דפים

יום רביעי, אוגוסט 15, 2007

להוציא את המוזיקה לרחוב

לפני כמה חודשים סופר לי על רעיון לשיווק דיסק ישראלי חדש: השמעות "גרילה" ברחוב. לוקחים כמה נגני MP3 המכילים את שירי האלבום, נעמדים במקומות בעיר ומציעים לאנשים להאזין בחינם לשירים. אם יאהבו – יוכלו לרכוש את הדיסק שכמה עותקים ממנו מביאים בתיק נפרד... מציע הרעיון מוכר לרבים מכם אבל עד כמה שידוע לי התכנית, נכון להיום, לא יצאה לפועל ולכן לא אחשוף פרטים. השאלה היא מה דעתכם - האם זה יכול לסייע לשיווק אלבום? הייתם מעוניינים להאזין לדיסק שמישהו היה מציע לכם ברחוב? האם תוכלו לעצור ולהתרכז בהאזנה? האם צפויים קשיים טכניים? (פקחי עירייה למשל...)
בעייני הרעיון מבורך, בתנאי שבחירת המקומות תהיה מוצלחת. לא כל רחוב, לא כל שעה. זה היבט שצריך לחשוב עליו הרבה. בכל מקרה אין ספק שמבחינה טכנית כיום קל יותר להוציא מוסיקה לרחוב. הדוגמא הכי טריוויאלית היא מסיבות ה- Mobile Clubbing הנערכות בערים שונות בעולם: כמה מהר ניתן לארגן ולפזר אותן, וכמה מינימום השקעה כספית וציוד הן דורשות (ביחס לכמות האדירה של מוסיקה שניתן לאחסן בנגנים)

Undersound

לפני כשנה, תוכנן עבור הרכבת התחתית של לונדון פרויקט Undersound. הרעיון היה להפוך את רשת הרכבות לרשת ויראלית של מוסיקה: הנוסעים יוכלו להעלות שירים מהנגנים שלהם בתחנות מרכזיות ובמקביל להוריד מוסיקה שנוסעים אחרים השאירו עבורם. המערכת הממוחשבת של הפרויקט עוקבת איזה שירים הועלו והיכן (רעיון למחקר אתנוגרפי?), מספר הפעמים שהשיר נשמע, כמות האנשים שהאזינו לו ועוד נתונים. הנוסע מקבל הודעה בכל פעם שמישהו הוריד שיר שהוא תרם למאגר (למרות שניתן להשתמש במערכת באופן אנונימי). כדאי לקרוא את הרציונל וההשראה לפרויקט מפי שלוש הסטודנטיות שהגו אותו, תענוג בריטי מעורר מחשבה.
הסיקור התקשורתי בנושא היה בעיקר באוקטובר 2006 כשהפרויקט היה בשלבי ניסוי ואני לא בטוחה שהוא אומץ. אם למישהו יצא להיתקל במערכת אשמח לשמוע עדויות. (אגב, הרעיון מזכיר את מושג Traffic Napster שעליו כתב הסופר קורי דוקטורוב)

מי שרוצה להיות עם היד על דופק לגבי מולטי-מדיה בחלל אורבני, מומלץ לעקוב אחר אירועי futuresonic השנתיים המתקיימים בעיקר בבריטניה וגם בכמה מדינות באירופה. מדובר על אירועי אומנות-טכנולוגיה-מוסיקה המציגים את המילה האחרונה בתחום. השנה הוצגה במסגרת תוכנית Urban Play תערוכה אינטראקטיבית בתוך קניון גדול במנצ'סטר שכונתה Art For Shopping Centers. לא במקרה המיצג התקיים 30 שנה אחרי האלבום המפורסם של בריאן אינו - Music For Airports (אלבום אמביינט שהושמע בטרמינל בנמל תעופה לה-גרדיה בניו-יורק).
מוסיקה, כמו מחאה, משגשגת במיוחד כשמוציאים אותה לרחוב העירוני. בעידן הדיגיטלי יש יותר אפשרויות לעשות את זה.

3 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

תודה, פני. סקירה מקיפה ומעניינת...

Doron Tsur אמר/ה...

רשומה מעניינת!
יפה לך.

Unknown אמר/ה...

אם אני לא טועה, זו בדיוק הדרך שבה שיווקו את אלבום הסולו של ת'ום יורק. נקודות האזנה ברחבי העיר. לא בארץ, כמובן

הוספת תגובה