פוסט שלילי

לא נעים לחזור אחרי היעדרות ממושכת עם כתיבה על דברים לא טובים במוסיקה, אבל מתחשק להוריד אותם מהלב:

רוע
אז בשבוע שעבר הושג ניצחון לרדיו המקוון שמשאיר טעם מר בפה לדעתי (הפסימית) כי כל עוד ה-RIAA נמצאים איתנו, לא מאמינה שאי פעם מוסיקאים ומאזינים יוכלו לנשום לרווחה. נדמה לי שלפחות בכל חודש ישנה ידיעה מבהילה על מעללי הארגון הזה. קראו את הטור של גיא חג'ג' מהן הסיבות לבחירתם לחברה הגרועה באמריקה.

בולשיט
דנה פאר מדווחת בנענע על גאדג'ט שנקרא MusicMarker. מעין מחזיק מפתחות שמסוגל להקליט קטע ממנגינה שאנחנו שומעים ולא מצליחים לזהות, ואז לחפש אותה ברשת ולאתר לנו את פרטי השיר. יש מוצרים שלא צריך לנסות או לקרוא עליהם ביקורת, כי כל כך ברור שהם שטויות במיץ עגבניות.

אסון
לא קשור לתרבות דיגיטלית, אלא לחוסר תרבות. ודאי ראיתם את הפרסומת לכרטיס אשראי שלא אציין שמו, המלווה לא פחות ולא יותר בשיר Life On Mars? של דייוויד בואי. נכון, כבר מזמן יש הזנייה של יצירות מופת מוסיקליות בעולם הפרסום וידוע שאנחנו מתבוססים בעולם של שיווק וצרכנות. אבל המקרה הזה הוא חציית קו אדום שמבהילה אותי כל פעם מחדש. הביצוע הטפשי של ניר אוורבוך, השימוש ביצירה קאנונית של הרוק בלי לשים קצוץ על ההקשר והתוכן. האם לפרסומאים שהלכו על זה אין חברים? מצפון? ערכים? ילדות?

כיעור
אייפוד מצופה זהב 24 קארט – כנראה הגדרה חדשה לביטוי להוסיף חטא על פשע. למה לייצר כזה דבר? מי מתהלך עם זה?


חברתי נורית נוהגת לסיים סיפורים עצובים באימרה "בבניין ציון ננוחם", אבל אתם מוזמנים בתגובות לחלוק עליי או להציע לרשימה את ה"איכסה" שלכם (מה עם סעיף עצבים או דכאון...)

תגיות: שלילי, MusicMarker, RIAA, אייפוד, פרסומת