שירי יונה וולך המולחנים

במשך תקופה ארוכה אני אוספת כל טקסט של יונה וולך שהולחן, על ביצועיו השונים. 

במלאת 25 שנים למותה של המשוררת אני מנצלת את ההזדמנות להציג את הרשימה המתעדת את כל הביצועים האלה (לפי סדר א"ב שם מבצע)

 

אשמח אם תפיצו את הרשימה הלאה ותסייעו לי להשלים אותה –

א. בשירים ו/או ביצועים שאינם מופיעים בה;

ב. באיתור הקלטות לביצועים שאני לא מצליחה להשיג (מסומנים*)

תודה רבה לכל מי שעזרו עד כה להשלים את האוסף ולאומנים המבצעים ששיתפו פעולה ושלחו לי קבצי שירים.

נכון ל- 11.4.2015 מתועדים ברשימה 102ביצועים.

אמנים מבצעים (שירה)	שם השיר
40 מעלות	צלב זהב*
Lee Cook	NO
T-Zack	ד"ר למוסר*
אבא	זה לא זה
אביתר בנאי ואפרת בן צור	גם הים נסוג
אביתר בנאי ואפרת בן צור	גם הים נסוג (הופעה)
אברהם טל	אדם צובר זכרונות
אורסולה שוורץ	סבסטיאן
אילן וירצברג	אבי ואמי יצאו לציד
אילן וירצברג	את יותר מדי
אילן וירצברג	בעוד שעתיים
אילן וירצברג	כמה אנשים
אילן וירצברג	כן אהבה
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	אוי ציפורה
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	איש טוב אוהב את פיתיה
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	אני הולך במישור
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	החיילים יצאו לדרך
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	יונתן
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	כל נשיפה
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	כשבאתי לקחת אותה מהעננים
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	לא יכולתי לעשות כלום
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	מפלצת האיילה
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	פתיחה (המלאכים סחוטים ובתולה קדושה)
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	קורנליה
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	שיר קדמשנתי (סקס אחר)
אילנה אליה	איילה*
אילנה אליה	ציפור מה את שרה?*
אלון עדר	גופי היה חכם ממני
אסתר קטן	הבובה של גוגול
אסתר קטן	לולה
אסתר קטן	שם יש
אריאל זילבר	שן דובי שן
באלאגן	שקט
ברי סחרוף	שם יש
גידי גוב	אני שוב מתאהב
גלי עטרי	כי אתך
גלית פלורנץ	בעית זהות
דוד ד'אור	אל תתרגש
דורית ראובני	אדם צובר זכרונות
דנה אינטרנשיונל וערן צור	שיר קדמשנתי
דני הדר	ניזטה
דני הדר ונגה שלו	לא חיה בכלל
דפש מוד ובאלגן	Enjoy the שקט
הילה רוח	דובה גריזלית
העברית	זה הגשם
ורדינה כהן	אני שוב מתאהב
טאטו	גורם לי
יהודית רביץ	אבי ואמי יצאו לציד
יהודית רביץ	שן דובי שן
יהודית רביץ	שקט
יהלי תורן	תנין אישה
יונה וולך	מת בארץ
יזהר כהן	שם יש
ירדנה ארזי	אולי אני אבודה
ירדנה ארזי	הבובה של גוגול
ירדנה ארזי	כל זה ואני, הבית עומד
ירדנה ארזי	פתאום אני אדם פחדן
ירונה כספי	לא יכולתי לעשות כלום
ליילה מלקוס	גופי היה חכם ממני*
מורה	לוטה*
מים שקטים	אהובתי המתה
מים שקטים	לוטה
מים שקטים	ציפורה
מירב שביט	תותים*
נועה שמר	לא מבדיל
נורית גלרון	את יותר מדי
נורית גלרון	גבר לא גבר
נורית גלרון	זה הגשם
נורית גלרון	זה לא זה
נורית גלרון	כי אתך
נורית גלרון	תן לי למצוא אותך
נינט טייב	לא יכולתי לעשות כלום
עדי כהן / דה-אנסאונדבל	לא יכולתי לעשות עם זה כלום*
עדי כהן הברון	מסע LSD
עלמא	שיר
עמית ארז	קורנליה
ענת עצמון	אדם הוא מקום (פתאום הכל מתייקר)
ערן צור	אתה חברה שלי
ערן צור	בעיות זהות
ערן צור	כשתבוא
ערן צור	מילים רעות
ערן צור	תותים
ערן צור ורונה קינן	כשבאתי לקחת אותה מהעננים
ערן צור ורונה קינן	תשלח לי שקט
עשב בר	באתי הביתה
עשב בר	הייתי בחוץ לארץ
עשב בר	פוסע מקצה גורלי
קארין בוזגלו	לא יכולתי לעשות עם זה כלום
קורין אלאל	שם יש
קורין אלאל, דנה אינטרנשיונל, ערן צור ורונה קינן	וזה לא מה ש
קטב מרירי	באשמת עצבים רפופים
רגב	בואי נשחק
רונה קינן	ההכרה שלי נמוגה
רונה קינן	קסיוס
רונן שפירא	לוטה
רוקפור	שיר ערש
רוקפור	שם יש
רותם אור	לולה
רז קולר	שיר קדמשנתי*
ריטה	לקבל ולתת
שלומי פריג'	הבית ריק
שפי ישי	יונתן

להמשך >>

"זכרונות מעוצבים מחדש" (BlogDay 2010)

תזכורת! עד הלילה בחצות הזדמנות אחרונה להירשם ואולי לזכות בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל הטייפים החמישי. כל הפרטים כאן.

-------------------------------------------------

31 באוגוסט הוא התאריך בו מציינים את יום הבלוגים הבינלאומי וכותבי בלוגים ברחבי הרשת מתבקשים להמליץ ולחשוף את קהל הקוראים שלהם לבלוגים אחרים ושונים.

הבחירה שלי השנה היא זכרונות מעוצבים מחדש שכותב גבי טרטקובסקי. הבלוג קיים כבר 4 שנים ונדמה לי שלאחרונה קפץ מדרגה.

כותרת המשנה של הבלוג היא "כיצד תרבות פופולרית משנה אותנו ולהיפך" אבל הטקסטים יכולים לעניין גם את מי שלא מגדיר עצמו כצרכן תרבות פופולרית.
פוסט אחד יכול להיות לכאורה נוסטלגי אבל גם עדכני ונוגע להווה, פוסט אחר יכול להיראות אינפורמטיבי ובו זמנית אישי. לא משנה עד כמה מרחיק גבי אל העבר, איכשהו בבלוג שלו הנושאים נראים רעננים, כי בעצם גם בחיי היומיום גבי הוא אספן תקליטים וספרים אבל הם לא שמורים כמו ארכיון. להפך, דברו איתו על חוברות פופי משנות ה-70 או ביוגרפיה של צביקה פיק מ-1980 ותראו איך הכל מקבל חיים.

גבי הוא סוג של עיתונאי תרבות (שלשמחתי גם מטייל בעולם מדי פעם) והוא חוזר אל זכרונות מעוצבים מחדש כדי לדווח מה קרא, קנה, שמע או כדי לכתוב על "הקשר הסמוי בין דברים ידועים."
דוקא בכתיבה על מוזיקה וביקורת הופעות הוא מחדש לי, פשוט בגלל שיש לנו טעם שונה. בזכותו למשל נחשפתי לג'אנל מונאה.

אם ממש חייבים להציע שיפור אז הבקשה שלי היא יותר:

יותר פוסטים...בשיחה עם גבי הבנתי שהוא מחמיר בבחירת נושאי הכתיבה והיה לי חבל לחשוב כמה טקסטים עוד לא פורסמו;
יותר תמונות כי זה תמיד נחמד והעין לא שבעה בתחום של תרבות פופ;
יותר ארוך! למרות שבדרך כלל מציעים לבלוגרים לכתוב טקסטים קצרים, לדעתי בבלוג הזה הפוסטים המרשימים ביותר הם אלה שיש בהם סקירה היסטורית כמו דרום-אמריקה במוזיקה הישראלית 1974-1983, אלבומי הכלא במוזיקה הישראלית או שיתוף פעולה עם מוזיקאים בקולנוע הישראלי שפורסם כמאמר בכתב העת מערבון ובאתר וואלה.

להמשך >>

פסטיבל הטייפים החמישי (כרטיס זוגי מתנה!)

המסורת ממשיכה, בעוד שבוע יתקיים פסטיבל הטייפים החמישי ובמשך 3 ימים יופיעו בו אמנים חדשים לצד יוצרים שכבר השתתפו בפסטיבל. כרגיל, המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים ככלי יוצר.

קסטה ומועדון הצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לאחד מימי הפסטיבל, לבחירתכם (פרטים בהמשך)

בפסטיבל הקודם ביקרה יעל רגב וכתבה, בין השאר, שעבורה המוזיקה היתה "ניסיונית מדי". אני מסכימה שחלק מהיצירות כאלה אבל אין לפסטיבל הגדרה ז'אנרית, כל הופעה היא חוויה שונה והרפתקה מוזיקלית!

תכנית הפסטיבל

חמישי / 2.9 / 20:00

יוסי מר חיים – not yet 70 // תזמורת הצימר // ערן זקס // אלכס דרול

שישי / 3.9 / 17:00

 murmurings - black discodrone // יינון פרס // עדי קום וחיים כהן // מלבן // שכנס ורפי בלבירסקי // ענבל מילגרום - 50 Perfumes // רותם מקרית גת // גיא דוביוס

שבת / 4.9 / 17:00

 brain holes - hyper reality meltdownz // רובוקופ // ליאור אשכנזי // אופיר בחמוצקי // GAOP // ליאור גקלר // Yanko-Popa // אסף סטי

מחיר כניסה ליום בודד 20 ש"ח, כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל 50 ש"ח

הגדוד העברי 5 (פינת צ'לנוב), ת"א

מה עושים כדי להשתתף בהגרלה ולזכות בכרטיס זוגי לאחד מימי הפסטיבל? שתי פעולות:
לכתוב תגובה לפוסט זה. נשמח לשמוע מתי היתה הפעם האחרונה שהאזנתם למוזיקה מקסטות או סלילים ומה בדיוק שמעתם?

ואחר כך את התגובה יש להעתיק ולשלוח לאימייל שלי. (חשוב! לא אדע מה כתובת האימייל שלכם אם לא תשלחו גם אליי את התגובה)

ההשתתפות פתוחה עד יום ג' בחצות. ההגרלה תתקיים ביום ד', שם הזוכה יפורסם כאן.
עדכון - ההגרלה הסתיימה והזוכה בכרטיס היא גלי.

להמשך >>

ביקור אצל אסף אברמוביץ' (Aqua-Audio)

עד היום לא כתבתי כאן על אוזניות, סטריאו, רמקולים ושאר דברים שאני מגדירה כ"ציוד". הסיבה פשוטה – אני לא מבינה בתחום כדי לתת ביקורות או המלצות.
מערכות אודיו הוא נושא חם בעידן הדיגיטלי – בגלל השיפורים הטכנולוגים וגם בגלל ההשוואה הבלתי פוסקת לציוד מהעידן האנלוגי, לכן בעבר ניסיתי והשתדלתי לקרוא כמה שיותר בפורומים שפועלים בחסות האתרים dtown ו- hifimusic.

לצערי לא הרחבתי את הידע שלי באופן מיוחד. הבנתי שפורומים זו במה לוהטת של אודיופילים ואנשי מקצוע מומחים, פחות או יותר. נתקלתי בהרבה מידע טכני שלא הבנתי ובהרבה וויכוחים מלאי אמוציות (ולפעמים גם קצת פלצנות) על קוצו של צליל בין אוזניות שעולות 5000 שח לאוזניות שעולות 5200 שח.

לפני חודש עמי סלנט דיבר איתי על מגבר לאוזניות שהזמין בעבודת יד מ- Aqua-Audio. סליחה, אבל מי זה ומה זאת אומרת "עבודת יד" שאלתי. התשובה של עמי היתה "בחור בשם אסף אברמוביץ'. לכי לבקר אותו, יהיה לך מעניין". בניגוד להתנהגותי בשוטף, לא חיפשתי את השם בגוגל לפני הפגישה. הגעתי לדירה קטנה בת"א בלי מחקר מקדים אבל עם הרבה שאלות.

אפשר להגדיר בפשטות את אסף כמומחה אלקטרוניקה. חוץ מעבודתו כמנהל פרוייקטים לפרנסתו, הוא האיש מאחורי Aqua-Audio הבונה מגברים על פי הזמנה אישית. רק אחרי הפגישה הבנתי שהיה גיטריסט להקת הפאנק המיתולוגית Infected Mushroom, ושכבר לפני שנים כתב מדריכי אודיו ושותף לדיונים בפורומים (כאן למשל מ-2006 תחת הכינוי "דוחף_לויתן", כדאי לקרוא כדי להבין על איזה סוג התמקצעות מדובר)

אסף לא מתלהב לדבר על עצמו. הוא חזר וטען שכל המידע נמצא בפורומים, שיש עוד אנשי מקצוע כמוהו ושהוא בסך הכל ניגש לדברים "בגישה טכנית טהורה". למען הנימוס כתבתי את נקודת המבט הצנועה שלו אבל אפשר בקלות להאמין למוזיקאי והאודיופיל אביעד בריד שכותב כאן על תהליך הזמנת ספק סוללות: "החלקים ודיוק הבניה נשארו כמו תמיד מדויקים, חכמים וברמה הגבוהה ביותר. כרגיל אצל Aqua-Audio".

"אין לי ציוד מיוחד בבית"

נכון שאין בסלון מערכת מעוצבת בעשרות אלפי שקלים אבל בתמונה רואים ציוד שלחברים שלי אין בבית... פטיפון עם זרוע של 300 דולר, מגבר לפטיפון, בקר של מנוע הפטיפון, מגבר שפורפרות (משמאל), מגברים לאוזניות, בורר של הקרוסים ברמקולים שהרי "כל ערוץ מחובר למגבר משלו שנותן את תחום התדרים שמתאים לו ואת הכל מחברים למתג ראשי" ולמטה יושבים נגן דיסקים וטייפ קסטות. את המגברים, הבורר והמתג אסף בנה בעצמו כמובן.

לחצו על התמונות להגדלה

והרמקולים? הוא קיבל את הקופסאות והכניס לתוכן רמקולים אותם בחר בקפידה, שאיכלסו תיבות ישנות של AKAI משנות ה-70' "ואז התאמתי להם אלמנטים ובניתי בתוכם קרוסים, החלק שאומר איזה תדר הולך לכל אלמנט של הרמקול". האזנו לקטע קצר מהאלבום Fragile של Yes והיה נעים לגלות דווקא אצל איש מקצוע שלא צריך ציוד הכי יקר בעולם כדי לשמוע טוב וליהנות ממוזיקה.
הא כן, ובלי קשר לשיחה שלנו ובגלל שהייתי מסונוורת הייתי חייבת לצלם לפחות מגבר אחד שלא בנה בעצמו... לפניכם Fender מ-1968(!)

מערכות "שחזור מוזיקה"

אסף מזכיר שמערכת סטריאו לא מייצרת מוזיקה, לא משפרת אותה ואין טעם לשייך לה תכונות כמו שמייחסים לכלי נגינה. אי אפשר לקחת מכשיר מדידה ולבדוק אם ציוד נשמע קר, חם או מרגש, אבל כן אפשר לדעת בוודאות אם ציוד טוב או לא מבחינה טכנית. מערכת שמע היא בסך הכל ברזלים והשאלה האם היא מצליחה לשחזר את המוזיקה טוב. לכן הדבר שבעצם הכי משנה זו ההקלטה הראשונית, כי חומר גלם רע אי אפשר לתקן בשום מצב – חד משמעית אין ציוד בעולם שיוכל לעזור בדיעבד להקלטה גרועה.

אסף תמיד היה איש שהתעסק עם אלקטרוניקה ומוזיקה. בסוף שנות ה-90 רצה לקנות מגבר חדש וכך יצא שנקלע לפורום אודיו וגילה בו את דת האודיופיליה, לטוב ולרע. הוא מסכים שכדי שתהיה לך מערכת מאוד טובה צריך להשקיע כסף, אבל לא כל מה שיקר תמיד טוב. וכאן נכנסים לתמונה וויכוחים בין אנשים שהוציאו הון עתק על ציוד (אגב שימו לב שהם אף פעם לא מאוכזבים מהקנייה שלהם :-) שלעתים מעורבים בהם אינטרסים כלכליים, שיקולי אגו ולפעמים קצת אמונה עיוורת שאינה מבוססת על מציאות טכנית.

האתגר המקצועי הראשון בתחום הגיע מאדם שדיבר על מתג במחיר X ואסף הציע לבנות בעצמו מתג זהה בחצי המחיר. בהמשך הגיע אתגר נוסף של בניית מגבר לאוזניות וכך פשטה השמועה והוא החל לבנות גם מגברים לפטיפונים. בעיקרון הוא לא מתעסק עם עבודות תיקון ושדרוג אלא בונה מאפס. באתר של Aqua-Audio אפשר לראות את המוצרים לצד פירוט טכני. כך נראה שולחן העבודה שלו:

וזו דוגמא למכשיר שבנה לצרכי עבודתו, הבודק שפופרות: (לחצו על התמונות להגדלה)

אז במה שומעים הכי טוב?

הפתיעה אותי דעתו החיובית של אסף על דיסקים. התרגלתי לקרוא ולשמוע הרבה דברים רעים על עליבותם של הדיסקים לעומת התקליטים אבל אסף מדגיש שהבעיה מעולם לא היתה ב-CD אלא בטכנאים שהעבירו אליו את חומר הגלם בצורה גרועה. בשנים הראשונות לא ידעו איך לקחת את המדיום הזה ולשים עליו נכון את המידע ולכן הדיסקים הראשונים נשמעים רע לעומת הוצאות מאוחרות. מהרגע שהעניינים הטכניים נפתרו אפשר להגיע עם דיסק לתוצאות המקסימליות מבחינת איכות הסאונד שהאוזן שלנו מסוגלת לקלוט. אז כן, אולי הדיסק מת מבחינת מכירות אבל מי שהמציא את הטכנולוגיה לא רימה אותנו והוא אכן יותר טוב מתקליט. הבעיה נבעה מכך שהאולפנים לא ידעו להתמודד עם הדיסקים מבחינה טכנית או שהסרטים המגנטים מהם המירו את המוזיקה נשחקו ולכן התקליט הישן והמקורי נשמע לכאורה רענן וטוב יותר.

לשאלתי האם באמת יש ציוד אודיו שמתאים לז'אנר מסוים אסף מתלבט ובסוף נעתר לתת כמה אמירות כלליות בלבד: במוזיקה קלאסית מנסים להקליט כמה שיותר דינמי וקרוב לקונצרט חי אבל צריך לזכור שאי אפשר לגמרי לקבל את החוויה. ציוד שפורפרות נותן נפח שנשמע טוב ומתאים למוזיקה ווקלית שאינה עמוסה, אך ממש לא מתאים למוזיקה עשירה בכלי נגינה שתישמע מעוותת. במוזיקת פופ ההקלטה כידוע מאוד דחוסה ולכן מערכת יותר מדי איכותית לא תתאים (כמו שבמסך יותר מדי חד אנחנו מגלים את הקמטים על פניהם של השחקנים). אבל בשורה התחתונה אסף מספר שבצעירותו האזין לבוטלגים באיכות נוראית ומה שתמיד עניין אותו הוא בראש ובראשונה השיר והמוזיקה, הסאונד לא היה הערך העליון.

לסיום, איך לא, הצצה לאוסף הקסטות שלו:

וכאן כדאי במיוחד ללחוץ על התמונה!

להמשך >>

bandcamp עושים את הבלתי יאומן וחוזרים אחורה בזמן! / יאיר יונה

טור אורח

bandcamp, הפלטפורמה האדירה והצנועה הכל כך חביבה עלינו המוזיקאים והלייבלים, שמאפשרת לאמנים לשים את המוזיקה שלהם לסטרימינג וגם לרכישה בקבצים וכמוצר פיזי, הודיעה היום על שינוי במודל העסקי שלהם. כלומר, היא הצהירה על מודל עסקי כי כנראה עד עכשיו לא היה משהו כזה. האנשים שהרוויחו מבנדקמפ עד כה היו המוזיקאים, כך נראה לפחות כלפי חוץ.
ההחלטה שלהם נראית לי אומללה. לא בגלל שהם פוגעים בכיסי האמנים פגיעה מינורית, אלא מכיוון שכחברה הם הולכים אחורה בזמן ולמעשה יורים לעצמם ברגל ולו ברמת המוניטין.

עד כה בנדקמפ נתנה לאמנים העצמאים את האופציה לפתוח עמוד, לעצב אותו קלות, ולשים את המוזיקה שלהם באופן חופשי ואף איפשרה כלים מגניבים כמו player שאפשר לאמבד אותו בחופשיות. המוני מוזיקאים פתחו שם פרופילים ופוצצו את האתר במוזיקה ולמעשה כל כך הרבה אמנים עשו את זה עד שבחצי השנה האחרונה סכום הכסף שעבר דרך האתר מהצרכן לאמן, עבר את סף מליון הדולר.

אממה, בהודעה לעיתונות שיצאה היום, הכריזה בנדקמפ על מודל חדש ובו היא מפסיקה להיות הדלאי לאמה של מוזיקאי האינדי, והחל מאוגוסט היא תחל לגבות 15 אחוזי עמלה על כל רכישה שתתקים באתר ו-10 אחוזי עמלה אם סך כל העסקאות של אותו אמן עברו את סף 5000 הדולרים.

על ידי כך, הצליחה בנדקמפ בהחלטה אחת אומללה לאבד את כל היופי שבשירות שלהם וגם את האמינות. עד כה, ובשונה מאתרים כמו סידיבייבי ואייטיונז, היא לא נגעה לאמנים בכיס (והצליחה לשרוד, מסתבר) והעבירה להם את מלוא הסכום ללא התערבות, אבל במודל החדש וגביית העמלה הצליחה בנדקמפ לעשות את הבלתי יאומן והיא חוזרת בזמן למודלים משנת 2005 וזה מגוחך.

משהו קרה שם, אני חושד. איזו החלטה פזיזה, לחץ של קרן ההון סיכון\משקיע פרטי, שינוי בכוח האדם ומקבלי ההחלטות – משהו מפתיע, שהרי אין סיכוי שחברה שהביאה בשורת יזמות מבריקה ושינתה את כללי המשחק, חוזרת אחורה ומבקשת לאכול קצת מהבשר שרץ על השולחן.
אתר כמו בנדקמפ שהתחיל בצורה מסוימת, מחוייב לאנשים שעשו אותו פופולרי – כלומר ספקי התוכן – כלומר המוזיקאים, ואסור לו לגעת להם בהכנסה. למה? טוב ששאלתם.

אם בנדקמפ היו מתחילים מראש כשירות לאמנים שמאפשר להם לשים את המוזיקה ולמכור אותה אצלם והם גובים עמלה – ניחא. לגיטימי. אבל הריח שעולה בנחיריים שלי הוא של ניצול ציני, בקטנה, לא מורגש, של המוזיקאים, כמו אותן 35 אג' של עמלת בנק על איזה 'שרות כספומט' או משהו כזה. שהרי בנדקמפ עצמה לא יצאה במסעות פרסום אדירים לאתר שלהם. הם נתנו לאחרים לעשות את העבודה. ולמוזיקאים זה היה כמובן אינטרס, להפנות אנשים לאתר הזה שבו יש קשר ישיר בין הצרכן לאמן ואף אחד לא מתערב. יותר ויותר אנשים נרשמו, יותר תוכן מוקם באתר, הוא הפך להיות אחד מערוצי הפצת המוזיקה הקריטיים והחשובים ביותר – והכל בזכות עבודה של מישהו אחר. כמובן, הם פיתחו והשקיעו כסף, אבל הביזנס מודל שלהם היה צריך להיות אחד משתיים:

1. גביית עמלה מההתחלה- כל הקלפים על השולחן
2. ידיעה שהם הולכים להיות כלי חשוב בסוף העשור, וניצול של כוח ההפצה האדיר שלהם בשביל מכירת שטחי פרסום\בניית חבילות פרימיום מעניינות שהשימוש בהם יעלה כסף.

עכשיו בואו נדבר רגע על כסף.
אם אמן מוכר באנדל (חבילה) של כל האמפישלושים של האלבום שלו בשמונה דולר לדוגמה, גביית 15 אחוז תקנה לבנדקמפ 1.2 דולר. האמן לא יגווע מרעב (הוא גם ככה רעב) בגלל הקיזוז המינורי הזה, אבל בואו נדבר על מכירה של 100 באנדלים כאלה בחודש על ידי האמן – לא בשמיים – האמן הפסיד 120 דולר. שוב, לא יגווע ברעב בהעדרם אבל גם לא יוכל לקנות גיטרה מרטין טריפל בזכות הדולרים האלה.

בנדקמפ לעומתם, יעשו אחלה כסף. 120 דולר כפול 100 אמנים בחודש (ואני הולך על המינימום של המינימום) יקנו לבנדקמפ 12000 דולר בחודש. עכשיו בואו נצא למסע של 12 חודשים ונקבל הכנסה של 144,000 דולר בשנה, רק על מאה אמנים שמכרו כל אחד 100 באנדלים – לא כמות היסטרית והאתר, שלא עושה דבר בשביל לקדם את התוכן שבו, מרוויח רווח נקי. הרי את עלות ההקמה כבר עברנו ונשארה תחזוקה שוטפת ורצון לרווח – וזה לגיטימי לגמרי, עסקה טובה זו עסקה שכל הצדדים המעורבים בה מרוויחים.

אתרים בימינו, צריכים להיות חכמים יותר בכל הקשור לטיפול בתוכן שהם מקבלים בחינם, בטח ובטח אם ספקי התוכן עושים מעל ומעבר כדי להפנות את כל הטראפיק לאתר שלהם – ואסור להם לגעת לספק התוכן ברווחים – אלא אם הוגדר כך מראש. המודל העסקי הנוכחי חייב להסתמך על אלו שיש בכיסם את הממון ושואפים להחשף לתפוצה אדירה של קהל העונה לפלח שוק מאד מסוים.

האם זה הוגן? אפשר להסתכל על זה בשתי צורות. כן, אתר צריך לעשות כסף. אבל זו שאלה של טיימינג. כי לא, אתר הוגן לא יבנה זירת הפנינג גדולה תחת כסות חינמית, רק כדי לגבות כסף ברגע שהצליחו לגדר את הלקוחות בלוקיישן אחד, כאשר העבודה הקשה – גיוס תכנים + פרסום, בכלל לא נעשית על ידו.

יאיר יונה הוא מוזיקאי (www.yairyona.net), בלוגר (small town romance) ושותף לניהול הלייבל אנובה מיוזיק
פייסבוק / טוויטר (גרסה באנגלית של הפוסט מופיעה כאן)

להמשך >>

טוויטר ומוזיקה – משרת מוזיקאים, את הקהל או אף אחד מהם?

בפוסט הראשון על טוויטר ומוזיקה דיברתי על משתמשי טוויטר כצרכני מוזיקה ודרכים לשיתוף מוזיקה שהם מאזינים לה, ומהצד של המוזיקאים סיפרתי על עליית החשיבות של טוויטר כפלטפורמה לשיווקם והדרכים המומלצות לעשות זאת.

חלפה שנה וטוויטר הרבה יותר מוכר בקרב אמנים. כמו שבעבר פורסמו המלצות על אתרים או בלוגים, כיום מתפרסמות רשימות של מוזיקאים שכדאי לקרוא את הטוויטים שלהם. אבל עם הפופולריות החלו גם הבעיות ולכן את הפרק השני על טוויטר בהקשר של מוזיקה אני רוצה להקדיש גם לסוגיות שנויות במחלוקת:

פרסום וידאו ושירים – שירות או שיווק?

וידאו: טוויטר זינק כפלטפורמה לגילוי קטעי וידאו, למעשה כיום הוא מוביל כמקור הפניות לקליפים. (את החיפוש לקליפים מוביל גוגל). משתמשי טוויטר צופים כ-2:30 דק' בקליפ לעומת 1:30 אצל משתמשים המגיעים מאתרים אחרים.

שירים: בשנה האחרונה נוצרו מספר כלים עבור מוזיקאים שמסייעים להם לפרסם שירים בטוויטר כמו Tweet My Song או Tweet For a Track. גם TweetDeck, שירות למעקב אחרי פעילות בטוויטר שמוזיקאים עושים בו שימוש, נעשה לאחרונה יותר ידידותי עבורם על מנת שיוכלו ליצור ערוץ נפרד לתכנים שלהם.

אבל אם תיכנסו לקישורים הנ"ל תראו שמופיעה המילה viral ובמקרה השני אפילו עולה השאלה האם מדובר בספאם מוזיקלי? מצד אחד פלטפורמה קלה ומומלצת להפיץ ברשת קליפ או שיר, מצד שני ניג'וס.

שיתוף קישורים – המלצות בלבד או קבצים להורדה?

כאמור, בעבר הזכרתי עשרות שירותים ברשת שמדווחים לעוקבים שלכם בטוויטר מה אתם שומעים כרגע. במהלך השנה צצו באופן טבעי גם אפליקציות לאייפון שעושות את זה.
כל עוד העניין הוגדר כמערכת המלצות היה שקט. אבל אז החלו דרכים לשתף קבצים דרך טוויטר. כלומר עדיין משתפים לינקים אבל אלה קישורים להורדה ישירה של שיר.

הדבר גרם ל- DMCA לתבוע מטוויטר להסיר קישור כזה בטענה להפרת copyrights וכשקוראים על המקרה הספציפי הנ"ל נזכרים במלחמות המוכרות בבלוגים של מוזיקה.

קשר בין אמנים לקהל - מקדם מכירות או מחריב יחסים?

רוב אנשי תעשיית המוזיקה ממליצים לאמנים להיות פעילים בטוויטר ואפילו מציעים לבנות אסטרטגיה שיווקית. נראה לכם מוגזם? נתקלתי אפילו בהמלצה לחזור כמה פעמים על טוויט מוצלח כמו שיש לפמפם עם שיר טוב.
אבל גם מי שבעבר המליץ מזהיר שאם לא עושים זאת טוב הנזק גדול מהתועלת כמו Andrew Dubber שחוזר ומתריע כי לא מספיק להיות שם, צריך להקשיב למעריצים.

האם נוכחות בטויטר מקדמת מכירות? זה כנראה הויכוח העיקרי. מצד אחד יש נתונים שלכאורה מראים קורלציה או השפעה גדולה על תשומת הלב המופנית לאמן. ראו למשל מאמר מפורט שמנתח מקרה של הזמר Drake.
מצד שני יש כאלה שלא משתכנעים שאפשר לתרגם הצלחה בטוויטר להצלחה בחנויות.
אני מסכימה עם הדעה של Gerd Leonhard שאין טעם לדבר על כסף כי אין ויכוח שטוויטר כלי חזק המסייע ליצור "שבט" (הוא נוקב במספר של 150 מעריצים מהם צומחים האלף הבאים הנחוצים לאמן כקהל בסיס), השבט הוא המגבר לפעילות והצלחת האמן.
לדעתו אין טעם לחשוב על רשתות חברתיות כמשהו כל כך ספציפי, הן פשוט חלק מפעילות רחבה של יצירת קשרים, "כאשר אנו עושים שימוש בפקס אנו לא אומרים שיש לנו אסטרטגית שיווק בפקס". הוא נוטה להסכים עם דאבר לגבי חשיבות הדיאלוג ושצריך לדעת איך לפעול ברשתות בצורה נכונה כי הן מכריחות אמנים להיות מעניינים ולא חשובים. בעידן טוויטר
You are not buying attention, you are deserving attention.

במשך הזמן התברר שלאמנים עצמם טוויטר גורם לכאב ראש לא קטן. המוזיקאי טרנט רייזור צייץ, הפסיק ואחר כך שוב חזר, כרגיל עם הרבה אמוציות ודעות נגד ובעד הפלטפורמה ומה שקורה בה; ג'ון טיילור (באסיסט דוראן דוראן) כתב שדיווח על כל פעילות של מוזיקאי בטוויטר מחסלת לו את היצירתיות, דעה דומה לגבי חיסול המסתוריות ותרבות המעריצים בגלל חשיפה מוגזמת הביעה המוזיקאית Esther O’Connor, ומהכיוון ההפוך ואינטרס הרייטינג פעלו גם מפיקי התכנית אמריקן איידול כאשר הורו למתחרים בעונה האחרונה להקפיא את פעילותם בטוויטר.
לסיכום, טוויטר ומוזיקה זה לא בהכרח סיפור אהבה. ככה נראה היום מרד של מוזיקאים בחברות תקליטים:

מידע על המוזיקה - ההעדפה שלי

כהרגלי אני נוטה לייצג את הצד של צרכן המוזיקה. באופן אישי אני מעדיפה שבלוגרים של מוזיקה הפעילים בטוויטר ימליצו לי על אלבומים והופעות.
כדי לגלות שירים חדשים מעדיפה שאחרים ימליצו לי עליהם ולא האמן בעצמו. אתרים כמו Hype Machine המקדמים שירים בטוויטר הם מבחינתי כלים טובים יותר למה שקרוי music discovery.
ולעדכונים בטוויטר על תעשיית המוזיקה כדאי להתחיל עם רשימות הטוויטר האלה.

אני מבינה למה מוזיקאים נמצאים בטוויטר ולמה זה נוח וכיף למעריצים השרופים. אבל לפעמים אפשר לגלות מוזיקאי אדיר שפולט שטויות או דברים שמכעיסים אתכם ואם אתם לא מעריצים שבויים עדיף להימנע מאכזבות כי לפעמים קשה לנתק אותן מהמוזיקה. יש בטוויטר מספיק כלים כדי להתעדכן במוזיקה של האמן שאתם אוהבים, ומספיק אפשרויות כדי לקבל תכנים עליו ועל פעילותו.

לסיום - דברים שעושים ביחד...

sc140 – בטח כבר שמעתם על פרויקט מוזיקה למחשב וטוויטר? 140 תווים של קוד המתורגם לצלילים הגיעו מרחבי טוויטר והיצירות המוצלחות נאספו לאלבום בשם sc140 שניתן להורדה מכאן.

פסטיבל טוויטר – Twestival הוא אירוע שכבר יצא לי להיתקל בו יותר מפעם אחת ומתגלה כרעיון חביב. ממש כמו בקונצרט צדקה, אמנים תורמים שירים למען מטרה חברתית והכסף נאסף דרך טוויטר או אירועים שמאורגנים דרכו.

#musicmonday –לא זוכרת איפה קראתי על כך לראשונה אבל כדאי גם לכם לדעת שבכל יום שני משתמשי טוויטר ברחבי העולם ממליצים על מוזיקה שהם אוהבים יחד עם התגית הנ"ל. אני אוהבת התארגנויות כאלו, יחי ההאשטג :-)

כנס 140 Characters – כנס פיזי שמתקיים במקומות שונים בעולם על ידי Jeff Pulver. פאנלים מגוונים בכל מיני נושאים דנים באפשרויות שטוויטר ורשתות חברתיות מציעות בכל תחום כולל מוזיקה.
לפני חצי שנה הכנס התקיים במכללת אפקה בת"א ואת פאנל המוזיקה בהשתתפות הזמרים עברי לידר ויוני בלוך, איש הרדיו לירון תאני והמפיק עירד אשל הנחתה איילת יגיל. אפשר לצפות בוידאו של הפאנל בקישור זה.
בשבוע הבא יתקיים הכנס בפעם השנייה באותו מקום ושוב בהנחיית יגיל. הפעם בפאנל המוזיקה יתארחו נמרוד דוויק מחברת דייס מארקטינג, איש הרדיו והבלוגר בועז כהן, היוצרים יוני בלוך ודניאל סלומון, ואנוכי כדי להשמיע בשיחה את קולו של צרכן המוזיקה. הכנס יועבר בשידור חי באינטרנט, עקבו בטוויטר אחרי #140conf

(המאמר פורסם גם באתר חורים ברשת)

להמשך >>