעשות, אנושיות ולגיטימיות. בינתיים הלב שלי הולך איתן ופחות עם הפדיחה שנכנעתי ל"צנזורה" לא מוצדקת.
אפשר היה לטשטש את פניו של ניר נאמן ולהעלות את הקליפ מחדש אבל זה היה מושך יותר תשומת לב מי האדם המסתורי ולכן בסופו של דבר הקליפ הוסר משידור פומבי בתקווה שבעתיד ניר נאמן ישנה דעתו.
מי שירצה לצפות בתכנית פיצוחים (יש לי עוד פרקים) כנראה יוזמן באופן אישי לצפייה ביתית פרטית ולא מסחרית.
ביוטיוב הקליפ הועבר לצפייה private ובכך גם טופלו ענייני זכויות יוצרים לכאורה.
עדיין אשמח לשמוע עוד דעות כיצד יש לפעול באופן עקרוני במקרים כאלה.

יום חמישי, אוקטובר 15, 2009

FLOW - סרט תעודה על מים (Blog Action Day 2009)

גם השנה נרשמתי לפרויקט Blog Action Day שחל היום והפעם מוקדש לשינוי האקלים. בניגוד לפוסטים בשנים קודמות לא השקעתי בחיפוש נושאים מקשרים בין שינוי אקלים למוזיקה כי בחרתי להציג את הנושא דרך סרט תעודה משובח מ-2008 בנושא מים.
Blog Action Day 2009 הסרט, שזכה בפרסים, נקרא FLOW – for the love of water והוא למעשה בודק למי שייכים המים, מה המשמעות של בעלות על מים והאם לגיטימי שבכלל תהיה שאלה כזו. בעלות פרטית על מים הולכת ומתפשטת ברחבי העולם (גם בישראל). השאיבה המרובה, הקמת סכרים, הטיות של מקורות– גורמים לייבוש או ניתוק מוחלט ממים באזורים שונים, זיהום מקורות, שינוי מרקם החיים של בעלי חיים ובני אדם ובסופו של דבר משפיעים גם על האקלים (בצורות, צמחייה וכו').
אני מודה שהסרט לא דן בעיקר על שינוי האקלים, אבל הוא בהחלט מציין אותו כסיבה משמעותית למחסור הקשה במים ומדגים יפה שגם בבעיה שעל פי כל קנה מידה נראית ענקית המשפט המפורסם של Margaret Mead בתוקף יותר מתמיד:

Never doubt that a small group of thoughtful, committed citizens can change the world
Indeed, it is the only thing that ever has

אני צורכת סרטי תעודה בכמויות מסחריות ומי שמכיר אותי יודע שאי אפשר לחשוד בי שאני "מחבקת עצים" (כינוי לאנשים ירוקים במיוחד :-), לכן אולי תעריכו יותר את העובדה ש-FLOW מלווה אותי הרבה מאוד זמן ונשאר בזיכרון.
יוצרת הסרט, Irena Salina, מבהירה היטב כיצד מים הופכים לסוגיה הפוליטית והסביבתית העיקרית במאה ה-21. היא מראה את המצב בארה"ב, אסיה, דרום אמריקה ועוד. הסרט מאוד מעניין ובחלקים מסוימים ממש מדהים, האנשים "הפשוטים" שמופיעים בו מעוררים השראה ומצליחים לרגש.
זה סרט מדאיג אבל לא מדכא. זה לא עוד סרט שמזהיר שאין מים וזה לא עוד סרט שמאשים תאגידים. העוצמה שלו היא בהצגת פתרונות טכניים מגוונים וגם פן מעשי לכל אחד (למשל סוגית מים מינרלים). אורך הסרט כ-80 דקות והלוואי שמישהו ירים את הכפפה ויזום תרגום לעברית.
אתר רשמי – רכישת הדיוידי, טריילר, ביקורות, חתימה על עצומה
צפייה ביוטיוב - אנגלית, 8 חלקים (הסרט נמצא גם ברשתות שיתוף קבצים)

נ.ב - שמתי לב בכל שנה שאין הרבה בלוגים מישראל השותפים לפרויקט Blog Action Day. נכון שזה לא תמיד מתאים לרוח הבלוג שלך אבל לדעתי שווה לעשות מאמץ ולהצטרף לעוד אלפים ברחבי העולם ולשתף פעולה עם ההתארגנות.
כדאי להירשם לרשימת התפוצה של הפרויקט ולקראת התאריך המיועד בשנה הבאה תקבלו סקר לגבי נושא מועדף. לאחר שיהיה רוב לנושא מסוים יקבע תאריך סופי ואז תקבלו הנחיות לא מסובכות כיצד לשלב באנר בבלוג, פרסום בטוויטר וכיו"ב.