פסנתרנית מעולה, קליפ עם קסטה ועוד עדכונים

תהיתי מתי זה יקרה והנה היום קיבלתי לינק לקליפ שהכוכבת האמיתית בו היא קסטת טייפ, או יותר נכון הסליל המגנטי.
סביר מאוד להניח שהקליפ נעשה יחד עם "אמנית הטייפ" Erika Iris Simmons . הזמר הוא Bruno Mars שאני לא יודעת עליו כלום אבל אל תצפו לבשורות גדולות במוזיקה.

בשבוע שעבר שמחתי להשתתף בכנס TEDxTalpiot בקמפוס הר הצופים. כן, מרגישים מיד שזה TED ואי אפשר לפספס את אופי ההרצאות והפורמט המיוחד לעומת כנסים רבים אחרים. בין השאר, עלתה לבמה פסנתרנית צעירה בשם דיאנה ליבשיץ. היא ניגנה מעולה והרשימה אותי מאוד, זכרו את השם כי מומלץ לעקוב אחריה.

דיאנה ליבשיץ

ואפרופו הר הצופים, דודו המנחם אירח אותי ברדיו קול הקמפוס לשעתיים בהן פטפטנו על כל מיני שירים שבחרתי להשמיע, היה כיף ורועש לפרקים.
האזנה לתכנית
פלייליסט + קישור להורדה (10.11.2010)

ולסיום גם קצת עיתונות. לפני שבועיים רואיינתי יחד עם אנשי מועדון הצימר לעיתון הארץ על נגן הווקמן שחברת סוני הכריזה לאחרונה על הפסקת ייצורו. הגרסה המקוונת של הכתבה מופיעה בקפטן אינטרנט.
והשבוע היה כיף לראות במדור "מגבירה" של קליה מור (עכבר העיר) המלצה על הבלוג קסטה אבל תראו בעצמכם מה היה חסר בטקסט... אבל אם אתם כבר כאן כנראה שכבר ידעתם איך להגיע :-)

אגב, אם רוצים להתעדכן בכל מיני דברים הרבה לפני שאני מוצאת זמן לכתוב פוסט מסודר אתם מוזמנים לעמוד הפייסבוק של קסטה.

להמשך >>

שילוב מוזיקה עם אתר התמונות פליקר

שלושה שימושים באתר התמונות המשובח פליקר בהקשר של מוזיקה:

1. הבלוג הנהדר New Music Strategies סוקר בכל פעם אתר אחר ברשת שעשוי לסייע למוזיקאים. פליקר קיבל דירוג גבוה של 4.5 כוכבים כיוון שלדעת הכותב (Ariel Hyatt) הוא כלי מעולה לבניית בסיס מעריצים. האפשרות לפתוח או להצטרף לקבוצה, להציג תמונות מהופעות, לייצר בקלות גלויות ומוצרים, לצרף קטעי וידאו, ובמיוחד בגלל שהוא מתאים ל-micro blogging, כלומר למי שאין זמן ויכולת לכתוב ולתחזק בלוג רשמי, פליקר הוא אופציה מעולה לדיווחים קצרים.

2. הוידיאו המיוחד לשיר Astronaut (מאת Dan Frick) מבוסס על רעיון מבריק שביצע Felix Jung. בכל פעם שתנגנו את השיר הקליפ ייראה אחרת! מדובר בסרטון פלאש המורכב מ-53 תמונות ה"נשאבות" מפליקר לפי תגיות המתאימות למילות השיר.

כיוון שבכל יום מועלות אלפי תמונות חדשות לאתר, התצוגה לעולם אינה קבועה והקליפ דינמי ומשתנה בכל צפייה. משעשע לראות איזה תגיות אנשים מצמידים לתמונות מסוימות ואיך זה משפיע על תפיסת משמעות השיר (אפשר להקליק על כל תמונה ולהגיע לעמוד הצלם בפליקר). דורש זמן טעינה אך מומלץ מאוד לראות, יותר מפעם אחת...

3. בגלל שבמאגר התמונות של פליקר ניתן לשלב לצד התמונות טקסט וגם תגיות, משתמשים רבים מתעדים באמצעותו אוספים. החל מאיש המציג את אוסף הגולות שלו (שימו לב למיון הנבון בעזרת התגיות) ועד מוסד ענק כמו ספריית הקונגרס שבחרה לקטלג את ארכיון התמונות שלה באמצעות פליקר.
השימוש הפופולרי לגבי אלבומי מוזיקה הוא עבור תצוגת העטיפות (cover art), בעיקר של תקליטים, אבל גם דיסקים. נוח להגיע לאוספים כאלה דרך חיפוש בקבוצות.
יש מי שמקפיד לאנדקס ולמיין את האלבומים בתוספת הפרטים ויש מי שרק מציג את הצילומים לראווה. התחילו מהקבוצה שנקראת The Record Collective המכילה כמעט 10000 עטיפות תקליטים, או לכו בקטן יותר לקבוצה המתעדת את עטיפות התקליטים המיוחדים של חברת התקליטים 4AD. יש אוספים מיוחדים שלא משתייכים לקבוצה ולכן כדאי לערוך גם חיפושים נפרדים ולגלות אוצרות כמו אוסף עטיפות התקליטים הקלאסיים הזה (כדאי לקרוא את טקסט ההסבר!)

להמשך >>

וידאו ברשת - תוכן על מוזיקה

כל מי שמדווח על חדשות מוסיקה כתב בשבועות האחרונים על שירות הוידיאו החדש של last.fm שיעלה בימים הקרובים. החברה תפעיל את עיקרון פרופיל ההמלצות שפיתחה גם על קליפים מועדפים, ובשונה מיוטיוב האיכות תהיה יותר טובה והקליפים יועלו ברישיון.
בשלב ראשון החומרים יהיו של חברות אינדי וכרגע last.fm קוראת בעיקר לאומנים ולייבלים עצמאים לשלוח קליפים כדרך לקדם את עצמם.

בהקשר של וידאו לצרכי שיווק עצמי נזכרתי ב"טריילרים" שמפיק בנימין אסתרליס (המוכר גם כמוסיקאי מורפלקסיס). האחרון שבהם הוא קליפ פרומושיין לכבוד האלבום החדש של דויד פרץ, ולפני חודשיים יצר קליפ לקידום הלייבל hiss שבבעלותו. אני מציינת את זה כי נעים להיווכח כמה חכם ופשוט יכול להיות שיווק שכזה. אסתרליס משקיע המון בקליפים, אך בסך הכל לא מדובר באפקטים מיוחדים בהשקעה כספית גדולה. יש הומור ויש קצת גימיק, ועדיין יש תוכן ומסר שמועברים היטב למאזין/צופה. קליפים קצרים שעולים תוך דקות לרשת ועושים שירות טוב לכל הצדדים, לדעתי זו שיטה שכדאי לאמץ.

ועוד משהו:
בעקבות הסיקור ב-YNET (גיא חג'ג) של Soft Focus - תכנית שיחות אחד-על-אחד עם מוזיקאים אלטרנטיביים המופקת ומשודרת בלעדית ברשת, אני רוצה להזכיר פה עם שלושה סימני קריאה את ערוץ סרטי התעודה של גוגל, שיש בו אוצרות מעניינים בתחום המוסיקה.
איך מחפשים? נכנסים ב-google video ישירות לז'אנר הדוקומנטרי ומוסיפים מילות חיפוש: שם אמן/להקה, שם של ז'אנר וכו'. תמצאו סרטי ביוגרפיה של מוסיקאים, ראיונות, סרטי תעודה בני חצי שעה ומעלה ואפילו סדרות (שימו לב שאלה מורכבים מכמה חלקים).
החיסרון - לפעמים האיכות לא משהו, בעיקר בסרטים נדירים. דוגמאות לסרטים שצפיתי לאחרונה (כמו יוטיוב, תיאורי הסרטים מופיעים משמאל):
1991-The Year Punk Broke
They Sold Their Souls For Rock N' Roll

להמשך >>

הוידאו-קליפ והאינטרנט

אל דאגה, אף מילה על עסקת גוגל-יוטיוב. כי במקביל לה קרו שני דברים יותר משמעותיים- הוסרו אלפי קליפים מיוטיוב עקב דרישה של אולפני סרטים ומוסיקה יפניים. אפשר להניח שמדובר בסנונית ראשונה; ובנוסף נחתמה עסקה רצינית בין יוטיוב ותאגיד Warner Music Group שתהיה לה השפעה מכרעת על קליפים ואופן הרישוי והשימוש בהם באתר. יוטיוב הבטיחה לפתח ולהפעיל בקרוב מנגנון שיאפשר מתן קרדיט לוורנר, גם כאשר מדובר בקליפים מסוג ליפסינק שיצרו הגולשים (גולשים מצלמים את עצמם על רקע שיר, מעין "קריוקי מצולם"). הקרדיט ילווה כמובן בתגמול לוורנר בצורת נתח כספי מרווחי הפרסומות המופיעות לצד הקליפים ש"בבעלותם". אפשר להגיד שזה מודל לא רע אבל מסתבר שיש לכך השלכות נוספות, וכרגיל, אין תגמול לאמנים עצמם.

אני מהדור שזכה לראות את פריחת הוידאו-קליפ. היו ילדים שאהבו קליפ משוכלל והיו כאלה שאהבו קליפ עם סיפור. השתייכתי לז'אנר השני. קצת התביישתי בזה כי אחי הגדול אמר לי: "הקליפ הכי טוב זה כשהלקה מצטלמת פשוט כשהיא מנגנת וזהו".
בסביבות 1985, בעקבות הצלחת האלבום Born in the USA, הראו בתכנית עד-פופ ראיון עם ברוס ספירנגסטין בו נשאל גם לגבי קליפים. לא אשכח איך תיאר את האחיינים שלו מרותקים לקליפים וכיצד הוא מבין שבעצם אלה "הסרטים המצוירים" שלהם, כמו שבילדותו היו צופים כל יום בסרטוני מיקי-מאוס.
עד כמה שזכור לי אפשר לומר בהכללה גסה שבשנות ה-80 קליפ טוב לא עזר לשיר גרוע וקליפ רע לא הפריע לשיר טוב; בשנות ה-90 המצב התהפך וקליפים מדהימים כיסו על שירים חלשים; ובעשור הנוכחי? לא יודעת, הפסקתי לצפות. סוג של תשובה נתן לאחרונה במאי הקליפים Dave Meyers המאמין שהוידאו-קליפים עדיין רלבנטיים ומונה כללים לעשייה נכונה שלהם עם דגש קצת מוגזם על שיווק (כלל 3: Fans want to see their divas, but the band? Not so much) שעשה לי חשק להסתפק בהתרפקות על הרשימות באתרי הקליפים של פעם (האיכות לא משהו אבל פתאום מגלים שנשרפו שעתיים...)

ידיעה מאתמול בישרה על שת"פ יפה בין אתר eMusic ו-IFC (ערוץ סרטים עצמאיים). IFC יחשוף את צופיו לשירים ממאגר eMusic דרך תכנית חדשה בשם The eMusic Dozens (הפרק הראשון מוקדש ללהקות אינדי). מדובר בשילוב של קליפ, סרט תיעודי, קטעי הופעה וראיונות. נראה לי שהוידאו-מונטז' הזה הוא השדרוג הרצוי.

להמשך >>