דפים

יום שישי, יוני 09, 2006

עמרי רוח-מדבר מדבר על "הסייבורג הווקאלי"

הסייבורג הווקאלי לפי עמרי רוח-מדברהשבוע הלכתי לשמוע את הרצאתו של הדוקטורנט עמרי רוח-מדבר (להלן: ר"מ) מהתכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באונ' בר-אילן. ר"מ חוקר מפרספקטיבות מגוונות את השינויים שמתחוללים בעולם המוזיקה בעקבות כניסה של טכנולוגיה. ההרצאה על ה"סייבורג הווקאלי" היא לטענתו רק "הערת שוליים" במחקר, אבל אני יכולה להעיד שבתור הערת שוליים היה מרתק לשמוע על התהליך ההיסטורי של התופעה ובסיום אפילו התנהל דיון עם לא מעט אמוציות על מה נחשב "טבעי" ומהי "אומנות".
על מה מדובר? בשנים האחרונות ישנו שימוש הולך וגובר ב"עיוות מכונתי" של הקול. זה קורה כל הזמן בפרסומות, משחקי מחשב וכמובן מוזיקה. בייחוד בתרבות הפופ אין כמעט זמר/ת שלא עושים שימוש באפקט מתכתי של קולם. דוגמאות מוכרות: Cher עם השיר Believe, שרית חדד – קצת משוגעת והרשימה מתארכת לאינספור אומנים ושירים.
למה זה מעניין? כי לטענת ר"מ מדובר בתופעה, שכלל לא היתה נפוצה לפני העידן הדיגיטלי ובטח שלא נחשבה אומנותית.
ר"מ מציג בהרצאה סקירה של 90 השנים שקדמו לעשור הנוכחי ומציג את האופנים בהם שונה הקול האנושי: מסתבר שעיוות הקול נחשב תופעה שולית וניסיונית או שנעשה לצרכים שאינם אומנותיים. אמנם אחרי שנות ה-40 הטכנולוגיה כבר נכנסת לתחום האומנות אבל הקול הסינתטי נשמע מ"גרונם" של חפצים וכלים (בתקליטי ילדים וסרטי אנימציה) – כלומר הקול המלאכותי יוחס רק לאובייקטים שהם לא אנושיים.
בשנות ה-60 וה-70 ה"סייבורג הווקאלי" בא לידי ביטוי בסרטים כמו אודיסיאה בחלל (בסצנת "מותו" של המחשב HAL), התפוז המכני (באמצעות סינתיסייזר moog) - אבל עדיין היה מדובר בהקשרים לא חיוביים ובסצנות לא מוסריות. אם בכל זאת שולב במוזיקה דובר על סוג של אוונגרד ("הגיטרה המדברת" אצל Pink Floyd או Peter Frampton).
השינוי הבולט כיום, לטענת ר"מ, הוא שמדובר בתופעה רווחת של ממש, שאינה מוסתרת (ואף מובלטת) ומופיעה בהקשרים אומנותיים או מסחריים חיוביים לגמרי. הקול המכונתי מיוחס לזמרים אנושיים שלא מתרגשים מהעבודה שכולנו יודעים שזהו לא קולם האמיתי. ומכאן שיש שינוי פילוסופי עמוק ומהותי של מה שנחשב בחברתנו ראוי מבחינה מוזיקלית ואומנותית. היחס שלנו אל מכונות השתנה, היחס שלנו אל ה"טבעי" השתנה ואלה גררו גם טרנספורמציה בתפיסת האסתטיקה בתרבות שלנו.

9 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מעניין! כשסיפרת לי על ההרצאה לפני שהתקיימה זה נשמע לי קצת מופרך, אבל הטיעונים שלו דווקא מעוררים מחשבה.
וחוץ מזה, יש מילה חדשה לזרוק בשיחות סלון - סייבורג ווקאלי. אחלה.

אנונימי אמר/ה...

נשמע הרצאה מעניינת מאוד בהחלט חומר למחשבה

אנונימי אמר/ה...

הרצאה נוספת בנושא הסייבורג הווקאלי תתקיים ביום ד' הקרוב, 14 ביוני במרכז חמד"ע, רח' הפרדס בת"א.

ההרצאה פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום, אך יש להירשם מראש כדי לשריין מקום.

פרטים נוספים ורישום (בתחתית העמוד) בקישור זה:
http://tinyurl.com/p8o4y

מי שרוצה לשאול, לחוות דעה, לשלוח לי מידע וחומרים רלוונטים יכול לעשות זאת באמצעות הדואל:
ruah-midbar@013.net

אנונימי אמר/ה...

"דיון על מה נחשב 'טבעי' ומהי 'אומנות'" התעורר פעמים רבות לאורך ההיסטוריה, כמעט בכל פעם ש"צצה" התפתחות טכנולוגית חדשה. כך עם הופעת מצלמת הסטילס הראשונה - כיום אין כמעט מחלוקת כי צילום הוא אמנות לכל דבר, אבל בתחילת הדרך זה לא היה ברור כל כך. כך גם לגבי וידאו ארט ומוזיקה אלקטרונית. שאלה דומה התעוררה עם התגברות השימוש במחשב ובתוכנות גרפיות ליצירת עבודות אמנות (למשל, האם עיבוד תמונה או צילום מייצר עבודת אמנות חדשה?)
הטכנולוגיה היא כלי ולא יוצרת בזכות עצמה. כשם שספרים נכתבים בימינו במחשב ולא בכתב יד אך איש אינו טוען כי המחשב כתב אותם, העובדה ששר משתמשת בטכנולוגיה לעוות את קולה, אינה מפחיתה מחשיבותו של האדם שעומד מאחורי היצירה (וגם לא נאשים את הטכנולוגיה הדיגיטלית בתוצר הרדוד, במקרה של שר).

אנונימי אמר/ה...

יופסק הסייבר הווקאלי לאלתר !!!

אנונימי אמר/ה...

התכוונתי הסייבורג

אנונימי אמר/ה...

מאד מעניין. אני חושב שהתיאור וההצבעה על התופעה חשוב, אבל לא בטוח שצריך לשפוט אותה לשלילה. כמו כל דבר באומנות, השאלה היא לאיזה מטרה אומנותית משמשת הטכנולוגיה, ולא הטכנולוגיה לכשעצמה. מנגד, חשוב לזכור שהטכנולוגיה היא לא תמיד נייטרלית, אלא הרבה פעמים גם מעצבת את שדה האומנותי. בקיצור, כל דבר לגופו...

אנונימי אמר/ה...

באמת מאוד מעניין! ניראה לי שגם לארועים היסטורים יש משקל לנטייה שהייתה לחבר מכונה להקשרים שליליים. הרי מכונות וטכנולוגיה מאוד מקושרים למלחמות ופאשיזם, ויכול להיות שבמסגרת תהליכים פוסטמודרנים גם ההקשרים השלילים של המכונה מתפרקים והיא מתחילה לקבל משמעויות אחרות המקושרות לתפיסות שהן גם חיוביןת / אומנותיות ועוד.. יופי של בלוג - קסטה!

אנונימי אמר/ה...

אני לא נוהג להגיד על אנשים שהם מדברים שטויות.אבל נדמה לי שממישהו שמתיימר לייצג איזה שהיא סמכות אקדמאית אי אפשר לקבל שטויות כאלו ולעבור עליהם לסדר היום.
"למה זה מעניין? כי מדובר בתופעה, שכלל לא היתה נפוצה לפני העידן הדיגיטלי ובטח שלא נחשבה אומנותית"
אם הוא אמר את זה הוא כנראה לא שמע שיר דיסקו או את ELO מימיו. כמויות הפעמים שהשתמשו בווקודר (סוג של מקודד-מסנטז קול אנושי) או כל מיני משנה צליל קולי לפני העידן הדיגטלי הוא כמעט אינסופי. מה זה MR.Blue sky ?? להיט נידח בתרבות האיים הבאלינזים?
ושלא לדבר על הרעיון הביזארי להגדיר את פיטר פרמפטון כאוונגארד. אלוהים אדירים האיש דביל או מה? התקליט בו הוא משתמש בגיזמו הווקס בוקס (אותו אפקט גיטרה ספק אנושית ) זה התקליט לייב שמכר הכי הרבה בשנות השבעים. זה אוונגארד? הלואי עלינו כל יום. ויש עוד אינסוף דוגמאות מקליפורניה לאב של טו-פאק וד"ר דרה בשנות התשעים. דוראן דוראן פרינס והליגה האנושית בשנות השמונים. קראפטוורק , פאנקדליק. בשנות השבעים. אני פשוט יכול לשבת שעות ולהראות כמה התופעה היתה נפוצה בעבר.
מעבר לזה יש פה עוד טעות חמורה שכנרה נובעות מחוסר הבנה בסיסי של טכנולוגית האולפן. לא כל זמר פופ כיום משתמש באפקט המתכתי. נכון הקול האנושי עובר המון עיבוד אולפני כיום אולם זה לא עיבוד שונה מהותית ממה שהיה בשנות השמונים למשל. שאז התחילו כל מכשירי האפקטים הדיגטלים להופיע. שלא לדבר על זה שאפקטים כמו פייזר למשל הופיעו אפילו מוקדם יותר בשנות השישים. כבר בימי הנדריקס היה שימוש באפקט המתכתי הזה שגם כיום משתמשים בו (לא האפקט הרובוטריקי של הווקודר) ככה לשהגיד שזה משהו חדש המיוחד לזמננו זו שטות מוחלטת.
הדבר היחידי שהתחדש בעניין הסייבורגי של הקול האנושי ודווקא עליו לא דיבר מר עומרי הוא השימוש בזמר וירטואלי קרי זמר אדם שכל הברה והברה שלו נדגמה ואתה יכול לכתוב לו מלודיות ומילים והוא ישיר אותן בדיוק של זמר אולפן מדהים. טכניקה שהחלו בה כבר לפני שנים וכיום נמצאת בשוק המסחרי לאולפנים תחת השם LEON VOCALOID.

בקיצור. אני מקווה שאם מישהו הולך להרצאה הבאה שלו שיביא איתו כמה עגבניות בתיק (בשביל להכין סלט) או לפחות כמה אלבומי דיסקו משנות השבעים כדי להרקיד את הבחור לצלילי הקול האנושי המסונטז.

דויד פרץ

הוספת תגובה