עובדי משאית הזבל כגיבורי ילדות

עשרות שנים יש לי חוברת קומיקס מיתולוגית שיצאה לאור ב-1970 ונקראת Rubrique-A-Brac / Tome 1, מתוך סדרה צרפתית של הגאון Gotlib, שאפשר לטעון בלי הגזמה שהוא מהאבות המייסדים והמשפיעים של הרבה מאמני קומיקס שבאו אחריו.

בתור ילדה קטנה, גם מבלי לדעת לקרוא, הייתי מדפדפת שוב ושוב בחוברת ומרגישה שיש בה משהו מטורף, כמו הסיפור האדיר על ילד שמעריץ את פועל משאית הזבל: הוא עוקב אחריו בהערצה גדולה ורואה בו גבר חסון ומרשים שמניף את הפחים ושורק בעוצמה לנהג המשאית. עבור הילד הוא סוג של גיבור-על שקופץ כל יום על המשאית הגדולה ונעלם אל האופק. כשיום אחד הילד נתקל בו במקרה, הוא זוכה למפגש בלתי נשכח שעולה על הציפיות ופשוט מגשים חלום.

הנה שני עמודים מתוך הסיפור שתוכלו לראות בהגדלה על ידי לחיצה (מומלץ מאד, גם אם אתם לא קוראים צרפתית)

מבוסס על סיפור אמיתי!
ההערצה הפשוטה והמובנת הזאת למפני פחי הזבל ש"רוכבים" על המשאית וקופצים ממנה כל בוקר צצה מדי פעם אצל כל מיני ילדים שפגשתי לאורך השנים.
לפני שבועיים הגיע סיפור כזה גם לחדשות – אביו של ילד בן שנתיים בשם קווינסי, יצא בבקר אל פועלי הזבל וביקש מהם להצטלם עם בנו. מה שהתחיל כהתרגשות משמחת הפך לחוויה אינטנסיבית מדי עבור קווינסי, שנכנס למצוקה רגשית וכנראה לא הצליח להכיל את גודל האירוע. התמונה המתעדת את הרגע הזה לצד גיבוריו ממשאית הזבל הפכה ויראלית כמובן.
בכתבה אפשר לקרוא חלק מהתגובות לסיפור שהציפו מחדש את שאלת מעמדם של פועלי הזבל, כולל תגובות של שני הפועלים המצולמים עצמם, מרק ואדי.

צילום: Oliver Kroner

מכירים ילד שמעריץ עובדי משאית זבל?

אוספי האשפה הם בעצם הקו הראשון של בריאותינו ורווחתנו. הרבה לפני רופאים, תזונה, היי- טק, ציוד ומחקר רפואי – אם האשפה שאנו מייצרים לא היתה מפונית היינו אומללים וחולים מאד. אז אם אתם מכירים עוד ילד/ה שמעריצים/ות עובדי משאית זבל, שלחו לי תמונה משותפת שלהם עם כמה פרטים ואוסיף אותה לפוסט הזה.

להמשך >>

אל תקנו "מים מינרליים" (מים מבוקבקים)

היום מציינים ברחבי העולם את Blog Action Day המוקדש לנושא מים. אלפי בלוגרים יכתבו פוסט שיציג היבטים שונים של בעיית המים הגלובלית, ואתם מוזמנים להציץ ברשימה שסוקרת חלק מהם.

אני אתייחס לנושא מים מבוקבקים (bottled water), שבמשך שנים רבות מוכרים לנו בשם הסקסי "מים מינרליים".
המטרה האופטימית שלי: לשכנע לפחות שני קוראים להפסיק לרכוש מים בבקבוקי פלסטיק.

מה הבעיה עם מים מבוקבקים?

וידאו:

The Story of Bottled Water – כנראה הסרטון הכי מפורסם בנושא, אמנם קצת בטון דידקטי אבל כדאי מאוד (כתוביות בעברית)

Tapped – סרט מטריד המתמקד בחומרים הרעילים שבבקבוקים, תהליכי הייצור והנזק הסביבתי הבלתי נתפס שגורמת תעשיית המים המבוקבקים. הקישור לטריילר, את הסרט המלא ניתן למצוא ברשת שיתוף הקבצים הקרובה למקום מגוריכם

Most Bottled Water is Tap – למרות תמונות של מפלים ויערות, לרוב מדובר במי ברז שעברו פילטר פשוט במקרה הטוב, כתבה מ-CNN

Bottled Water vs Tap Water – מבחן הטעם... כתבה מהתכנית 20/20

The Truth About Bottled Water – מבט משעשע מתוך התכנית של Penn & Teller

FLOW – for the love of water – קטע רלבנטי לגבי מים מבוקבקים (דקה 1:20- 9:00), סרט שהמלצתי עליו בעבר

Blue Gold – סרט תעודה לאו דוקא על מים מבוקבקים אבל בוחן את השערורייה בהפרטת משאב המים (תהליך שצובר תאוצה בישראל)

מסמכים וכתבות על ישראל:

מי שתייה מהברז לעומת מים מבוקבקים (ספטמבר 2008)
מהנדסת במש' הבריאות: מי בקבוקים לא בריאים (אקטובר 2008)
משבר המים הגיע גם לבקבוקים (פברואר 2009)

מינרליים או מים מהברז? (פברואר 2009)

מה עדיף לילדים: מים מינרליים או מי ברז? (פברואר 2009)
המומחים ממליצים: שתו מים מהברז, זה בריא (אקטובר 2009)

מקורות יפחיתו ב-30 אחוז את כמות הכלור במים (מרץ 2010)

משרד הבריאות מתגייס להצלת חברות המים המינרליים (יוני 2010)

מאיפה בדיוק מגיעים המים המינרליים שמוכרים לנו? (יוני 2010)

משרד הבריאות מרחיב את הגדרת המים המינרליים (יוני 2010)

מה יש בפנים: בקבוק מי עדן (ספטמבר 2010)
נביעות + בולשיט (אוקטובר 2010)
השמפניה של הטבע - מאמר דעה (מרץ 2011)
רוצים שנחזור אל הברזים: המדינה יוצאת למאבק במים המינרליים (מאי 2011)
מי ברז בישראל: האם הם ראויים לשתייה? (נובמבר 2011)
מסע בעקבות תעשיית המים בישראל - כתבת וידאו תכנית "המקור" (פברואר 2012)

מה לשתות במקום מים מבוקבקים

מי ברז – עשרות שנים שתיתי מי ברז ולא חליתי בשום מחלה, חסכתי מקום בבית ולא הרסתי את הגב בסחיבת "שישיות". נכון שלפעמים היה להם טעם של כלור ואז פשוט מחכים שתי דקות כדי שיתנדף מהקנקן ומוסיפים 2 טיפות לימון שעושות פלאים. עם יד הלב – האם ביישוב בו אתם גרים טעם המים עד כדי כך בלתי נסבל?

קנקן עם פילטר - בעקבות שיפוצים תכופים בצנרת הישנה של הבניין נפגעה איכות המים בגלל חול וחלודה. רכשתי קנקן עם פילטר בסכום חד פעמי של 120 שקלים ומאז המים בסדר גמור. החיסרון הוא הצורך במילוי הקנקן והוצאה חודשית של 30 שקלים על פילטר חדש, בחיי שזה פחות מטריד מלסחוב בקבוקים וגם יותר זול בחשבון חודשי.

בר מים חשמלי – לטעמי אלה המים הטובים ביותר. המחיר יקר והפתרון מן הסתם מתאים למי שיש אפשרות כלכלית.
אך בכל זאת לדעתי העניין שווה בדיקה במקומות עבודה ומקומות ציבוריים וגם במקרה של מספר נפשות גדול בדירה שבה ממילא הוצאה שנתית גבוהה על מים מבוקבקים (הכוונה גם למתקן מיכלי הפלסטיק הגדולים).
יש החוששים מהמקום שהמכשיר תופס. זה אמנם נכון, אבל מצד שני גם "שישיות" ובקבוקים תופסים מקום על הרצפה או בארון. שלא לדבר על מתקן עם מיכל פלסטיק גדול שאפשר רק לברך על סילוק הדבר המכוער מהבית/משרד ועל פינוי מגדל גבוה של מיכלי פלסטיק שבדרך כלל מעטרים קיר אומלל.

לסיכום - מה יוצא לכם מלהפסיק לרכוש מים מבוקבקים

1. כולכם תסייעו באופן משמעותי לאיכות הסביבה.

2. כולכם תגנו על הגב שלכם שלא אוהב סחיבות מיותרות (גם אם עכשיו נדמה שזה לא רלבנטי...)

3. חלקכם תחסכו כסף.

4. חלקכם (תלוי ממי קניתם) יפסיקו להיות פראייריים של חברה X שכנראה שיקרה לכם לגבי מקור המים ו/או איכותם ו/או עדיפותם על פני אופציות אחרות ו/או לגבי מיחזור וייצור ידידותי לסביבה.

הערות לסיום

* איני מייצגת שום חברה או ארגון ואין לי שום אינטרס לפסול או להמליץ על מוצר זה או אחר.
* אתם רשאים ואף מוזמנים להפיץ ולהעביר הלאה את הפוסט הזה. 
* נקודת המוצא של הדברים היא צרכנות נבונה ושמירה על איכות הסביבה ואין לראות בהם המלצות בריאותיות.

להמשך >>

האם להסיר את "פיצוחים" מיוטיוב?

עדכון 18.2.2010
אתמול גבי טרטקובסקי, מעריץ פיצוחים שאף הזמין אותי לטורניר בלתי נשכח של המשחק בביתו (גרסת הקופסה), רשם פה תגובה כי התכנית המדוברת בפוסט הזה למעשה עלתה לאוויר באתר הטלוויזיה החינוכית (פרק 367). בשלב זה מדובר רק בפרק האחרון בסדרת "פיצוחידע" אך בכל מקרה ניר נאמן מופיע לכל אורכו. לאור הדברים הקליפ המקורי שהועלה ליוטיוב שוחרר מחדש לצפייה חופשית. מדובר בקטע ערוך ומקוצר שהרי המטרה מלכתחילה היתה נוסטלגיה משפחתית, אבל עדיין תוכלו לראות את יואב צפיר הצעיר ושוש עטרי במיטבה.
-----------------------------------------------

לאחרונה גיליתי קלטות וידאו עם תכניות עתיקות ובאחת מהן היה פרק של השעשועון ההיסטורי פיצוחים מ-1993. הפרק התמקד בנושא ספרות בקולנוע. מנסח השאלות (הלא פשוטות) ויועץ התכנית היה יאיר רווה המפורסם, שהיה אז סטודנט שנה ג' לקולנוע באוניברסיטה. המשתתפים היו חובבים לצד סטודנטים לקולנוע נוספים שחלקם הפכו מוכרים - ניר נאמן, צחי שפיגל, יואב צפיר.
העליתי קטע של 10 דקות מתוך הפרק ליוטיוב מתוך כוונה לשתף במשהו נוסטלגי ותמים במובן הטוב של המילה, למעשה זו חוויה נדירה בימינו אשכרה להשכיל מחידון טלוויזיוני.
אין דקה בתכנית שמישהו מאפיל או מושך תשומת לב מיוחדת על חשבונה של הכוכבת האמיתית – המנחה שוש עטרי ז"ל, ולמרות זאת להפתעתי שנייה אחרי שפרסמתי בטוויטר את הקישור בדקתי אימיילים וגיליתי שאותו ניר נאמן דורש ממני "להוריד את הקטע מיד". הוא לא דיבר כלל על זכויות יוצרים ולא פנה בשם הטלוויזיה. הסיבה הרשמית היא "התחשבות בפרטיותו".


אבל למה?!
ניר נאמן מתעלם מהעובדה שבאינטרנט העניינים רצים מהר ומתגלגלים בלי שהוא או אני יכולים לגמרי לשלוט בהם. למעשה אפילו חשבון היוטיוב הנ"ל אינו שלי. אם זה כל כך קריטי האם היה בא בדרישות דומות לטלוויזיה לא לשדר את התכנית בשידור חוזר? כנראה שלא. אני "מטרה" קלה ונגישה למי שפשוט "לא מתאים לו".

גם אני לא אוהבת להופיע באינטרנט. ההבדל הוא שאני מבקשת עד כמה שניתן מראש שלא יצלמו אותי, ואם בכל זאת צילמו אני פונה לצלמים באופן אישי בבקשה להסיר תמונה (וגם משתדלת להתנסח טיפה פחות בוטה...)
אדם משכיל ובוגר מעל גיל 18 שמצטלם לתכנית טלוויזיה (אי אפשר להאשים הורים שדחפו אותו) למעשה נותן את רשותו שיצפו בו ברבים. אין פה שום סוגיה של פרטיות. אם כיום לא מתאים לו לצפות בזה ההצעה הטובה ביותר היא שלא יסתכל.
קיבלתי תגובות ממשתתף ומשתתפת שמופיעים בתכנית שהקליפ דווקא שעשע אותם. הרי מיותר לציין שההופעה בתכנית החינוכית הזאת מכובדת והולמת ואינה פוגעת בשמו הטוב. למרות חולצה ותסרוקת שהפסיקו להיות אופנתיים, אין חשיפה אישית או שאלות חודרניות מצד המנחה, אין מצלמה נסתרת, בטח שאין עירום או שום עניין מיני, אין עוקצנות וביקורת על אף אחד ולמעשה ניר נאמן עצמו הפגין ידע מרשים וגם הוביל לניצחון שבזכותו שוש עטרי מסיימת בסוף עם המשפט האלמותי "ויש לנו פיצוח!"

ת'כלס
לא הכל זה הכרעה לבית משפט וחוק זה לא תמיד מוסר. בושה ו/או חוסר הומור עצמי הן תחושות מצערות, אך מה לעשות, אנושיות ולגיטימיות. בינתיים הלב שלי הולך איתן ופחות עם הפדיחה שנכנעתי ל"צנזורה" לא מוצדקת.
אפשר היה לטשטש את פניו של ניר נאמן ולהעלות את הקליפ מחדש אבל זה היה מושך יותר תשומת לב מי האדם המסתורי ולכן בסופו של דבר הקליפ הוסר משידור פומבי בתקווה שבעתיד ניר נאמן ישנה דעתו.
מי שירצה לצפות בתכנית פיצוחים (יש לי עוד פרקים) כנראה יוזמן באופן אישי לצפייה ביתית פרטית ולא מסחרית.
ביוטיוב הקליפ הועבר לצפייה private ובכך גם טופלו ענייני זכויות יוצרים לכאורה.
עדיין אשמח לשמוע עוד דעות כיצד יש לפעול באופן עקרוני במקרים כאלה.

להמשך >>

FLOW - סרט תעודה על מים (Blog Action Day 2009)

גם השנה נרשמתי לפרויקט Blog Action Day שחל היום והפעם מוקדש לשינוי האקלים. בניגוד לפוסטים בשנים קודמות לא השקעתי בחיפוש נושאים מקשרים בין שינוי אקלים למוזיקה כי בחרתי להציג את הנושא דרך סרט תעודה משובח מ-2008 בנושא מים.
הסרט, שזכה בפרסים, נקרא FLOW – for the love of water והוא למעשה בודק למי שייכים המים, מה המשמעות של בעלות על מים והאם לגיטימי שבכלל תהיה שאלה כזו. בעלות פרטית על מים הולכת ומתפשטת ברחבי העולם (גם בישראל). השאיבה המרובה, הקמת סכרים, הטיות של מקורות– גורמים לייבוש או ניתוק מוחלט ממים באזורים שונים, זיהום מקורות, שינוי מרקם החיים של בעלי חיים ובני אדם ובסופו של דבר משפיעים גם על האקלים (בצורות, צמחייה וכו').
אני מודה שהסרט לא דן בעיקר על שינוי האקלים, אבל הוא בהחלט מציין אותו כסיבה משמעותית למחסור הקשה במים ומדגים יפה שגם בבעיה שעל פי כל קנה מידה נראית ענקית המשפט המפורסם של Margaret Mead בתוקף יותר מתמיד:

Never doubt that a small group of thoughtful, committed citizens can change the world
Indeed, it is the only thing that ever has

אני צורכת סרטי תעודה בכמויות מסחריות ומי שמכיר אותי יודע שאי אפשר לחשוד בי שאני "מחבקת עצים" (כינוי לאנשים ירוקים במיוחד :-), לכן אולי תעריכו יותר את העובדה ש-FLOW מלווה אותי הרבה מאוד זמן ונשאר בזיכרון.
יוצרת הסרט, Irena Salina, מבהירה היטב כיצד מים הופכים לסוגיה הפוליטית והסביבתית העיקרית במאה ה-21. היא מראה את המצב בארה"ב, אסיה, דרום אמריקה ועוד. הסרט מאוד מעניין ובחלקים מסוימים ממש מדהים, האנשים "הפשוטים" שמופיעים בו מעוררים השראה ומצליחים לרגש.
זה סרט מדאיג אבל לא מדכא. זה לא עוד סרט שמזהיר שאין מים וזה לא עוד סרט שמאשים תאגידים. העוצמה שלו היא בהצגת פתרונות טכניים מגוונים וגם פן מעשי לכל אחד (למשל סוגית מים מינרלים). אורך הסרט כ-80 דקות והלוואי שמישהו ירים את הכפפה ויזום תרגום לעברית.
אתר רשמי – רכישת הדיוידי, טריילר, ביקורות, חתימה על עצומה
צפייה ביוטיוב - אנגלית, 8 חלקים (הסרט נמצא גם ברשתות שיתוף קבצים)

נ.ב - שמתי לב בכל שנה שאין הרבה בלוגים מישראל השותפים לפרויקט Blog Action Day. נכון שזה לא תמיד מתאים לרוח הבלוג שלך אבל לדעתי שווה לעשות מאמץ ולהצטרף לעוד אלפים ברחבי העולם ולשתף פעולה עם ההתארגנות.
כדאי להירשם לרשימת התפוצה של הפרויקט ולקראת התאריך המיועד בשנה הבאה תקבלו סקר לגבי נושא מועדף. לאחר שיהיה רוב לנושא מסוים יקבע תאריך סופי ואז תקבלו הנחיות לא מסובכות כיצד לשלב באנר בבלוג, פרסום בטוויטר וכיו"ב.

להמשך >>

תחת אבטחה כבדה

"במקום בו חוסמים אתרים לא יצעדו הומוסקסואלים"
(גל מור - YNET, על ההשלכות של חוק חסימת האתרים וחוק איסור קיום מצעד הגאווה)

1. אני באמת ובתמים חושבת שח"כ אמנון כהן מש"ס עושה את הדבר "הנכון" עבור מצביעיו. לדעתי הוא דוגמא ומופת לח"כ חרוץ - הוא מייצג ומשרת את ציבור הבוחרים שלו, הוא עושה מה שהאזרחים שהצביעו עבורו מצפים ממנו ומחוקק חוקים שישרתו אותם ודרך חייהם (על כך הוא מקבל משכורת) ולמעשה זו זכותו, ואולי שליחותו, להעמיד את הצעות החוק נגד האינטרנט או נגד מצעד הגאווה להצבעה.
אם הוא מצליח להשיג רוב ותמיכה להצעותיו, הרי שיש לבדוק מי הם נציגי הציבור והח"כים מחוץ למפלגות הדתיות שתמכו בהן.
לעשות מח"כ אמנון כהן הרשע המוחלט זו טעות כי הוא לא זה שצריך לתת דין וחשבון. על הבאנרים האלה צריכים להופיע ח"כים אחרים, הם האשמים האמיתיים המאפשרים לחוקים אנטי-דמוקרטיים לעבור, בגלל שיקולים קואליציוניים מפוקפקים, או בגלל בורות.

2. בעוד כמה שעות יחל מצעד הגאווה בת"א תחת אבטחה כבדה.
אלימות זה לא דבר מפתיע, זו הרי תופעה סופר-אנושית. אלא שאלימות אפשר בהחלט להבין, אבל לא צריך בשום אופן לקבל.
סובלנות/ התעלמות/ אדישות כלפי אלימות על כל סוגיה – זה המעשה הלא אנושי, וזה מה שיום אחד יסגור פה לכולם את הבאסטה..
בשנה שעברה, בהקשר של מצעד הגאווה בירושלים, הסביר היטב את העניין עו"ד ערן אטינגר בשם פרקליטות המדינה. אני אוהבת את הטקסט הזה יותר מכל מאמר דעה, בגלל היחס ההפוך בין האופי האפור והיבש של הדברים לבין העוצמה חוצבת הלהבות של משמעותם:

"בעוד יד ימינם של העותרים מגישה עתירה המתריעה מפני אלימות והפרות סדר, יד שמאלם מלבה את אש האלימות שמפניה הם מתריעים בעתירתם.
(העתירות הוגשו על ידי) עותרים הנמנים על ציבורים שונים שהכריזו מלחמה של ממש על קיומו של המצעד ושגורמים מתוכם נוקטים זה זמן רב איומים ואלימות כדי למנוע את זכותם של הצועדים להפגין את דעותיהם ברבים.
(אסור לביהמ"ש לתת) פרס לאלימות, בדמות כפייה על המשטרה לבטל את המצעד...
נקודת המוצא היא שפעולתה של המשטרה צריכה להיות מכוונת לא נגד המשתתפים בתהלוכה אלא נגד המאיימים במעשי אלימות נגדם...כניעה לאלימות במקרה זה היא סכנה לדמוקרטיה הישראלית.
המחיר החברתי הכבד שתשלם החברה הישראלית במקרה של כניעה לאלימות הוא כבד מנשוא."

להמשך >>

ערים בלילה

היום יוצא לדרך קמפיין הפרסום של פרויקט "ערים בלילה" (עמותת עלם) להעלאת המודעות לתופעת זנות הקטינים בארץ.
הכוונה היא בכל שנה, סביב חודש דצמבר, לפעול באופן שיעלה את הנושא על סדר היום הציבורי בישראל (בשנה שעברה התקיים יום עיון מיוחד בנושא)
הקמפיין נעשה בהתנדבות ע"י משרד הפרסום ראובני-פרידן שגויס כשותף מלווה לפרויקט.

(לחצו להגדלה)

להמשך >>