דפים

יום שני, נובמבר 06, 2006

יחסים חמים / גיא חג'ג' (גיאחה)

טור אורח
כשפני הוכתרה כדודה-של-כבוד ללייבל Hiss Records שפתחתי עם שותפי וחברי הטוב מורפלקסיס (בנימין אסתרליס), הוחלט שהאחיין החדש שלה יבוא לבקר בביתה הווירטואלי. אחרי הכל, משפחה. דודה פני ביקשה שאוותר על סיפורי ההפקה וההפצה, ואדבר על מה שמעניין אותה: המאזינים.

משולש היחסים בין אמן, חברת תקליטים ומאזינים הלך והשתנה (ועודנו משתנה) בעשור האחרון, והציר המרכזי שמסובב את הקונסטלציה הזו הוא כמובן הדבר בו אתם משתמשים ברגע זה – העיניים. אה, כלומר, האינטרנט. כשעמדנו להוציא את האלבום Bloodlines של שני קדר, ישבנו מורפלקסיס ואני, וחשבנו איך אנחנו רוצים לתקשר עם המאזינים שלנו. הרוח העומדת בבסיס הלייבל שלנו היא לעשות את הדברים באופן אישי, בלתי אמצעי, פתוח, אמיתי. גם אנחנו מאזינים וצרכני מוזיקה, אנחנו יודעים מה כיף לנו ומה לא, ומה היינו מצפים מלייבלים ואמנים שאנחנו אוהבים. כיף לנו לקבל דברים בחינם, כיף לנו להרגיש שהאמן לא מתקמצן עלינו ולא מתחבא מאחורי יח"צנים כמו סופרסטאר, כיף לנו להרגיש שמשתפים אותנו, שמדברים איתנו.
אחת ההחלטות שהתגלו כאמיצות, הייתה לתת את כל האלבום להאזנה באתר, כמעט חודש לפני שהדיסק הגיע לחנויות. שני רעדה קצת מפחד, אבל בסוף הסכימה משתי סיבות משכנעות: קודם כל, ככה מתאהבים היום במוזיקה ויוצרים ציפייה. אפשר לשמוע את כל השירים באיכות הגונה, כמה שתרצה, בלי הגבלה, אבל עדיין לא לקחת אותם הביתה. הסיבה השנייה הרבה יותר פשוטה: למה לא, בעצם? נעם רותם, למשל, עשה את זה מזמן באתר שלו, וצבר כך לא מעט קונים (אני ביניהם). אף אחד לא מפסיד ככה כלום, בעצם.
הטוסטוס של דודה עושה שיווק באהבה
ההחלטה השנייה הייתה לתעד בבלוג את כל קורות הלייבל מראשיתו. גם ההחלטה הזו התגלתה בדיעבד כאמיצה. בני ואני אמנם משתדלים ליהנות ממה שאנחנו עושים וגם לתאר את זה בצורה שכיף לקרוא, אבל בעולם העסקים (זה שאנחנו נרתעים מלהיכלל בו), קצת מסוכן לשטוח כך את (כמעט) כל הקלפים.
ידידי עומר קורא לזה "שיווק בעזרת תוכן" – אם התוכן יהיה מעניין, יגיעו אנשים לקרוא ותוכל לדחוף להם את המוצר שלך. אני קורא לזה, אם נחזור שוב לנעם רותם לרגע, חום אנושי. אנחנו אנשים אופטימיים וחברותיים, בני ואני. אם יש לנו אפשרות לבחור בין התנהלות "מקצועית", עסקית ועניינית, לבין התנהלות פתוחה, חברית ובגובה העיניים – אין בכלל ספק באיזו מהן נבחר. אם אנחנו מתרגשים מהעיסוק בלייבל ורוצים לשתף בזה אחרים, ואם יש מי שרוצה לקרוא – אז שוב - למה לא, בעצם? כל כך קל להיכנס לשבלונה העסקנית הקרה ולתפוס דיסטנס, אבל בעצם, לא כל כך קשה להיות פשוט בן אדם. גם אם זה קצת נאיבי.

בסופו של דבר, גם הלייבל הנחמד והידידותי ביותר הוא עסק. יש לנו מוצר, ובשביל לא להפסיד יותר מדי כסף, אנחנו צריכים למכור לכם אותו ולקחת מכם כסף. זה לא גורם לנו הרבה נחת, אבל אנחנו מסתדרים עם זה. במקום להסתכל על הקהל שלנו כעדר כבשים שרק צריך לחשוב איך לגרום להן לתת לנו את הצמר שלהן ולהשאיר אותן רועדות בקור, אנחנו מדברים עם כל אחד ואחד מהמגיבים בבלוג, מהקונים באתר, ומשתדלים לשמור איתם על קשר. אנחנו גם סומכים עליהם שאם הם יאהבו את המוזיקה הם יכתבו עליה, ידברו עליה, ידביקו את המדבקות שצירפנו לחבילה עם הדיסק, ויעזרו לנו להפיץ את מה שהם ואנחנו אוהבים. נאיבי, אבל ככה זו אהבה.

גיא(חה) - גר בגליל ולא מתכוון לעזוב. כותב בעקשנות את האתר עונג שבת מדי שבוע, ניהל את השרת העיוור ולאחרונה התחיל לכתוב על מוזיקה ב-Ynet, ובכך הגשים חלום קטנטן – לגזול מאנשים עשירים את כספם בתמורה לדברים שהוא אוהב לעשות גם ככה. באוגוסט הקים עם המוזיקאי הגלילי מורפלקסיס את הלייבל העצמאי Hiss Records, שבימים אלו משחרר לחנויות את האלבום הראשון של שני קדר.

1 תגובות:

דודי אמר/ה...

אני מכיר לפחות מישהו אחד שבחר לעשות באהבה (או לא לעשות בכלל) וזה הצליח.

בהצלחה!

הוספת תגובה