דפים

‏הצגת רשומות עם תוויות mp3. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות mp3. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, יולי 01, 2009

30 שנה לווקמן - תחיית הקסטה (מס' 6)

ב- 1.7.1979 היגיע לחנויות ה-Walkman הראשון של חברת Sony. הווקמן היה נגן קסטות קטן ונייד שפעל על 4 בטריות אצבע. זו פעם ראשונה שיכולנו לשמוע את המוזיקה שרצינו (כלומר לא רדיו טרנזיסטור) לבד באוזניות ובכל מקום. את שלי קיבלתי ב-1983 מהדוד שהגיע מצרפת. הוא היה מפלסטיק כחול וסחב הרבה שנים. בהארץ כתבו על ההיסטוריה של המכשיר וממציאו אנדראס פאבל משוויץ. למה הפטנט הרשום של סוני הוא על שם אדם אחר בשם Kaoru Sumita?

הטור התקופתי על ענייני טייפים וקסטות יכלול כרגיל תצוגת אביזרים וגם הודעה על תאריך חשוב. אבל לרגל ציון יום המהפכה בתולדות צריכת המוזיקה נתחיל עם אירוע שסוקר השבוע באתרים רבים שגם מעלה חיוך וגם מעורר מחשבה. אני מתכוונת לילד הבריטי בן ה-13 שקיבל לידיו ווקמן למשך שבוע במקום נגן MP3.

"Giving up my iPod for a Walkman"
אנשי BBC Magazine החליטו לעשות ניסויים בבני אדם ולקחו את האייפוד מילד חביב בן 13, Scott Campbell שמו. כתחליף נתנו לו להסתדר במשך שבוע עם הווקמן הראשון של סוני. סקוט לא קיבל הסברים ונתבקש לכתוב חיבור מסכם. מה שהוא כתב מצחיק, מעניין, מעורר נוסטלגיה והרהורים על ההווה. לפניכם קטעים נבחרים בתרגום חופשי מהדיווח שלו, אבל אל תוותרו על הטקסט המקורי והמלא

סקוט אתה גיבור

"אבא שלי אמר לי שזה האייפוד של תקופתו. הוא אמר שזה היה גדול אבל לא תיארתי שהוא התכוון עד כדי כך גדול. זה היה בגודל של ספר קטן.
מנקודת מבט פרקטית, הווקמן די מגושם, ובטח לא מתאים לגודל כיס, אלא אם יש לך כיסים גדולים. הוא מגיע עם תופסן חגורה שימושי המוברג לצידו האחורי, אבל משקל כל היחידה מספיק כדי לסחוב לך למטה את המכנסיים...
כשענדתי אותו תוך כדי הליכה ברחוב או בחניות, קיבלתי מבטים מוזרים, עירוב של הפתעה וסקרנות, שהביכו אותי קצת...כשעליתי לאוטובוס בית הספר זכיתי לקבלת פנים של צחוקים...
החברים שלי לא יכלו לדמיין את הוריהם משתמשים בקופסה המפלצתית הזאת, אך הביעו עניין בה ובאופן הפעלתה...
בחלק מהשיעורים בבית ספר מותר לי להאזין למוזיקה ואחד המורים זיהה את המכשיר ונתקף נוסטלגיה.
לקח לי שלושה ימים לקלוט שיש צד שני לקסטה. זו לא היתה הטעות התמימה היחידה שעשיתי: חשבתי שכפתור הבחירה בין מצב metal / normal על הווקמן הוא סוג של אקולייזר המותאם לז'אנר מוזיקלי, אך מאוחר יותר גיליתי שלמעשה מדובר בבחירת סוג הקסטה.
...הצלחתי ליצור פונקציית shuffle מאולתרת על ידי לחיצה ממושכת על כפתור ה-rewind ושחרורו באופן רנדומלי. אפקטיבי אך מצריך מאמץ.
כשהוא מנגן, המוזיקה הנשמעת בו שונה באופן משמעותי מאשר בנגן MP3, בעיקר בגלל רחשי ה-hiss ברקע ורעשי הסלילים בווקמן... אלה נגרמים קרוב לודאי בגלל חיי הבטריה הקצרים להחריד; הן כמעט גמורות תוך 3 שעות של שימוש רציף.
...הצורך להחליף קסטות מעצבן בפני עצמו. הקסטות, שיכלו להכיל עד 12 שירים כל אחת, מאחסנות חלקיק מנפח האייפוד הקטן ביותר."


בדומה לסקוט, קיבלתי את הנגן הדיגיטלי הנייד הראשון שלי רק לפני 4 חודשים. גם אני חושבת שהמוזיקה נשמעת שונה ולכן מעדיפה להאזין בו לפודקסטים. גם לי לקח כמה ימים לגלות איך להזיז את האצבע כדי לרוץ כמה דקות קדימה. סקוט לא מעריך איזה כיף לעשות STOP לכמה שניות ולהמשיך בדיוק מהמקום בו הפסקת. (ואל תגידו לי לעשות PAUSE, זה הורס את הקסטה... :-) חבל שלא נתנו לסקוט קסטות מקוריות של אלבומים. אז הוא היה מגלה את העטיפות היפות עם התמונות והמילים ובטח לא היה מפספס שיש צד שני לקסטה.
איך היתה הפעם הראשונה שלכם?


שימושי / אופנתי
אולי כבר ראיתם נגן MP3 בצורת קסטה, אבל אחרי הסיפור של סקוט הצעיר ממש מתבקש לתת לו את זה כיוון שטייפים ישנים יכולים לקרוא אותו ולנגן כאילו יש בפנים סליל. למכשיר אין זיכרון פנימי ומוזר לראות כרטיס SD מוכנס לתוך קסטה. אגב, יש גם קסטה שהיא Bluetooth. פשוט מכניסים לטייפ באוטו ויש שיחות טלפון. פרטים נוספים כאן.

נגן קסטה דיגיטלי

אם אתם רוצים כרטיס ביקור מעוצב כמו עטיפת קסטה - DIY! הסברים מפורטים לעיצוב כולל קבצים להורדה תמצאו כאן.
והנה סיכות שנוצרו מתוך סוגים פופולרים של קסטות (המלאי הראשון אזל, מי קונה את זה?!)
וגם שעון יד של Sharp. שני החורים של הקסטה משמשים כשעונים נפרדים לדקות ולשעות. לא בטוח שיא היופי אבל מיוחד.

רטרו זה אנדרסטייטמנט
רק 35 פאונד


שריינו ביומן
פסטיבל הטייפים השלישי יתקיים ב-3-5 בספטמבר ויהיה הפעם בסימן בינלאומי. היוזמים והמארגנים הם כרגיל אנשי הצימר, והם מזמינים את הציבור להציע הצעות להשתתפות. אמנים/מוזיקאים שעושים מוזיקה באמצעות סלילים מכל סוג (אפשרי בשילוב עם כלים אחרים, אינסטליישן ועוד) מתבקשים לפנות באימייל עד ה-2 באוגוסט. כאן אפשר לקרוא על האירוע הקודם לפני חצי שנה, הייתי ביום הראשון והיה מפתיע ומעניין. פרטים ומידע נוסף יפורסמו כאן בהמשך.
להמשך >>

יום שני, מרץ 30, 2009

אמזון – חנות מוזיקה מיוחדת

מטבע הדברים כמעט כל מהלך של חברת Amazon (משינוי בעיצוב האתר ועד שירות חדש) זוכה לסיקור נרחב. במשך השנים גיליתי שלמרות שמעולם לא ביצעתי רכישה דרך אמאזון אלא דוקא דרך אתרים אחרים, יוצא לי כמעט כל שבוע להיכנס לאתר ואף לגלוש בו די הרבה זמן. איכשהו תמיד אני צריכה לחפש שם משהו, לבדוק, לקרוא, להשוות.
הנה כמה דברים על אמזון בהקשר של מוזיקה שכדאי לדעת:

1. Back from the Vault – לפני שבועיים הושק מיזם מבורך של הוצאה מחודשת של אלבומים נדירים (בכל פורמט שיצאו) שאזלו ונעלמו מזמן מהמדפים. הפרויקט נעשה באמצעות CreateSpace (חברת בת של אמזון הנותנת, בין השאר, פלטפורמה חינמית למוזיקאים לפרסם את יצירותיהם). הדיסקים יצאו רק על פי דרישת הקהל על מנת שיודפסו מחדש אלבומים שיש להם ביקוש, והמוזיקה תימכר בדיסקים או כקבצי MP3. יותר מ-20 לייבלים שותפים לפרויקט ונכון לעכשיו יוצאו לאור מחדש כ-1000 אלבומים, מתוכם 300 תקליטי ג'א
בתכנית הזאת כל הצדדים מרוויחים והיא מתיישבת היטב עם sell less of more או מה שקרוי "הזנב הארוך". Andrew Dubber דן בהרחבה האם העיקרון הכלכלי הזה מועיל למוזיקאים: חברות התקליטים הגדולות הבינו מזמן שכדאי להן להוציא כמה שיותר אוספים, הוצאות מחודשות, הקלטות מהופעות וכו'. העלות השולית של ייצורם נמוכה ולכן יש רווח גם אם המכירות מעטות יחסית. דאבר מזכיר שהזנב הארוך לאו דוקא מעיד על היעלמותו של הלהיט - גידול בקהלי נישה לא גורם בהכרח לצמצום במספר הלהיטים.
לטענתו עבור מוזיקאים עצמאים "הזנב הארוך" יכול להיות מועיל כיוון שנותן הזדמנות ליצירותיהם להימכר. הם אמנם לא הופכים מיליונרים, אבל לפחות הפצת המוזיקה שלהם קלה יותר והם אינם חייבים להצדיק הוצאת אלבום חדש רק בתנאי שימכר במינימום אלף עותקים...

יאללה אמזון 2. Amazon MP3 – חנות המוזיקה הדיגיטלית של אמזון נחשבת למתחרה מכובדת של iTunes. הקבצים שנמכרים להורדה הם באיכות טובה יחסית (kbps 256), הקטלוג ענק ומגוון (גם במחיר), ובדיוק לפני שנה נוספה האפשרות להוריד שירים גם למשתמשי מערכת ההפעלה של לינוקס. על המעמד והחשיבות של החנות ברשת אפשר היה ללמוד כאשר הכריזה בספטמבר 2007 על הסרת מגבלות ההאזנה המוכרות כ-DRM. כאשר אמזון מבצעת כזה מהלך האימפקט חזק מאוד. Amazon MP3 נחשבה כמי שעשתה צעד גדול קדימה למוזיקה בעידן הדיגיטלי, הרחיבה את כמות מורידי המוזיקה בתשלום בעולם ונתנה זריקת מרץ לתעשייה.

3. SoundUnwound – ויקיפדיה של מוזיקה. אתר שעדיין לא זוכה להצלחה מסחררת (כנראה בגלל החיבור לאמזון) למרות שיש לו פוטנציאל עצום (בגלל החיבור לאמזון...) מאגר המידע המוזיקלי הזה הושק בספטמבר 2008 ומבוסס על בסיס הנתונים של אתר אמזון ובנוסף מאפשר למשתמשים לערוך את התכנים אודות כל שיר, אלבום, להקה או לייבל. הכותבים מקבלים ציונים והערכה מצטברת. כל שינוי והוספה עוברים אישור של צוות אמזון על מנת לשמור על מידע אמין ומדויק.
הצד החזק של האנציקלופדיה הזאת הוא ללא ספק כל מה שקשור לדיסקוגרפיות (שניתן למיין על פי פרמטרים שונים), השימושיות והעיצוב היפה והנוח המשלב וידאו ותמונות, ואפליקציה מבוססת פלאש באמת מוצלחת של סרגל זמן (timeline) המציג היסטוריה של אמן/להקה. הנה הדוגמא של בוב דילן.
בשעתו coolfer כתבו בביקורת על האתר שהוא רחוק מלנצח את כמות המידע הטקסטואלי שיש בויקיפדיה, ואת העובדה שיש בו אוריינטציה המסחרית (פרסומות והפניות לחנות אמזון). לדעתי SoundUnwound עדיין צעיר ושווה בדיקה.
להמשך >>

יום חמישי, דצמבר 20, 2007

איכות קבצי מוזיקה, דיסקים ותקליטים

בין הביקורת הטובות על האלבום In Rainbows של רדיוהד הגעתי לראיון עם גיטריסט הלהקה ג'וני גרינווד שהיה מאכזב. כשנשאל מה תשובתו למעריצים הטוענים כי איכות השירים נמוכה (160K), ענה שזה "good enough" ואי אפשר לתת איכות כמו CD.
התשובה מעצבנת כי ממוסיקאי רציני כמוהו מצופה להביע צער ולא להעביר מסר שיש להסתפק באיכות בינונית ומטה של סאונד, ומי שקצת מבין גם יודע שאפשר בהחלט לשפר את האיכות בקלות יחסית, ועם מאמץ נוסף אפילו לשפר משמעותית.
כזכור, אופן השיווק של In Rainbows נתן גישה חופשית להורדת השירים ברשת בשיטת שלם כפי יכולתך/רצונך, אם בכלל. לכן אולי במקרה זה אפשר לטעון שאם עשו לך טובה/הנחה/מתנה תגיד תודה ואל תתלונן. אלא שאתר Our Digital Music פרסם אתמול נתוני איכות שירים הנמכרים באתרים הפופולריים בעולם (עם הפניה גם למחירים), ומראה לנו שיש פערים והפשרה על איכות המוסיקה היא גם מול צרכנים משלמים. הנה הנתונים:
Amazon 256 kbps
iTunes 256 kbps
Napster 192 kbps
Rhapsody 192 kbps
Zune 192 kbps
eMusic 153 kbps
WalMart 128 kbps
לפני שתגידו כי האוזן לא מרגישה בהבדל, הקדישו שתי דקות (רצוי עם אוזניות) לצפייה בסרטון הבא המסביר בצורה פשוטה מה המשמעות של דחיסת מוסיקה ואיך אפשר "לכסח" עומק של צליל כדי להגביר ווליום של שיר.
חשוב לשים לב כי מדובר על רמת האיכות המידרדרת בקומפקט-דיסק! כלומר כשגיטריסט רדיוהד אומר שהוא לא יכול לתת שירים באיכות טובה כמו CD, הוא בעצם מדבר על איכות שכבר נשחקה במשך השנים:

עוד על האיכות הבעייתית, הן של MP3 והן של CD, כדאי לקרוא גם אצל דויד פרץ. אפשר לראות שהמגיבים בפוסט שלו, בדומה למוסיקאים ואודיופילים אחרים, מזכירים שתקליטים הם הפורמט הטוב ביותר. לצערי הופתעתי לגלות שזה לא תמיד כך.

איכות התקליטים היום גם לא טובה
באוגוסט 2007 פרסם Suhas Sreedhar את Tearing Down The Wall Of Noise. מדובר במצגת וכתבה מצוינות בנושא איכות השמע. ההצגה של הנושא מובנית ומקיפה ולא צריך להיות טכנאי סאונד כדי להבין.
בתחילה הוא מסביר היטב את הבעיה בדחיסת המוסיקה שאשמים בה לטענתו תאגידי מוסיקה גדולים ולייבלים עצמאיים כאחד. כולם חוטאים בהעצמת הווליום על חשבון עושר וגיוון הצליל.
ככל שדיסק ישן יותר, כך יש סיכוי שיהיה באיכות גבוהה יותר כיוון שלאורך השנים תופעת הדחיסה החמירה. למרות שבשנת 2000 הציגו חברות סוני ופיליפס את ה-SACD הפתרון לא ממש אומץ.
בהמשך הוא מדבר על ה-MP3, שהציב רף חדש של נחיתות צליל, הן בגלל האיכות הירודה והן בגלל הפופולריות והביקוש שלו. אפשר להגיד שבגלל MP3 אנו מאזינים למוסיקה שאינה "נושמת". גם במקרה זה, למרות שישנם פורמטים איכותיים אחרים, MP3 ממשיך להוביל.
לבסוף Sreedhar מדבר על תקליטים. מסתבר שבימנו גם הם לא אופטימליים כיוון שחברות המוסיקה מייצרות אותם בעקבות הדיסקים. כלומר הקבצים הדיגיטליים מומרים לויניל ולכן לא נוצר באמת תקליט אמיתי עם האיכויות שהיו לו בעבר (המסר - שמרו על התקליטים הישנים). זו גם הסיבה שתקליטים חדשים נשמעים חזק יותר לעומת תקליטים של פעם. הדבר מעלה שאלות לגבי כדאיות רכישת תקליטים חדשים לעומת תקליטים יד-שניה שהופקו לפני העידן הדיגיטלי ויש בהם את האיכות המפורסמת אליה אנו מתגעגעים. אמנם תקליט ישן עלול להישמע חלש יותר, אבל את הווליום אפשר לסדר עם מגבר טוב.

מי אשם ואצל מי הפתרון (הפתעה)
מדוע פתרונות טכנולוגיים קיימים וטובים לא מיושמים? Sreedhar דוקא טוען שהדבר תלוי בנו: המאזינים הם אלה שזקוקים ומעדיפים מוסיקה דחוסה וחזקה יותר, אנחנו אלה שמתפשרים ומנמיכים ציפיות לגבי איכות המוסיקה.
בעבר היו מאזינים לקונצרט באולם או צמודים לפטיפון או רדיו גדולים בחדר/דירה. מהרגע שמוסיקה נעשתה ניידת (רדיו קל לנשיאה, ווקמן, נגנים וכו'), ההאזנה עברה להתרחש ברחוב, בתחבורה ציבורית, בעבודה – בקיצור בסביבות רועשות יותר שגם גונבות מהמאזין תשומת לב ולכן מצריכות ווליום גבוה יותר.
מכאן מובן שגם הפתרון יתחיל בצרכנים. כשהתעשייה תראה שעולה הביקוש לסאונד איכותי (אם נחזור לדויד פרץ, ראו המלצתו "להצביע" על ידי הורדת קבצי mpc בלבד), תהיה לה יותר מוטיבציה לפתח, להטמיע ולהפיץ פורמטים טובים יותר. משפט הסיום במאמר של Sreedhar מסכם:
How songs and albums will sound will depend entirely on whether or not the listener actually cares about the intricacies of the music

Tearing Down The Wall Of Noise
טקסט (לדפדף למטה להמשך)
מצגת (ללחוץ next כדי להתקדם)

עדכון 26.12
היום פרסם מגזין Rolling Stone פרויקט גדול שהוקדש לנושא עם הרבה נקודות מבט של מוסיקאים ומפיקים ודוגמאות מצוינות:
The Death of High Fidelity
להמשך >>

יום שני, יוני 25, 2007

לארוז מוזיקה בעידן הדיגיטלי

מי שעוקב אחרי מעללי הלייבל היס, יודע כמה תלאות עברו אנשיו בניסיון ליצור מארז מיוחד, שלא בקופסת פלסטיק, לדיסק של דויד פרץ. הסאגה של היס תסתיים ממש היום, אבל במשך השבועות היו רגעים ששאלתי מה המוטיבציה להתעקשות הזאת. אתמול כתב לי אורן ראב שהוא מאמין כי יש משמעות גדולה לדרך בה ארוזה ומוגשת המוסיקה (למי שדבק בפורמט הדיסק) אך בהמשך הוסיף שמצדו זה חסר חשיבות כי אצלו הדיסק "נשאב ישירות לאייפוד".

האם דווקא עכשיו הצרכנים יצפו לאריזה שתהיה עשירה יותר או שונה ואומנותית?
ה-White Stripes לא ממתינים לתשובה ומוציאים את האלבום החדש בשלל אריזות: גם CD, גם תקליט וגם כונן USB המעוצב בדמותם. הם למעשה ממשיכים טרנד ולא הראשונים- Exodus המחודש של בוב מארלי יצא על USB נייד ובקרוב ייצאו כך סינגלים בבריטניה.

דיסק און קי, תרתי משמע

אז איך ייראו חנויות הדיסקים, כמו דוכנים של מחזיקי מפתחות? Tony Sachs טוען שהחנויות גוססות, ולאו דווקא הדיסקים כפי שמקובל לטעון. כן, יש חשיבות לדרך בה המוסיקה מוגשת, הצרכנים כנראה אוהבים לקנות אותה גם לצד כוס קפה בסטארבקס ולא רק מסודרת על מדפים.

עם חנויות או בלעדיהן, עם אריזה או בלעדיה - ארגונים סביבתיים טוענים שמעבר תעשיית המוזיקה מחומר פיזי לדיגיטלי לא בהכרח מיטיב עם הסביבה, ובטווח הקצר אפילו מסב יותר נזקים מאשר יתרונות. הסיבות:  
א. אין ירידה ניכרת לעין במספר הדיסקים המושלכים. אמנם פחות דיסקים בחנויות, אך קונים יותר דיסקים ריקים לצריבה
ב. נגני MP3 מכילים מתכות וכימיקלים שונים, הנחשבים למזיקים סביבתיים, יותר מכל דיסק או אריזתו. התחלופה הגבוהה שלהם מגדילה את כמות הפסולת.
להמשך >>

יום רביעי, דצמבר 27, 2006

לאהוב מוזיקה בעידן הדיגיטלי: סיכום 2006

אין כאן דירוגי אלבומים ושירים כי גם סיכום השנה במוזיקה יהיה נאמן לאופי התכנים של קסטה. השתדלתי להתמקד במה שהתרחש בישראל או לפחות במה שמשפיע גלובלית על אוהבי מוזיקה אבל אני עדיין מדגישה שזאת השנה שהיתה לי:
סליחה אם זה צפוי או לעוס אבל חד משמעית - אתר השנה (גם) שלי הוא פנדורה. השבוע פורסם שהוא מוביל באופן גורף (מעל 50%) בהאזנות Squeezebox (חיבור מערכת סטריאו ביתית למוסיקה באינטרנט). יוצרי האתר לא מפסיקים לשפר ולהרחיב את השירות החינמי הזה מבחינה טכנית (תוספים למיניהם ואפשרויות חיפוש ושיתוף תחנות) ומבחינת תכנים (בבלוג ובפודקסט החדש). והמוזיקה? סטרימינג חלק וגידול עקבי בכמות החומרים (שימו לב לעלייה של ביצועים בהופעה חיה). עשרות שנים האזנתי לרדיו בישראל וגם בחו"ל, רוב החומרים ששמעתי בפנדורה לא שודרו בהם (בטח לא בטלוויזיה) ואם כן - רק לעתים נדירות, בשעות נידחות, עם פרסומות וחדשות שחתכו אותם. פנדורה מכסה על חסרונות אלה וגם מכיר לי עוד שירים ואומנים. השנה פנדורה לא הפסיק להיות מסוקר, יש כאלה שאהבו ויש כאלה שלא. חלק מדברי הביקורת נובעים לדעתי מחוסר הבנה מסוים והשוואות לא רלבנטיות.
ב-2007 אני מקווה לענות לחלק מהביקורת ולתת הדרכה מתקדמת יותר לשימוש ברדיו הזה.

באמצע 2006 נולד הבלוג קסטה. זה גרם לי להכיר אנשים ואתרים באינטרנט, לקרוא ולחשוב יותר על מוסיקה, ללכת להופעות. בסך הכל חוויה מומלצת, אבל אני מזהירה: זה דורש המון זמן. המאמץ למצוא זמן פנוי לכתיבה נעשה כל שבוע קשה יותר. ועדיין, אם מסתכלים ברשימת הבלוגים הישראלים שעוסקים במוסיקה, אפשר לזהות עוד כ-10 שנפלו בפח ופתחו השנה בלוג. מביניהם, בלוג המוסיקה הנבחר שלי הוא "זה מסתובב" של ערן דינר. למרות שאני בקושי בעניין של מוסיקה ישראלית דינר מצליח תמיד לרתק ויודע לספר סיפור במינון נכון של נוסטלגיה, היסטוריה ושיתוף בידע הרחב שלו. התכנים והכתיבה שלו מתאימים גם לקהל מבוגר (אין ז'רגון שאנשים מעל גיל 42 לא יבינו, למשל). זה לדעתי לא פחות חשוב מ"להסיר את האבק מעל שירים ואלבומים עבריים נשכחים"
ב-2007 אני מאחלת לדינר להרחיב את קהל קוראיו ושימשיך לגלות לנו עוד.

הדבר המעצבן במוסיקה ב-2006 היו הדיווחים על דעיכתו של ה-CD לעומת mp3. הירידה במכירות וייצור של דיסקים הפכה למגמה. עצוב שאנשים מעדיפים להאזין לקובצי mp3 פחות איכותיים וגם לוותר על הערך המוסף של חוברת המילים המצורפת לדיסק ועל האזנה לאלבום כיצירת אומנות שלמה (תארו לעצמכם את הזוועה בלקנות רק שיר אחד מ-Berlin של לו ריד, או רק את "הלהיט" Karma Police מ-OK Computer של רדיוהד)
כבר עכשיו 2007 הוכרזה כשנת ה-mp3. אבל אולי תצא לנו מזה ירידה משמעותית במחירי הדיסקים?
הדבר המשמח השנה היה נפילתו המהירה של ה-DRM. אני זוכרת את הדיווחים על העניין, את גל המחאה, ולקראת סוף 2006 כבר שמענו הסתייגויות של חברות ומכירת מוסיקה "משוחררת". אישית לא נתקלתי בהגבלות השימוש והאזנה עם DRM אבל העיקרון הוא שהתנגדות לגזירה מגבילה ולא הגיונית השתלמה בסופו של דבר. למי שלא יודע במה מדובר לדעתי לא צריך לטרוח להסביר כי ממילא ב-2007 אני מקווה ש-DRM יהיה שולי.

איש השנה שלי במוסיקה הוא גיא חג'ג' (גיאחה). לא ידעתי עליו לפני מאי 2006, אבל מאז אני נדהמת איך הוא בכל מקום: בשרת העיוור, בעונג שבת ואפילו על ידי בהופעה (בחיי, זה קרה בפוקס). השנה הוא התפשט גם ל-YNET והקים את הלייבל היס (עם מורפלקסיס).
גיאחה הוא "יואב קוטנר אינטרנטי"; שילוב של עיתונאי-מבקר-חובב מוסיקה-בעל לייבל-בלוגר, אבל הוא צעיר ואני מאמינה שבעתיד יפרוץ קדימה. חוץ מכתיבה כייפית ורגישה, גיאחה נותן בית לבלוגים של משפחת העונג ובאופן תקופתי יזם השנה מבצעים נחמדים המשתפים ומזמינים את הקוראים הנאמנים והרבים שלו (ביניהם שורה בציבור, ספירת העונג, מתנה לחג). באופן אישי אני חייבת לו על העידוד והפרגון המתמידים לקסטה, ואני יודעת שהוא חבר אמיתי למוסיקאים וכותבים אחרים.
ב-2007 אני רק מאחלת שימשיך בדיוק אותו דבר! אבל כבר יודעת על עוד פרויקט אינטרנטי קטן שמתבשל...

האירוע המוסיקלי שלי ב-2006 היה הופעות חינמיות. החל מלהקות ודיג'יי שהופיעו במסיבות רחוב (רשימה חלקית: גן החשמל, ב"ס מנשר, פלורנטין) ועד להופעה של ערן צור במוזיאון ת"א. מלבד במקומונים, האירועים האלה מקבלים פרסום רב באינטרנט: באתרים הגדולים, בפורומים, בבלוגים ובהזמנות שנשלחות באימיילים. לערב להקות האינדי Full Exposure שהתקיים בשבוע שעבר נפתח עמוד מייספייס. אבל משום מה עדיין יש תחושה שזה עובר מפה לאוזן ויש סיכוי לפספס אירוע.
ב-2007 אני מקווה שהשיווק האינטרנטי להופעות פתוחות יהיה יותר מסודר (מספיק זמן מראש, הודעה לכל הבלוגרים המוסיקליים ולא רק לזה שהוא חבר שלך וכו')

יאללה מלחמה - Ravezookaעם כל מעט הכבוד לאייפוד מוצר השנה של 2006 הוא לדעתי ה-Ravezooka. כלי נשק שיורה צלילי הארדקור בהתאם למרחק האויב (ככל שהוא קרוב טווח התדרים נמוך). לחיצה על ההדק משחררת קרן אור ואת הסאונד. אל תחמיצו את התרשים המהמם של הנשק הקטלני (שימו לב לרצועת הגיטרה ושיש יציאת USB מתבקשת)
ב-2007 אני מקווה שהמזה"ת יכנס למרוץ חימוש מטורף של Ravezooka

שתהיה לכולכם שנת 2007 מוצלחת
להמשך >>

יום שבת, מאי 27, 2006

לא אוהבת mp3

לא אוהבת את הצליל החלול לעומת הדיסק
לא אוהבת את כמויות השירים המועמסים על הנגנים
והזילות של הפרדת שיר מיצירה שלימה שנקראת אלבום
לא אוהבת פטישיזם ה- iPod ודומיו,
מינימום תנו לי FLAC
כי אני לא אוהבת mp3
-----------------------------------------
דיון "חברתי" בין מתנגדי mp3 לתומכים
להמשך >>